כן, אני יודע. לפעמים הם בוכים, מתעוררים בלילה ואפילו חוטפים חום בלי להודיע. אבל מה לעשות שיותר מהכל אני רוצה ילד? רוצה שמישהו יסתכל עליי ויראה את אבא שלו, רוצה יצור אוהב ונאהב ללא תנאים.
כן, אני יודע. אתם חושבים שרגע אחרי שיילקחו ממני שעות השינה הארוכות בשבת בבוקר ואעבור סופית למשכני החדש בקקי-לנד דעתי תשתנה. יכול להיות. אבל כרגע, אין שום דבר שיעצור אותי בדרך לילד. חוץ מאשתי כמובן.
"זה לא שאני לא רוצה", היא מסבירה שוב ושוב, "פשוט לא עכשיו". עכשיו, אגב, הוא עבורה החופש המוחלט: החופש לצאת לסרט בלי לחפש בייביסיטר, החופש להשתכר בלי ייסורי מצפון, החופש לעשות מה שבא – מתי שרק מתחשק. ואת כל אלה היא פשוט עוד לא מיצתה. עוד לא מרגישה שטעמה מהם מספיק, עוד לא שבעה. אי אפשר להאשים אותה; אין ספק שהריון, לידה והנקה הם (בעיקר) נחלתה של האישה. אין ספק שהיום בו נהפוך להורים הוא היום שבו נעלה על טיסה לכיוון אחד, בלי תנאים נוחים לביטול הכרטיס.
אבל בשבילי ילד זה הדבר האמיתי. המהות. הפרס הגדול בריאליטי הזה שבו עברתי בהצלחה את שלבי מצא בת זוג-עבור לדירה משותפת- תתחתן- סע לירח דבש. אבל רגע לפני שאסי עזר מכריז בהתלהבות "גבירותי ורבותי, קבלו במחיאות כפיים סוערות את יורש העצר", מישהי החליטה להוציא אותי לפרסומות.
אם לא תעשי לי ילד, אני עושה אחד עם הפרטנרית מהעבודה
מה לא ניסיתי כדי לשכנע? זה התחיל ברמיזות קטנות, עדינות. כאלה שנאמרות בדרך אגב. משאלה זכו להתעלמות מופגנות- העברתי הילוך. כל זאטוט שנקרה בדרכינו הפך מיד לנסיך, כל זב חוטם נהיה באחת מלאך. אחר כך התחילו ביקורים מתוזמנים היטב אצל חברינו שכבר מחזיקים באמתחתם ילדים. אחר כך עברתי להבטחות: איך אקום מכל יללה עמומה ואשטוף מוצצים ובקבוקים. איך אכבס ואחתל. ברגע של חולשה אפילו הכרזתי בפני אשתי הצמחונית שלא אגע בבשר לעולם - ובלבד שתסכים. נאדה. ה"רוצה אבל לא עכשיו" נותר בעינו.
אני כמעט יכול לשמוע את המחשבות שלכם. "מה אתה בחורה?" וגם "היא כולה בת 28, מה אתה רוצה ממנה?". הכל נכון. אבל רבאק, כמה שאני רוצה ילד. שלא תטעו - יש כאלה שמאוד מבינים לליבי. עם אחת מהן, עמיתה לעבודה, אפילו סיכמתי כבר על ילד משותף אם בני הזוג שלנו ימשיכו לעמוד בסרובם.
נמצאה טקטיקה חדשה. המסקנות: בקרוב
ערב אחד, לפני שבועיים, תפס אותי חבר לשיחה בארבע עיניים ושתי כוסות בירה. "תגיד", הוא אמר בעודו בוהה בארוכת הרגליים שישבה מולנו, "אתה לא מפחד שהיא תיכנע ללחץ ותיכנס לכל העניין לא מוכנה? שתהיה בהיריון לפני שעברה תהליך עמוק ואמיתי של הבשלה?". מסתבר שהאלכוהול הוציא את חששותיי העמוקים ביותר ודיברתי על הפחד שלי מבעיות בפוריות ועל זה שאף פעם אי אפשר לדעת מראש כמה זמן זה ייקח. "תנסה טקטיקה חדשה", ביקש ולקח עוד ביס מהנאצ'וס, "פשוט תוריד ממנה לחץ".
מה אומר ומה אדבר? נדמה לי שזה אפילו עובד. מאז שהפסקתי לקפץ ולדלג אחרי כל תינוק מזדמן, ונתתי לה את האפשרות והמרחב, התחילה היא להיות זו שמקרקרת סביב הזאטוטים. כבמטה קסם החלו פתאום לפקוד אותנו תינוקות: הזוג הנחמד שבא לקנות מאיתנו ארון הגיע עם בנו בן השבועיים שעבר חיש מהר לזרועותיה של אשתי, לחבר הכי טוב שלה נולד ילד. אם זה ימשיך ככה? אין לי אלא להתפלל. והטור הזה, כן-צודקים, הוא לא ממש קשור לטקטיקה החדשה של לא ללחוץ. אבל אתם יודעים איך זה, בשביל דברים חשובים כמו ילד הולכים רחוק.