אתם תקראו לו שאול והוא יקרא לכם חאליסי
איך נגדיר את זה בעדינות? פעם היה פה יותר רומנטי, יותר פוליטקלי קורקט. פוליטיקאים שרצו לזכות בנו היו צריכים לחזר קצת: שופינג בוושינגטון, פלאפל קטן במחנה יהודה, ורק אז לעשות בנו כמעשה חאל דרוגו. אבל ימי התום חלפו והיום כבר אין זמן לכל המשחק המקדים הזה, צריך להכות בבוחר כשהוא חם, לפני ששלי יחימוביץ' תהרוס את הרגע. בכלל, אם עוצמים את העיניים תוך כדי זה אפילו לא מרגישים מוזר.
אבל בינינו, קצת הגזימו עם הביקורת על שאול מופז, לא? הרי בזוגיות (גם אם היא נעשית בכפייה) אין צורך להיתפס לכל מילה. יש דברים שצריך פשוט לא לשמוע. למשל, כשהוא אומר לכם שבית לא עוזבים, ואז מסתבר שכל המזוודות נארזו והמובילים סיימו לנקות את הארגז של החתול. או כשהוא מספר לכם שאין שום סיכוי בעולם, שום מצב, שום דרך, ריד מיי ליפס גאד דאמט, שייכנס לממשלה, בדיוק ברגע שהבטיח לעצמו בכתב תפקיד מפתח של שר בלי מצפון ומשנה לענייני כלום ושום דבר. הרי כל רומנטיקן מתחיל יודע שבפוליטיקה המילה שלך היא הכל. ואם תשמור עליה, תגמור בחוץ, כמו ציפי לבני.
לא עם הגרזן
אמ...סליחה? רצינו לשאול אתכם אם תוכלו להיות קצת יותר רגועים בטוקבקים. אבל באמת רק אם זו לא טרחה גדולה מדי. אתם יודעים אפשר פשוט לנסות להחליף קצת מילים. למשל, במקום "מניאק שמאלני", אפשר להשתמש ב"בן בליעל ליברלי", "כופר נאצי" יכול להתחלף ב"חילוני עם חיבה לבאיירן מינכן". מה אתם אומרים? רגע, למה הסכין? סתם שאלנו. לא די, תורידו את הכיסא!! יש לנו ילדים, נשבעים לכם שלא התכוונו.
מאורעות האלימות הקשים של השבועות האחרונים, הבהירו לנו שהגישה שאימצנו לעצמנו בשנים האחרונות היא הדבר הנכון לעשות בישראל של 2012. כמה שפחות קשר עין, כמה שפחות הערות. למה לחפש צרות? לכו תדעו אם המתבגר על הנדנדה בגן הציבורי לא ירצה לחורר אתכם פתאום, סתם כדי לבדוק אם האולר שקיבל ליום ההולדת אמיתי או לא. זה אולי לא מצ'ואיסטי או אמיץ בשום דרך שהיא, אבל זה לא מקרי שנשים חיות יותר מאתנו. הגיע הזמן ללמוד מהן משהו.
גם אתם מרגישים ריח שרוף?
כמה טראגי זה להזדקן. רק אתמול עוד פרצנו בעצמנו לאתרי בנייה, אספנו יותר עץ מאשר ביערות הגשם בברזיל וסידרנו משמרות של שמונה שעות ליד המחסן לקראת ל"ג בעומר. הכל כדי שנוכל להביא את השלל אל מגרש החול הקרוב למקום מגורינו, להעלות אותו באש כל הלילה, לקבל כוויות מעטיפות של קרטושקעס, וללכת הביתה עייפים ומפויחים באוויר הבוקר המזוהם. עכשיו כל מה שנותר לנו הוא להידחס בבית, לסגור את החלונות ולהיאנח על האינדיאנים שבחוץ. אוי שמישהו יביא לנו כבר פתי בר, התה מתחיל להתקרר.
הדוקטור מיד יתפנה אליכם
קשה להתעלם מהאירוניה שבידיעה על הפיכתו של שאקיל אוניל לדוקטור מוסמך מטעם אוניברסיטת מיאמי. בכל זאת מדובר במי שלא מעט אנשים שפגשו בו על הפרקט לאורך השנים, סיימו את הלילה תחת השגחה רפואית צמודה. אז נכון, שאק לא יסתובב עם סטטוסקופ בעתיד הנראה לעין, הדוקטורט שלו הוא בכלל בתחום מנהיגות ארגונית. סביר להניח שגם נמשיך לראות אותו מריץ דאחקות כפרשן בשידורי הליגה הטובה בעולם. מצד שני, תראו לנו את הגבר שיהיה אמיץ מספיק כדי לבקש "דעה נוספת" אחרי פגישת ייעוץ איתו.
לא כוחות
האמת? קצת בעייתית הבחירה בבר רפאלי לתפקיד נערת הפיתוי ב"כידון", הסרט הישראלי החדש שמתאר את חיסולו של מנהיג הטרור, מחמוד אל מבחוח. איפה המתח? הדרמה בכל הסיפור הזה? הרי אם כך היו נראות הסוכנות שלנו גם במציאות, לא היינו זקוקים באמת לחיסולים. קריצה קטנה ליד הבר והאיש היה מסכים לברית מילה במקום, ומארגן ערבי הורה המוניים בכיכר המרכזית של דובאי. כי אם שמים לרגע בצד את הזקנים הארוכים, השנאה והקיצוניות האיסלאמית, גם ארכי טרוריסטים הם רק בני אדם. ולחסל אותם עם דוגמנית בגדי ים לוהטת, זה ממש לא הומאני. איפה המועצה לזכויות האדם כשבאמת צריך אותה?