העולם הוא מקום מסוכן להסתובב בו. מי שזקוק להוכחות, מוזמן לנסות את מזלו בסיור סמטאות בחומס, לצאת לטיול מאורגן בקונגו או לצאת להליכה לילית בפאבלות של ריו דה ז'נירו. אבל לפעמים לא צריך להרחיק לאזורי מלחמה או לשכונות מוכות פשיעה כדי לסכן את נפשך. לפעמים גם האטרקציות התיירותיות הגדולות ביותר עשויות להתגלות כמלכודות תיירים במובן האכזרי של המושג, ולפעמים גם אתר שנחשב למסעיר ברמת המסוכנות שבו עלול להתגלות כקטלני ממש. הנה כמה מהמקומות שגבו לא מעט חיים לאורך השנים, ובכל זאת אנשים לא מפסיקים להגיע אליהם כדי לעמוד על הסכנה מקרוב.
דרך המוות, בוליביה
אמרתם "סכנה תיירותית", אמרתם "דרך המוות". דרך היונגאס הבוליביאנית, המוכרת היטב גם למוצ'ילרים הישראלים, נחשבת לדרך המסוכנת בעולם - ההערכות הן שעבור 200-300 מטיילים מדי שנה, מדובר בדרכם האחרונה (אם תסלחו לי על ההומור השחור). במשך שנים רבות היתה דרך המוות אחת הדרכים היחידות המחברות את צפון בוליביה לעיר לה פאז. רק בסוף 2006 נפתחה דרך חלופית ובטוחה יותר, אבל עד אז נאלצו רבים לסכן את חייהם בנסיעה ארוכה ואיטית בכביש הצר ומרובה הירידות, לא פעם בתנאי ראות ירודים.
הבעיה היא שדווקא הסכנה הגבוהה הפכה את הדרך לאטרקטיבית, ואפילו היום, כשקיימת דרך חלופית, רבים בוחרים לחצות אותה, בין אם זה ברגל, ברכיבות אופניים מאורגנות או באוטובוס מקרטע שנאבק על מקום עם אוטובוס מקרטע לא פחות שמגיע מהכיוון הנגדי – בדרך שבקושי יש בה מקום לרכב אחד. אז כן, הנוף אמנם יפהפה, אבל כשאתה תלוי על בלימה מעל תהום של 350 מטר, לא בטוח שאפשר ליהנות ממנו עד הסוף.
רכס האנאפורנה, נפאל
אם הייתם נשאלים מהו ההר המסוכן ביותר לטיפוס בעולם, רבים ודאי היו בוחרים באוורסט. אלא שסטטיסטית, שיעור ההרוגים והנעדרים של האוורסט נמוך יחסית. במקומו מתייצבים לא מעט הרים להתמודד על התואר המפוקפק "ההר המסוכן בעולם". על המון בלאן נעדרים ומוצאים את מותם עשרות מטיילים בשנים האחרונות. הקנגצ'נג'ונגה שבגבול הודו ונפאל הוא כנראה ההר הקטלני ביותר בשני העשורים האחרונים, מבין 14 ההרים הגבוהים מ-8,000 מטר. ל-K2 יש מוניטין של הר קשוח יותר מהאוורסט. אבל על פי הדו"ח הרשמי של אתר 8000ers.com, המרכז את הנתונים על 14 ההרים הגבוהים, אנאפורנה הנפאלי (וליתר דיוק, אנאפורנה 1, פסגתו הגבוהה ביותר והעשירית בגובהה בעולם) - הוא ההר המסוכן מכולם.
מאז נכבשה פסגתו ב-1950 ועד לינואר 2008, כבשו את ההר רק 153 מטפסים - המספר הנמוך ביותר מבין 14 ההרים הגבוהים (על האוורסט, לשם השוואה, העפילו עד לאותה שנה לא פחות מ-3,684 מטפסים). 8 מה-153 היו מעורבים בתאונות קטלניות בדרכם מטה, ו-58 מצאו את מותם על ההר (מה שמקנה לאנאפורנה שיעור תמותה רצחני של כמעט 38%). מאז עלו המספרים ל-183 מטפסים ול-61 הרוגים, ועוד ידו של ההר נטויה.
הר הואשן, סין
לא צריך להעפיל על פסגות ההרים הגבוהים בעולם כדי להסתכן. לפעמים מספיק לטייל על הרים נמוכים יותר. כך למשל בהר הואשן (2,154.9 מטר בפסגתו הגבוהה ביותר), שהשביל העובר בו הופך אותו לטיול ההרים המסוכן בעולם. שמו של ההואשן יצא לו בזכות היותו אחד מחמשת ההרים הטאואיסטים הקדושים של סין, אבל לא פחות מכך בשל השביל המפותל והמפחיד באורך כ-2,260 מטר המקיף אותו. ה"שביל" הזה מורכב משרשראות וקורות באורך 30 ס"מ הקשורות לצוקים, בלי שום מעקות בטיחות שיפרידו בינך לבין התהום (אבל אפשר לרכוש רתמת בטיחות).
