אצלנו בבית מתלבשים יום כן, יום לא. והיום לא
את השבוע האחרון פתחנו עם אחת הפדיחות הכי משעשעות שנראו בטוויטר מאז היווסדו. דין מקדרמוט, בעלה של טורי ספלינג, כוכבת הסדרה בברלי הילס ובתו של המפיק האגדי, רצה בסך הכול לצלם את בנו הקטן, דין, ולהשוויץ בו לעיני 74,000 העוקבים של טורי ברשת החברתית. אלא שברגע שהתמונה עלתה לרשת נמשכה תשומת הלב דווקא לטורי, ששכבה על המיטה מאחור, חשופת חזה.
בואו נתאפק לרגע (אבל באמת רק לרגע, כי קשה להחזיק את זה בבטן) מלהיקרע מצחוק על דין מקדרמוט, הצלם המוכשר של התמונה המופלאה הזו, ונעלה לדיון את נושא קוד הלבוש בבית ספלינג. זה לא שאנחנו באים לחנך מישהו מה לעשות בביתו, זאת פשוט התמימות הטבעית שלנו שמחייבת אותנו לתהות לגבי הנושא של ללכת עירומים על בסיס קבוע. זה בסדר כשאת כוכבת סקסית בסדרת נעורים, זה בסדר כשאת יורשת מיליארדים בלי מקום לתחתונים בארון, אבל אינפרונט אוף דה צ'ילדרן? לא חבל על הטיפול הפסיכולוגי הממושך שהוא יצטרך לעבור?
טוב, די, אי אפשר להתאפק יותר, הגיע הזמן פשוט להוציא את זה החוצה. אז מה, דין? טעית, נכון? קורה. בסך הכול ניסית לצלם את הבן הקטן והחמוד שלך, ובמקרה, הצלחת לפספס את הרי הרוקי שמילאו את כל הרקע של התמונה. האמת? היה הרבה יותר קל לפספס את הילד. עכשיו כבר מאוחר מדי, בשבילך ובשבילנו. אתה תהפוך למודל הטוב ביותר לתפיסה מרחבית בקורסי צילום, ואנחנו נצטרך לנסות ולהשתחרר מהאימג' בו נראות פסגותיה המושחמות של טורי הרבה אחרי שגלשו במדרון. מזל שדין עצם עיניים, לפחות מישהו יצא מזה בשלום.
אופס, הוא שוב פלט
רצינו לעשות תחקיר רפואי מעמיק, אבל לא היה לנו מספיק זמן, אז פשוט נעמיד את העניין הזה למבחן הרחוב: גם לכם נדמה שאהוד ברק סובל משילוב נדיר של תסמונת טורט ואמנזיה? כי אחרת איך אפשר להסביר את הדיסוננס התמידי בין התלונות של שר הביטחון על הפטפטת, הדברת והחרטטת בתקשורת, ובין הנטייה שלו לברבר את עצמו לדעת כמו בלונדינית בהתקף קפאין, ברגע שהוא נתקבל במיקרופון מזדמן?
כל כך הרבה מילים כבר נכתבו על התדמית היהירה של ברק, אבל בכל פעם שכבר נדמה כאילו ראינו את הכול, הוא מפתיע מחדש. מצד אחד מזלזל בדיבורים על תקיפה, מנגד משרטט את לוח הזמנים שלה בפירוט של ימים. מצד אחד מודאג מהתגובה האדישה של העולם לפיתוח הפצצה האירנית, מצד שני מעניק לה הצדקה שגרמה לבכירים אמריקאים ואירופיים לתלוש שערות. כל אלו באים כמובן אחרי ההכחשה שלו לגבי מעורבותה של ישראל בפיצוץ באירן, שהייתה יותר שקופה מאשר אם היה מודה בה בפה מלא. וכל זה מוביל אותנו לשאלה: מה עושים עם מנהיג שפולט? דופקים על הגב ומחכים שהכול ייצא?
