לא מזמן יצאתי עם חבר ל"סיבוב ברים" במרכז תל אביב. המטרה – ציד. לפני היציאה דמיינתי את עצמי מפטרל עם כוסית וויסקי וסיגרייה וחוזר חבוק עם ברונטית שחיפשה צייד כמוני. בפועל, לא יכולנו לסבול את השילוב הקטלני צפיפות-רעש-רעש. אחרי סיבוב בן 10 דקות יצאנו מהבר הרביעי ואת האסימון שנפל לי שמעו עד סין. אני זקן מדי לחרא הזה, דרושה זירת הכרויות חדשה.
עוד באותו לילה עשיתי מעשה. נרשמתי לכמה אתרי הכרויות שהציעו את מיטב בנות ישראל. כבר בתהליך ההרשמה (הדבר היחיד שבחינם באתרים הללו), שהיה גרוע מראיון עבודה לשב"כ, החלו לצוץ סימני שאלה מדאיגים. מה אכתוב על עצמי? בואו נראה: אני בן 32, שמנמן ומקריח, מעשן קופסה ביום, גר עם שותפים ובקושי גומר את החודש. כתבתי "מראה: טוב מאד, עיסוק: עצמאי, מגורים: בשכירות, מעשן: לפעמים, מצב כלכלי: מבוסס". יופי, נקסט.
מה אני מחפש באישה? שתיראה טוב ולא תדבר הרבה. כתבתי: "חפש חמודה, מצחיקה, עם יופי פנימי"...
מטרת הקשר? סקס מזדמן לא הייתה אחת האופציות באתרים אליהם הגעתי, כך שלא נותרה ברירה אלא לכתוב "נישואין, קשר רציני".
המשימה האחרונה, הקשה מכל, הייתה הוספת תמונות. עם חולצה או בלי? איך אסתיר את הכרס המבצבצת? תמונה עם סיגריה, עם משקה אלכוהולי? בסוף הלכתי על אחת מחתונה של חבר מהעבודה ואחת מהים, שייראה כאילו יש לי חיים.
רוצות את האמת? תמונה שלכן הייתה עוזרת
ההרשמה עברה בהצלחה, כרטיס האשראי חויב כדי שיהיה לה גם איזה תוקף, ואפשר להתחיל לחטט ולצ'וטט. מסקנה ראשונה – לבנות מותר לא לשים תמונה. לפחות חצי מהפרופילים אליהם נכנסתי היו נטולי פנים ועמוסי משפטים כגון "אם סיימת את שלב המשחקים בחייך", או "מחפשת את החצי השני, מקשיב, מצחיק, נאמן, תומך, כנה, חבר אמיתי"... וואלה? כל זה בשביל חצי?
בסוף רשימת המכולת הזו יוצא בדרך כלל המרצע הנשי מהשק: "שייראה טוב ויהיה מבוסס", הן כותבות. לא חשבנו אחרת.
הרגשתי שאני בעניינים והתחלתי לשלוח הודעות. "היוש, מה קורה וזה?", "שלום, אני אלן דלון", ועוד גניבות מארץ נהדרת. הן ביקשו מצחיק, לא מקורי. עשיתי בערך 100 העתק-הדבקים ובאחת מעשר פעמים קיבלתי תשובות. "היי, אשמח להכיר, סמיילי כלשהו", כתבה לי בר45, גרושה + 2 מאזור המרכז שמחפשת לפתוח פרק ב'. "אתה נשמע חמוד, יש לך רכב?", שאלה ליןלין בת ה-24 ממודיעין. השעה הייתה קרובה לבוקר, אז עניתי שאם לא אכפת לה אגיע במונית. זה לא הצחיק אותה. או שכן. לא זכיתי לדעת.
אחרי עוד כמה צ'טים כושלים, עלתה לפתע מתוך קצף גלי הרשת ונוס של האינטרנט. "אשמח להכיר", היא כותבת. ויש גם תמונה. ונוס עברה את שלב המשחקים, מחפשת מישהו רציני לבנות איתו בית ומעשנת לפעמים. "גם אני אדמח + סמיילי קורץ", עניתי. שיט, "אשמח, כמובן...", הבהרתי את הנקודה.
היא: "יש לך פייס?", אני: "ברור, עם עיניים כחולות". היא: "חחחחחחחחחחח. ובכל זאת?". אני: "למה שלא נעשה את זה בטלפון?", היא: שתיקה רועמת. בכל זאת, הרגשתי שאפשר לסמן וי קטן. אגב, אין לי פייס.
אל תסתכל בקנקן, היא אומרת
בצהרי יום המחרת, עוד לפני צחצוח השיניים, בדקתי את תיבת המייל. איזה כיף, נטלי וסיון התעניינו בי. התעניינתי בהן בחזרה ומה אתם יודעים, אחרי כמה חנופות לא מזיקות, יש לי הערב דייט עם נטלי מראשון לציון, סוכנת נדל"ן בת 32 בעלת מראה "פיצוץ, אל תסתכל בקנקן, גוף מלא עיניים בצבע דבש". אז לא הסתכלתי בקנקן, גם לא בתמונה שכמובן לא הייתה. היא אמרה שתלבש שמלה אדומה, עניתי שתזהה אותי לפי התמונה. התקלחתי (ראש חודש), התבשמתי ויצאתי לבליינד-דייט הראשון שלי דרך אתר הכרויות. שמעו קטע: פרפרים בבטן.
אז יצאנו לשתות. במילה אחת: מביך. בארבע מילים: למה לא שמת תמונה? בפתגם: "אל תסתכל בקנקן וגם לא בתוכו".
אומנם אני עדיין טרי בעולם ההכרויות הווירטואלי, אבל כמובן שעוד לא אמרתי נואש. בכל זאת, טענתי באוזני החבר שצלצל באמצע הדייט כי היה חייב עזרה בהעברת דירה באחת-עשרה וחצי בלילה: "כמה אפשר לראות פורנו באינטרנט"?
"המון", הוא ענה. צודק.