דברו אלינו בפפראצי
עמוס, עמוס בחגים האלה. אין דקה לנשום. לא מספיקים המפגשים המשפחתיים, הפקקים וכמויות האוכל שיכולות להכניס דב קוטב בוגר לשנת חורף מוקדמת – עכשיו באה גם הדוכסית מקיימברידג' ומציגה לעולם את התפוחים בדבש (אגב, אלה לא רק אנחנו שחושבים שמשהו ממש השתבש שם בפרונט המלכותי, נכון?). בחמש הדקות הפנויות היחידות שהצלחנו למצוא השבוע, בין ביס מהקיגל לעוד סט תמונות של קייט עם כל הרפרפת בחוץ, הבנו פתאום שמשהו חסר לנו, סוג של זמזום קבוע בפרסית מדוברת שמרחף מלמעלה כבר חודשים ארוכים.
וזה לא שהאיראנים לא ניסו גם השבוע: הם הוציאו את נסראללה מהמזגן בבונקר והכריחו אותו לאיים שאם נתקוף, הוא יזיע עלינו למוות. האשימו את הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בהפעלת סוכנים, ואיימו שימחקו אותנו כמו פרק ישן ביס מקס. אלא שהשבוע, לשם שינוי, זה לא באמת עבד עלינו. איך אנחנו יודעים? המספרים מדברים. רובכם המכריע זנח השבוע את הידיעות על האפוקליפסה המתקרבת לטובת מצוות "ושמחת בחזך" עם המלכה המיועדת. מה שמוכיח שיש עדיין תקווה, שהאור יכול לנצח את החושך, ושאם רוצים את תשומת הלב שלנו באמת כדאי לדבר אלינו בנועם, ברוגע ובלי חלק עליון. תקשורת, זה הרי כל הסיפור פה.
החצי הטוב
חייבים להודות: יש בו משהו במיט רומני, משהו שהופך אירוע משמים כמו בחירות להרבה יותר מרענן מבדרך כלל. כי בעסק הזה כולם כבר מכירים את הריטואל: מתחנפים לבוחר לפני הבחירות, משכנעים שארבע השנים הבאות יהיו טובות יותר, ודופקים חיוך רחב תוך כדי זמזום "זובי זובי זו" חרישי. אבל רומני? הוא החליט לשבור את הכללים, ובנאום שהתפרסם השבוע קבע כי מחצית מהאמריקאים, מצביעי אובמה, הם פרזיטים, מעלימי מס וסתם דוחים באופן כללי, ושהוא בכלל לא צריך את הטובות שלהם. כי ברגע שמוציאים מהמשוואה את כל העניים, השמאלנים, אלה שתומכים בהפלות והמתנגדים לנשיאת נשק – בטוח שיימצאו מספיק אנשים שיביאו אותו לבית הלבן. זה עם הרעפים האדומים, האחיות החמודות והכדורים הצבעוניים שלוקחים שלוש פעמים ביום.
הזוג המוזר
בעולם מושלם ונטול אגו, כזה שבו קבוצות ושחקנים רוצים למקסם את ההצלחה עד כמה שניתן, היו יוגב אוחיון ומכבי ת"א רוכבים יחד אל השקיעה, כשברקע מתנגנת נעימה רומנטית של "מי שלא קופץ אדום". מצד שני אם העולם היה מושלם, אנחנו היינו נפילים בגובה 2 מטר עם מיליונים בבנק, ולא כרסתנים תפרנים עם דלקת בשורש כף היד. אבל חזרה לעניין. מבלי לקחת צד או להיכנס לפרטי הסאגה המייגעת שהתרחשה כאן בקיץ האחרון, והגיעה לסיומה השבוע עם קביעת הבורר כי אוחיון הפר חוזה ושייך חוקית לצהובים, שני דברים די ברורים: מכבי ת"א של תקופת הצנע הנוכחית לא יכולה להרשות לעצמה להישאר בלי השחקן הישראלי הכי מוכשר בעשור האחרון, אוחיון לא יכול להרשות לקריירה שלו להרקיב בחור ברוסיה. בעולם המושלם ההוא הכל היה נגמר בהצהרה משותפת לתקשורת ועוד כמה אלפי דולרים בחשבון הבנק של אוחיון. במציאות שלנו? נתראה כאן כשהעונה האירופית תדעך או כשיוגב יברח, מה שיבוא קודם.
השקט שנשאר
עד ממש לא מזמן משפט כמו "תהיי יפה ותשתקי", היה מזכה אותנו בסטירה מצלצלת במקרה הטוב, או בקעקוע של מגהץ על המצח במקרה הרע. אלא שבימים אלה ממש, מוכיחה רוסלנה רודינה שהדרך אל לב הקונצנזוס עוברת דווקא בדממה. בזמן ש"הקולגות" לתחום הסלבס מכתתים את רגליהם בין פתיחת פיצוציה להשקה של משחה נגד פטריות, אורבים בעציצים של כתבי מקומונים ומשתפים אותנו בפרטים שהיינו מעדיפים לא לדעת – שומרת הדוגמנית על זכות השתיקה בדרך מקורית. פרטים על החתונה? תמשיכו לחלום, מחשוף מושלם בגופיית סבא על השער של בלייזר? בכיף. סיפורים על מאחורי הקלעים עם אייל גולן? פחות, תמונות מלפני הקלעים עם חברה בביקיני? אין בעיה. תגידו שזה קל מדי? אולי, אבל כשבר עשתה את זה לא שמענו אתכם מתלוננים, נכון?