התרגשות גדולה ליוותה אותנו השבוע עם הידיעות על התפרצויות ספונטניות של יצרים במרחב הציבורי. וכשכל היצרים, התשוקות והסודות האפלים פתוחים לעיני כל, מה הפלא שגם אנחנו רוצים עימות פוליטי? עד שזה יקרה נותר רק להתנחם בעובדה שאין לברוח ברעידת האדמה הבאה, ולבצע סיקול ממוקד במי שהעז לרדת על מילה קוניס. סיכום שבוע גברי
אם נהיה ממש בשקט, נוכל לשמוע אנשים מצלמים אותנו | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
אתם יודעים איך זה עם אופנות, תמיד חוזרות על עצמן. זה קורה בדרך כלל כשנגמרים הרעיונות המקוריים ומישהו מחליט שיהיה מה זה מגניב ללבוש את הבגדים של סבא שוב. מסתבר שגם בתחומים אחרים הנורמה היא גלגל, כי חברים וחברות: וודסטוק על הפרק. בשבוע האחרון זרמו מכל רחבי העולם סיפורים שמתאימים יותר למנטרה: "נשכב היום כי נמות מחר". זה התחיל בזוג שלא הצליח לדחות סיפוקים והחליט לעשות את זה על השולחן במסעדה, המשיך עם ההורמונלים הקרימינלים, שפרצו לבית כדי לממש את אהבתם, והסתיים באישה שהחליטה לנסוע ברכבת, כשהיא לבושה במגפיים בלבד. הבעיה היחידה עם הקרנבל הזה היא שהיוצרות התהפכו. כי אם חדר המיטות נמצא עכשיו בחוץ, מה נשאר לעשות בבית? לחכות לאוטובוס?
אידיאולוגיה זה לחלשים
ילדים, אל תפריעו. המבוגרים מתעסקים פה בדמוקרטיה | צילום:
AP
האמת? יחסית לעובדה שהם פחות או יותר האנשים היחידים בשביל החלב רבתי שמוכנים לדבר אתנו בלי מתווך, האמריקאים האלה לא חברים מי יודע מה. כבר שבועות שהם מנופפים לנו בפרצוף עם המרוץ הצמוד, הוויכוח האידאולוגי המרתק והמדינות המתנדנדות שלהם, בזמן שאצלנו עדיין מתקשים לעכל את הפרישה הכואבת של רוחמה אברהם בלילה. לא ביקשנו הרבה, רק קצת רגישות, הם הרי יודעים שבדיוק איבדנו את כחלון. עכשיו, כשכל מה שנותר הן תהיות על הגאון שסיפר לאהוד ברק שהוא מבוגר אחראי, הימורים על מי יצביע לקדימה חוץ משאול מופז ופוסטרים ממוסגרים של מרינה סולודקין – מה הפלא שמה שהכי מסעיר אותנו בימים האלה הם העימותים בין אובמה לרומני? כי ככה זה עם כל דבר שעובד באמריקה: בין אם זה סיטקום, דרך חדשה לסתום לנו את העורקים עם תפוח אדמה או עימות טלוויזיוני – אנחנו מיד רוצים גם.
כך קמה לה הקריאה הלאומית למועמדים לראשות הממשלה להתכנס יחד באולפן טלוויזיה אחד, ולהציג בפנינו את ה"אני מאמין" שלהם, שגם זכתה להיענות ראשונית השבוע. הבעיה היא (כלומר חוץ מזה שאין מספיק מיקרופונים, זוויות צילום וצנצנות ג'ל בעולם) שאין באמת דבר כזה. ההשקפה הפוליטית בישראל לא נגזרת כבר שנים מטעמים אידיאולוגיים, אלא משיקולי הישרדות. הפער הרעיוני בין יחימוביץ' לנתניהו קטן יותר מהפער בינו לבין ליברמן, שאול מופז יכול היה להיות בקלות חלק מ"יש עתיד", ומי שייבחר ממילא עומד להיות הגזבר של אלי ישי. בשורה התחתונה, אם כבר ללכת על זה, אז רק אם נגלה בסוף שהמנחה הוא אהוד אולמרט.
