ביקרתי ככתב על הסט של "קינגים" בשנת 2014, כשהיא הייתה סדרת רשת בהתהוות. כל כך בהתהוות שאפילו שם עוד לא היה לה, ונאלצתי לעשות את הקונץ של "עצרו את מכבשי הדפוס" עד שההפקה תואיל בטובה להיסגר על השם של עצמה. אפילו שיתפו אותי בדיונים הקדחתניים כמשקיף בעמדה מייעצת (אני זוכר שהייתה לי דעה נחרצת בעד אחד השמות שהוצעו, אבל מאידך אני לא זוכר שמות של קרובים מדרגה שונה, אז בואו נניח שתמכתי ב"קינגים". זה אחלה שם לסדרה על גברים ישראלים שמשחקים פוקר).
כתבתי אז במקום אחר – הרגע אמרתי שהיה מעורב בזה דפוס – אבל גם לסט של הסדרה על החבר'ה שמשחקים פוקר הגעתי כנציג מטעמו של המין הגברי. במילים אחרות, של הג'נדר שאיבד את הטלוויזיה. אני מתכוון, תחשבו על זה רגע: רוב מוחלט של סדרות הדגל שמשודרות בטלוויזיה שלכם, לא משנה באיזו שפה, פונות לאחד מהשניים – כולם או נשים. במחנה הראשון תמצאו את "משחקי הכס" ואת "ארץ נהדרת", את "הממשלה" ואת "המשימה: אמאזונס". במחנה הנשי – את "יום האם" ואת "כתום הוא השחור החדש", את "בנות" ואת "Veep". אבל טלוויזיה טובה לגברים? זאת כבר חיה נכחדת.
יש כמובן סדרות יוצאות דופן שפונות במובהק לגברים או בעיקר אליהם – לרבות יצירות מופת של ממש, כמו "שובר שורות" ו"הסמויה" – אבל הן בדרך כלל נחלתם של ערוצי נישה. במיינסטרים הטלוויזיוני יש ממש הדרת גברים, ואפשר להבין למה: הרי כי כל מה שצריך לעשות כדי להדביק גבר למסך זה לשדר משחק. בניגוד לכל סדרה מתוסרטת או דוקומנטרית, זה הימור כמעט בטוח. וזה גם מאזן את התמונה שהצגתי כאן, כי הפריים טיים (הישראלי, ולצורך העניין גם האמריקאי) יוצא די מאוזן מגדרית ברגע שמעמידים את עשרות המשחקים בלייב מול עשרות הסדרות-בשביל-בנות. אבל זה עדיין משאיר את הצופה הגברי עם מעט מאוד היצע שאינו גברים אחרים מזיעים.
הייתי בעד "קינגים" כבר באותו ביקור על הסט גם בגלל שעשו אותה בשבילי – בשבילנו – וגם כי משהו בווייב שלה פשוט בא לי טוב. אני לא משחק פוקר, אבל השולחן ההוא בבר אפוף העשן עם חמשת המסובים הקבועים שלו (שלומי קוריאט, אסי ישראלוף, גיא לואל, יוני זיכהולץ וירון ברובינסקי) הפליא לתפוס בעיניי את תמצית החבר'ה. את כל הקטע של להיות גבר ישראלי. אז כן, הייתי הכי בעד. אבל כשהיוצרים (מוטי אדיב, יהונתן בר אילן וזיכהולץ שהוזכר לעיל) דיברו איתי על התקווה שיתייצב מאחוריהם גוף שידור גדול, מצאתי את עצמי מהנהן נמרצות וחושב נחרצות: יה, רייט. בהצלחה עם זה. הרי לא עושים טלוויזיה לגברים. סדרת רשת אתם וסדרת רשת תמותו.
טוב, זה רק מוכיח מה אני יודע. "קינגים" חוזרת הערב (שישי, שידורי קשת) לעונה שנייה, והפעם היא לא סדרת רשת אלא סדרת טלוויזיה. הדבר האמיתי. על המסך שלכם בכל ערב שבת ב-22:30, כאילו מישהו פה לא קיבל את המזכר "לא עושים טלוויזיה לגברים".
אמרתי "הסדרה על החבר'ה שמשחקים פוקר", אבל "קינגים" היא יותר מהצצה למשחק קלפים: היא הצצה לנפש הגבר. בהתאמה, פרקי העונה השנייה יתקלו נושאים לאו דווקא קלילים – החל בהתמודדות עם משבר גיל 40, עבור באבהות וכלה ביחסים מחוץ לנישואים. עם הכנות האופיינית לסדרה הזאת, אני סומך עליה שהיא שוב תציב מולנו תמונת מראה מאוד מדויקת – ומטבע הדברים, לא תמיד מחמיאה. בזה כוחה. זה המנדט שלה וזה הקטע שלה.
בעונה הראשונה שלה, עונת האינטרנט, הבית של "קינגים" היה ערוץ הגברים של מאקו. רגע לפני שהיא נוחתת בסלון הקולקטיבי שלנו, אני מציע לכם לרוץ על פרקי העונה הראשונה – כל אחד מהם 8-10 דקות מזוקקות של גבריות נטולת בולשיט ופוזה. אפילו ארגנו לכן אותם במתחם מסודר, כולל טיפים לשחקני פוקר. אבל כמו שקבע הסלוגן של העונה הראשונה, "הפוקר הוא רק תירוץ". כבר אמרתי: הסיבה האמיתית לצפות ב"קינגים" היא שעשו אותה בשבילנו.
אחרי שאמרתי את זה, הנה משהו שאולי לא ידעתם: רבות מהקוראות של מגזיני נשים הן בכלל קוראים, ורבים מהקוראים של מגזיני גברים הם למעשה קוראות. התופעה הזאת נחקרה מכל הכיוונים, והסיבה שתמיד עולה בסופו של דבר היא גרסה כזאת או אחרת של "הכר את האויב". אני מזכיר את זה כאן מפני שכתשובה לשאלה "מה גברים רוצים", "קינגים" טובה לא פחות מכל מילה מודפסת. ככזאת היא יכולה לעבוד לגמרי לא רע בתור מורה נבוכות, אז אם הן (שוב) לא מבינות איך אתם יכולים להיות כאלה אדישים או כאלה שעירים, המליצו להן לראות את הסדרה הישראלית ההיא שמיועדת לגברים. יש פה תסריטאים שחשבו מראש על כל מה שאין לכם כוח לנסח.