ניצחון הפיקנטריה
כשמסתכלים על המשחק הזה ממרחק של כמה ימים, ומנתקים את כל הסנסציות והספינים הזולים של מי שחיים כאן באופן קבוע בציפייה למעידה של הצהובים (ובואו נודה על האמת, יש לא מעט אנשים שעשו קריירה מהעניין הזה), מבינים שמעבר לפיקנטריה של ניצחון ראשון בהיכל אחרי 21 שנים, שום דבר מהותי לא השתנה במאזן הכוחות בין מכבי ת"א להפועל ירושלים. למעשה, לצערם של אוהדי ירושלים, המשחק הזה רק מדגיש את העובדה שהצהובים כנראה לא ממש מייחסים אליו את אותה חשיבות תהומית של פעם.
מבט קטן על המספרים מעיד על הסיפור הזה יותר מכל דבר אחר: ירושלים קלעה רק חמש שלשות, רשמה יותר איבודים מאסיסטים והפסידה במאבק הריבאונד. היא לא גרמה למכבי לצאת מתוכנית המשחק שלה ובעיקר נהנתה מהכושר הירוד של היריבה שנמשך לכל אורך השבוע האחרון. כל אלו כמובן לא לוקחים כלום מהניצחון המוצדק שלה, אלא רק מדגישים שלא הביאה בו שום בשורה יוצאת דופן. הוסיפו לזה את העובדה שבמכבי החליטו פשוט לשים את המשחק הזה בתחתית סולם העדיפויות של שלושה משחקים בארבעה ימים, בין אם בהעדפתו של לנגפורד על פני פאפאלוקאס, באי השיתוף של ג'יימס או בספסול של שחורציאניטיס, ואם ברוגע ובשלווה שבה קיבלו את ההפסד הזה שמעון מזרחי ודייויד פדרמן.
שלא יובן לא נכון, ירושלים עדיין יכולה להפתיע את מכבי (שסובלת מהמון בעיות) גם בפיינל פור, אבל בניגוד לניסיון הנואש והצפוי של גורמים בתקשורת לגלגל כאן תחושת מהפך, אנחנו עדיין רחוקים מכך מאד.
עם כאלה ידידים, מי צריך אויבים?
לאור העובדה שהנשיא אובמה נמצא בשפל עצום בסקרי דעת הקהל האמריקאים, מופנות העיניים בימים אלו לפריימריס של המפלגה הרפובליקנית, ממנה ייצא המועמד שיעמוד מול הנשיא המכהן. אלא שאם חשבנו שהמצב בפרלמנט שלנו לא ממש מזהיר, באים המועמדים האמריקאיים ומוכיחים שהמעצמה הגדולה בעולם מובילה גם בדרגת הטמטום. בשבוע שעבר עוד הסתלבטנו כאן על ריק פרי, מושל טקסס, שהצליח לשכוח איזה משרד ממשלתי הוא בעצמו מעוניין לבטל.
אבל אם חשבנו שזו בסך הכול פשלה קטנה ומינורית בחגיגה הדמוקרטית של ארצות הברית, הגיעו הימים האחרונים והוכיחו שחלק מהמועמדים לוקים כנראה ברגרסיה מוחית מתקדמת. זה התחיל עם איש העסקים, הרמן קיין (מופיע בסרטון המצורף), שהצליח לשכוח מיהי בדיוק לוב ומה הקשר שלה לקדאפי הזה, והמשיך במושל לשעבר, רומני, שהכריז בתקיפות על גבי הבמה ששמו הראשון הוא מיט, על אף שהוא בכלל ווילארד. ליד החבר'ה האלה, ג'ורג' בוש נראה כמו פרופסור לפיזיקה גרעינית בהרווארד.
הערוץ שלי הוא כחול (וגם קצת לבן)
רצינו לנצל את ההזדמנות הזאת ולהחמיא לערוץ הראשון על האומץ והתעוזה. כולנו שמענו על המשבר בשוק התקשורת (אם כי לא כולנו מקבלים כספי מיסים על בסיס קבוע) ובזמנים קשים כאלו יש צורך ביוזמות שיבליטו את הערוץ. יש ערוצים שמנסים לעשות את זה באמצעות סדרות ריאליטי, יש כאלו שמתמקדים בתחקירים, אבל יש גם דרך אחרת. נותנים לדן מרגלית לסרסר עוזרת הפקה בשעה חמש בערב לסיטואציות עם עזים שכמוהם לא תראו גם בערוצים עם קוד בשלט. מצד שני, אנחנו בכל זאת קצת חוששים לגלות מה האנשים שזיווגו מפיקות ועזים בחמש, מכינים לנו בפריים טיים.