זה סופו של כל סמל
אבל אמרתי להם שאנחנו תוקפים לצד ימין | öéìåí:
ספורט 5
מדי פעם יוצא לנו לחטוא כאן בכתבות על העבודות הגרועות ביותר בעולם. בין היתר ניתן למצוא שם מנקה בתי קולנוע למבוגרים, מחזיק מטרות בצבא הסיני וההוא שצריך לצלצל בגונג כשצביקה שרף באמצע משפט. אבל האמת היא שבתוך כל אלה שכחנו תפקיד אחד נורא לא פחות: מאמן בליגת העל. שבעה מחזורים, זה מה שעבר על ראובן עטר בתפקיד מאמן מכבי חיפה. שבעה מחזורים שבהם הספיק להפוך מהמאמן הכי מבטיח בכדורגל הישראלי למי שכולם נהנים לנגב עליו היום את הרגליים. בפרק הזמן הזה הוא לא שכח לאמן ולא איבד את הטאצ', הדבר היחיד שבו הוא נתקל הם שחקני קבוצות בכירות בליגת לוזון. אלו שחושבים שהמאמן עובד בשבילם, שמנהלים את ענייניהם דרך עיתונאי חצר ושהאימונים הם עוד שיעור ספורט שאפשר להבריז ממנו עם פתק מהרופא. מוטי איווניר הרגיש את זה על בשרו בשנה שעברה, גם לראובן ייגמר בסוף. כי לא משנה כמה פעמים ייכשלו השחקנים שלנו בכל מסגרת אפשרית, הכי קל זה להחליף את הפראייר על הקווים.
סטטוס קוו 6
אוקי, שכל אחד ייקח קסדה ויתחיל לפנות את ההריסות | צילום:
חדשות 2 - יוסי זילברמן
גם אתם הרגשתם רעידות השבוע? זה בטח מהחפירות של "נקודת מפנה 6", תרגיל העורף הגדול בתולדות מדינת ישראל. מיליוני שקלים וחודשים ארוכים של הכנות מפרכות שהתנקזו לשלושה ימי סימולציות. בפרק הזמן הזה נבדקו, בין היתר, המוכנות לאסונות כמו רעידה בעוצמה של 6.5 בסולם ריכטר, קריסת בניינים, ונפילת תיק החינוך בידי מירי רגב (צפויות אבדות כבדות בנפש). התוצאות בסך הכל לא רעות: המסרונים שנשלחו אלינו כדי להתריע על האסון לא הגיעו, אתר האינטרנט שמרכז את המידע לציבור קרס, ואף אחד לא ממש הבין אם צריך לרוץ בצרחות החוצה או להשתופף מתחת לשולחן ולזמזם את הפתיח של "אפוקליפסה עכשיו". חוץ מזה הסתבר גם שרוב המבנים לא צפויים להחזיק מעמד, ששירותי הרפואה לא יצליחו לכסות את הכל, ושבאופן כללי כבר עדיף לפנות לאירנים. שם זה יהיה פחות כואב. אבל הייתה גם נקודת אור, אחרי הכל זאת כבר הפעם השישית שבה אנחנו מגלים ששום דבר כאן לא מוכן לאסון הבא, ובסוף הרי משהו יזוז. הממשלה בטוחה שאם תתאמצו קצת ותבנו מקלט אטומי בעצמכם, התוצאות יהיו ממש אחלה ב"נקודת מפנה 7".
למי קראתם שמנה?
מה? אבל אכלתי רק פתית אורז | צילום:
Theo Wargo, GettyImages IL
רק לפני שלושה שבועות חגגנו כאן בצהלולים, יריות ספונטניות באוויר וריקודי עם אוקראיניים את בחירתה של מילה קוניס לאישה הסקסית ביותר בתבל. אדי אבק השריפה עדיין לא התפזרו כשהשבוע נודע ש"דיור" פיטרה את הכוכבת מתפקידה כפרזנטורית של החברה בשל העובדה שהיא שמנה מדי. אם זה היה הכל, אפשר היה לאיים על אוכלי הצפרדעים בפלישה ולגמור עניין, להילחם הרי אף פעם לא היה הקטע שלהם. אלא שלעגלה, הסתבר, קפץ גם החבר, אשטון קוצ'ר, שהביע חוסר שביעות רצון מהמשקל של קוניס. בתור יהודיה כשרה, אנחנו די בטוחים שמילה חונכה על ערכי הסובלנות והנועם. אבל בפעם הבאה שזה קורה אנחנו ממש מקווים שתגיע בעיטה מדויקת לאזור אמצע הגוף. ככה סוף סוף גם יקראו לסדרה הזאת כמו שצריך: "שני חצאים וגבר".
