אנשים נורמליים משתדלים בדרך כלל להישאר כמה שיותר קרוב לקרקע, איפה שבטוח. הכי הרבה שתוכלו להוציא מהם זאת טיסה לחו"ל, שגם במהלכה כל האירוע הזה של לשוט בעננים לא תמיד עושה טוב. אבל ישנם גם אנשים שמעדיפים דווקא לבלות הרבה מזמנם באוויר, על גבי גלשן, בחליפה או סתם מאובטחים בחבל דק. הנה כמה מענפי האקסטרים הכי מטורפים שנערכים כולם גבוה בשמיים.
טיפוס אקסטרים
רוב האנשים בעולם שראו את "ספיידרמן" הבינו מבלי שמישהו יצטרך להסביר להם, שלא ממש מומלץ לנסות ולטפס על דברים רעועים בגובה רב בהסתמכות על חוש העכביש שלהם. אבל יש כאלה שכנראה היו ממש זקוקים להסבר הזה, ובהיעדרו הקימו סוג של ספורט שעדיין אפילו לא זכה לשם רשמי. מטרת הספורט הזה, לעומת זאת, די ברורה: להיצמד לנקודות הגבוהות ביותר באמצעות האבטחה הקטנה ביותר ולהתקדם משם.
קח לדוגמא את סטפן סיגריסט בן ה-39 משוויץ, שהחליט יום אחד לטפס על כבל הרכבל בהרי "גרימסלוולט" המושלגים, ולטפס עליהם באמצעות בעזרת גרזן קרח. מגנוס מילטבו הוא עוד איש חביב ששכח את הכדורים שלו יום אחד, וניסה לעשות את דרכו על גבי מנוף בגובה 38 מטרים, כשהוא מטפס עליו מלמטה. פעם אמרו לנו שאם נורא משעמם לנו, אנחנו יכולים לטפס על הקיר, פתאום מסתבר שאולי לא צחקו איתנו.
חליפת כנפיים
חשבת שלתפוס במשולש אלומיניום עם גג בד זה מטורף? אז מה תגיד על לעוף עם חליפה שמצליחה להפוך אותך לסוג של באטמן בזמן הופעה בבלט הבולשוי? תכיר את חליפת הכנפיים (Wingsuit) שאמורה לשאת אותך באוויר אחרי שקפצת ממטוס או צוק גבוה במיוחד. איך זה עובד? באמצעות תנועות גוף ששולטות במהירות הנפילה שלך: הקשתה של הכתפיים, כיפוף ברכיים או שימוש באגן (לא כמו שאתה חושב, זה רק יאיץ את מהירות הנפילה) כדי להצליח להתקדם כמה שיותר לפני שתנחת בשלום על האדמה.
איגוד הצניחה האמריקאי דורש מכל מי שמעוניין לנסות את חליפת הטיסה, לעבור קורסים מודרכים של 200 שעות טיסה, אותם מנהלות יצרניות החליפות. בקורסים האלה תלמד על הדרך הנכונה לשלוט בחליפה, זרמי אוויר, גבהים ואתרים בטוחים בהם ניתן לבצע אותם. בישראל, לעומת זאת, אין תקינה או איגוד מסודר שינהל את העניין הזה. כך שמעשית אתה יכול להחליט לנסות לעוף אפילו מחר בטרנינג הניילון שלך, אבל זה כבר לגמרי על אחריותך.
גלישה אווירית
אתה כבר יודע איך זה, תמיד כשתרצה לטוס לחופשה ולשכוח קצת מהצרות יצוצו הדברים הקטנים והמעצבנים: אי אפשר לקחת חופש מהעבודה, לא מוצאים בייביסיטר לילדים והצו עיכוב יציאה מן הארץ הזה, שהולך איתך עוד מהתקופה שחזרת מהודו וחשבת שאתה סוס ים. תשמח לדעת שיש פתרון קל וזל, גלישה אווירית (Hang gliding), הוא אפילו יכול לשמש כתחביב מגניב במיוחד לשעות הפנאי, והחלק הכי טוב בעניין הזה? אף אחד לא יחפור לך בדרך.
