אפתח בווידוי: אחרי שחזרתי לעולם הרווקות, אחרי תקופה די ארוכה שלא הייתי בו, היה לי די מוזר. העולם הזה, של הדייטים והמין המזדמן, היה זר לי. כמה שעכשיו אני לא מבין בו, לפני כמה חודשים הוא היה נראה לי תמוה לחלוטין והבנתי בו עוד פחות. זה אפשר לי להסתכל עליו מהצד, כמו תייר – כמו מי שלא שייך לשם. וחבריי התל אביבים, צר לי לומר לכם: מהצד זה נראה עגום מאוד.
כמו כל תופעה חברתית, אי אפשר לדבר בהכללות. ובכל זאת, כמו בכל תופעה – אפשר להצביע על מגמה. והמגמה היא כזאת: אתם חיים בעולם של פוזה ורושם חיצוני, עולם של כנות מצומצמת וצביעות. עולם בו הגבר התל אביבי הממוצע מאוד נהנה מהריגושים ומהמשחק הזה של הפאבים, נהנה מהפיק אפ ומהסטוצים - ולא מבין מה הוא מפספס מהצד השני. אין בבילויים כל פסול, כמובן, הבעיה אם כך היא כשהם הופכים להיות מטרת החיים הבלעדית.
אתם מפוחדים רצח
למרות שהוא לא יודה בזה, הגבר התל אביבי הממוצע די מבוהל. הוא מפוחד רצח. יש לא מעט גברים כאלה, שנכנסים למשחק הזה של הפאבים והמועדונים עד שהם כבר שוכחים את המטרה שלו. המטרה המקורית, למי ששכח, היא בסופו של דבר למצוא מישהי. תרצו להאמין בזה או לא, ככה אנו מתוכנתים לפעול. מין מזדמן, מהנה ככל שיהיה, הוא בסופו של דבר די ריקני. הבעיה היא שכבר מתרגלים להחליף מישהי כל שבוע עד שמתמכרים לזה, וכשמוצאים מישהי טובה וראויה אז נבהלים ולא יודעים מה לעשות עם זה.
המחשבות שעוברות בראש: מה, היא תהיה האישה האחרונה? מה, לא אוכל למצוא מישהי טובה יותר? הרי כמעט בכל שבוע אני יכול להתחיל עם מישהי אחרת. המבחר מבלבל, החופש הבלתי מוגבל מרתיע. מה, שאוותר על עולם ההנאות והתענוגות עבור אישה אחת? השתגעתי?
סחתיין לגיבור הכובש את יצרו
לא קשה להבין את המניעים להישאר במצב הזה. זה מאוד טוב לאגו. הפסיכולוגיה שלנו, במין הגברי, מאוד פשוטה להבנה. אנו בעלי חיים מסובכים הרבה פחות מהנשים שלנו. לזיין זה טוב, וכולנו מסתכלים בהערכה על מי שהשיג, 'תקתק' או 'עשה' מישהי שווה. אז אני רוצה להציע גישה אחרת להסתכלות על הדברים, ואנסה לומר את זה בצורה הכי פחות פלצנית שבה אני מסוגל לבטא את הדברים. גבר שנותן כבוד לעצמו ולאישה שלו - הוא זה שצריך להיות הגיבור שלנו. לא זה שחי בעולם של פוזה ורושם מזויף, והכול במטרה אחת - איך נאמר - קצת רדודה.
במילים אחרות: אין לי בעיה נגד סקס; יש לי בעיה עם החיפוש האובססיבי אחריו. עם ההפיכה שלו לעיקר בעולם הדייטים. יש לי בעיה עם זה שלהשיג אותו הפך להיות המרכז של עולם הבילויים. ואל תבינו לא נכון: מין מזדמן הוא לא העיקר בטור הזה, אלא הרומנטיקה שאובדת בדרך. ממש ככה, רומנטיקה. אם תנסו פעם תבינו על מה אני מדבר.
זהירות, אתם עלולים לפספס אותה
זה מה שמצער כאן באמת. התמכרתם לריגושים, ובסופו של דבר הנפש הרומנטית שמסתתרת בכם נעלמה. לפני הצקצוק בלשון שמחכה לי, ולפני תגובות עילגות בטוקבקים, נסו רגע לחשוב: למה באמת אתם צריכים את כל הריגושים האלה? מה רע בהסתפקות באישה ראויה אחת, שלפעמים נמצאת שם אבל מתוך פחד מוגזם, חשש והרגלים של שנים - פשוט נעלמת לה?