למרות שבשנים האחרונות נבנו על ההר רכבל ושבילים בטיחותיים יותר, ואפילו נסגרו כמה מהחלקים המסוכנים ביותר, השביל ההיקפי נותר פופולארי – ומסוכן: על פי הדיווחים הסיניים, כמאה בני אדם נהרגים עליו מדי שנה (וזה הדיווחים הסיניים, הידועים בקמצנותם במתן אינפורמציה). אולי הסיבה לכך היא שסינים רבים מעדיפים לעשות את הדרך בחשיכה – אם בכדי להימנע מהמבט המפחיד למטה, ואם בכדי להימנע ממפגשים לא נוחים עם מבקרים על השביל הצר.
טיסות מסוק בקוואי, הוואי
האיים המרהיבים של הוואי הם סיבה מצוינת לעלות על מסוק ולבחון אותם ממעל, אבל הסטטיסטיקה של הטיסות האלה היא סיבה מצוינת לחשוב על כך פעמיים. מאז שהטיסות בהוואי החלו להיות מנוטרות על ידי מינהל התעופה ב-1995, נספו בתאונות מסוק למעלה מ-30 בני אדם. לרוב, הסיבות להתרסקויות הן ההתקרבות המסוכנת של המסוקים הסקרנים ללועי הרי הגעש, סקרנות שמסתיימת באסון. מי אמר שהר געש צריך להתפרץ בשביל להרוג?
הר הגעש מאיון, הפיליפינים
ובכל זאת, התפרצות של הר געש היא עניין קצת יותר מסוכן ממסוק שמתרסק על פסגתו. הרי געש פעילים הם אזורים מפוקפקים לטיול, וקשה לבחור מי מהם מסוכן יותר, עצבני יותר וקרוב יותר להתפרצות קטלנית. גם אלו שמנמנמים כבר מאות בשנים עשויים להתעורר בכל רגע ולירוק את הלבה שהצטברה בגרונם על הערים והכפרים שלמרגלותיהם.
אחד המועדים ביותר לפורענות הוא המאיון – הר הגעש הפעיל ביותר בפיליפינים. ב-400 השנים האחרונות הוא רשם 48 התפרצויות, שהראשונה שבהן תועדה ב-1616. ב-1814 קבר ההר את העיירה קגסאווה באפר והרג 2,200 בני אדם. ב-1897 ארכה ההתפרצות שבוע והכפר בקאקאי נקבר מתחת ל-15 מטר של לבה. ב-1984 נמלטו על נפשם 73,000 בני אדם מאימת המאיון. מאז 2003 ממשיך ההר להשתעל מדי פעם, כשב-2006 וב-2008 נרשמו התפרצויות משמעותיות. גם ב-2009 וב-2010 המשיכו להישמע אזהרות, והמדענים המשיכו להרים ולהוריד את דרגת המסוכנות של ההר. מאז השנה שעברה המאיון מגלה סימני פעילות מדי שבוע, וישנה סבירות גבוהה שמי שבא לבקר באזור ימצא את עצמו שוחה בלבה.
מפלי באש ביש, מסצ'וסטס
מפלים יכולים להיות עסק מסוכן למי שמחליט לבחון את מסלול המים מקרוב מדי. מפלי הוויק הדרום אפריקאיים מחזיקים במאזן אימה של 40 הרוגים, אך נראה שדווקא מפלי באש ביש בעלי השם הרכרוכי ממסצ'וסטס מסוכנים יותר. בעוד שבהוויק רוב מקרי המוות מיוחסים להתאבדויות, הרי שבבאש ביש התרחש המספר הרב ביותר של תאונות מפלים – למעלה מ-25 הרוגים. הסיבה לכך היא שילוב לא מבטיח בין סלעים מתפוררים ולא אמינים לבריכות רדודות במיוחד. זה בהחלט לא המקום לתחרויות אומץ.
הר קוק, ניו זילנד
כשסר אדמונד הילארי בחר להתאמן לקראת הטיפוס על האוורסט בפארק של מאונט קוק, הוא ידע למה. הנוף היפהפה עשוי להטעות – מאחוריו מסתתר טבע אכזרי, שגבה את חייהם של שבעים בני אדם לאורך השנים. ככה זה כשתנאי טיפוס קשים (סופות שלג, קרח מתבקע) מצטרפים לתנאי מזג אוויר גרועים שהופכים לעתים את החילוץ לבלתי אפשרי. כך קרה שגם במסלולים הקלים יותר של הפארק נהרגו מבקרים, ואפילו מקצוענים מצאו בו את מותם לאחר שנתקעו ולא זכו לחילוץ בזמן. אם אתם מתכננים לכבוש את ההר, כדאי שתודיעו למישהו שאתם בדרך למעלה – וכדאי שתיקחו בחשבון שגם זה לא מבטיח כלום.