כל מה שצריך הוא מצוק גבוה, גלשן אוויר, GPS, מכשיר קשר וצרור קטן של תפילת הדרך, כל זה מפני שהדבר היחיד שימנע ממך מלהפוך לחלק בלתי נפרד מהסלע הוא זרם אוויר תרמי שאמור לשאת אותך למעלה. בעולם נחשב הספורט הזה לפופולארי במיוחד, בעיקר באזורים הרריים ועמוסי זרמים, המאפשרים מעוף של שעות ארוכות. בישראל תוכל ליהנות מהחוויה הזאת בזיכרון יעקב, הגלבוע, געש ולא מעט מקומות נוספים. חשוב כמובן שתבדוק עם מומחה את התנאים קודם לכן, כי למרות שזה נראה נורא הגיוני, מסתבר שחמסין הוא לא באמת זרם אוויר תרמי. מי ידע?
קפיצת באנג'י
עד שהמדע יעלה על דרך טובה יותר לבקר בעולם הבא ולחזור כמעט מיד למציאות האכזרית, כנראה שאין יעילה יותר מקפיצת הבאנג'י. אותו אירוע מטורף שבמהלכו אנשים, שנראים לכאורה נורמטיביים לחלוטין, מחליטים לעלות לפסגות ענקיות ולזנק מהם כשרק חבל קשור לרגליהם. מבין כל ענפי האקסטרים בעולם, זהו ככל הנראה הפופולארי ביותר המקיף מיליוני בני אדם ואתרים בינלאומיים. אולי משום שכל מה שצריך בשבילו הוא עודף אדרנלין או מצב של אי שפיות זמנית.
הבאנג'י התחיל בשנות ה-50 כשעשוע של נערים שתלו עצמם מעץ כמבחן אומץ, והגיע עד לנפילות של 230 ממרפסת בניין במקאו. את תחילת דרכו עשה הענף בניו זילנד, הציעה חברה לראשונה קפיצות באנג'י מוסדרות באתרים נבחרים, מאז התפתח לרחב העולם והפך פופולארי גם בארצות הברית ובמדינות דרום אמריקה. בישראל, כצפוי, אין מקום שבו ניתן לקפוץ באופן מסודר ובטוח. מצד שני, אולי עדיף לא לתת לאף ישראלי להיות האיש שיהיה אחראי על החבל שיחזיק אותך בחיים.
קפיצת בסיס
ראשי התיבות "BASE" מכילים בתוכם את כל האתרים שמהם ניתן לקפוץ (בניין, אנטנה, צוק וגשר) מגובה נמוך עם מצנח אחד וסיכוי גבוה במיוחד להפוך לפירה - ולזכות בעבורם בנקודות בענף המטורף הזה. בניגוד לענפים האחרים שהוזכרו כאן מדובר גם בענף לא חוקי בעליל, כזה שהמשתתפים בו מבצעים את קפיצותיהם בחטף במהלך שעות הלילה. כך שאם במקרה הצלחת לקפוץ מאנטנה ולצאת מזה בשלום, כדאי שתתכונן לבלות כמה לילות טובים במעצר.
רחיפה
אם גם אתה תמיד רצית להיות צנחן, אבל לא ממש התלהבת מהרעיון של להיות תלוי בבד מתנפח שישמור עליך בנחיתה, יש פתרון: להשתמש בבד המתנפח הזה כדי להמריא. זהו למעשה כל הרעיון של ספורט הרחיפה (Paragliding). בד המנצח משמש ככנף העושה שימוש בזרמי האוויר כדי לייצר תנועה דמוית כנף, המאפשרת המראה. איך נוחתים אחר כך? מאיפה לנו לדעת? היית צריך לשאול את זה לפני שעלית על בלון מתנפח.