נחמת עניים
גם לכם נדמה לפעמים שמחיר כניסה למופע בעיר ללא הפסקה עולה יותר מהשכרת האמן לערב שלם (כולל פלייבק)? שסיבוב שגרתי בסופר השכונתי שווה ערך לסכום המשכנתא החודשים של תושב פריפריה ממוצע? אז עכשיו, הודות לסקר מכון "מרסר", אפשר להפסיק לנחש. תל אביב, כך מסתבר, אינה רק העיר הכי יקרה במזרח התיכון, אלא מצליחה להיות יקרה יותר מפריז, לונדון ושאר ערים נכשלות אחרות שלא הבינו עדיין את מהות העושק. אבל מה אכפת לנו מהמינוס? אותם סקרים בינלאומיים טוענים שמדובר באחת הערים המובילות לרווקים. כי כשכולנו תפרנים, אפשר פשוט לשכוח מהזוטות ולהתרכז בשאלות המהותיות של החיים. כמו: "אז מה? באה הרבה לים?"
פרשן נולד VIP
כותרות ענק, כתבות יחצ"נות מביכות למדי וסתם נודניקים בפייסבוק הציפו אותנו השבוע בבשורה המופלאה: גלעד שליט מצא עבודה כפרשן ספורט, לא פחות, ב"ידיעות אחרונות". מרוב התרגשות ניתן היה לחשוב שהיה זה סופו הטוב של מסע מרגש לחיפוש עצמי, כזה שהחל בשכתוב קורות החיים (מה שאמור היה להעלות כמה בעיות, לא?) ונמשך במסע ארוך של ראיונות עבודה מייאשים בין משמרות בתחנות דלק מפוקפקות ("אתה רוצה קצת דלק עם המים האלה? יש מבצע שישיות"), עד שסוף סוף מצא את ייעודו.
אבל במציאות לא מדובר בסיפורו קורע הלב של גבר צעיר בדרכו אל העצמאות הכלכלית, אלא בפרק נוסף בתכנית הריאליטי המצליחה בהשתתפותו (הפעילה מאד) של הסלב החדש. הלגיטימיות של גלעד לפרשן את סדרת הגמר של ה-NBA בפלטפורמה פופולארית כזו לא ניתנה לו בזכות שנים של השתלמויות בתולדות התקפת המשולש, אלא משום היותו מפורסם בעל עניין. באותה מידה היו יכולים להעניק לנו טור דעה בצילומי המגזין בגדי הים הבא של "ספורטס אילוסטרייטד", רק בזכות אהדתנו ארוכת השנים לבלונדיניות שופעות בביקיני. אבל מה אנחנו מטרידים אתכם עם מקצוענות? עוד מעט נקבל תמונה של לברון וגלעד. כזאת עוד לא הייתה לנו.
תרשום, תרשום
אם כבר מקצוענות תקשורתית אמיתית, איך אפשר בלי האיש שהכה בה בגרזן, קיצץ לכדי קיסם וירק אותה על רון קופמן? שלמה שרף, פרשן הבית של "ישראל היום", הגיע השבוע להופעה של שלמה ארצי שנערכה במקביל לשידורו של המשחק המסקרן בית גרמניה לפורטוגל ביורו. העובדה שלא צפה בדקה אחת ממנו לא הפריעה לטור פרשנות בכיכובו להופיע בעיתון שלמחרת. זה לא שבאמת הופתענו מהעניין הזה, תופעת "טורי הפרשנות" שנכתבים דרך הטלפון קיימת כאן כבר שנים. מה שבאמת מדהים הוא שאף אחד במערכת לא הוטרד מכך ששרף חולק את ההופעה הזו עם 4,000 מעריצים נוספים. ככה זה כשפרשן הבית נמצא תמיד בבית, בשלב מסוים אף אחד כבר לא מרגיש בחסרונו.
זמן פציעות
כבר 42 שנים חולמים בישראל על העפלה לאחד מהטורנירים הגדולים בכדורגל, זאת למרות שבשלב זה נראה שיש יותר סיכויים ליוסי בניון לנצח את בוריס גלפנד בשחמט. אבל השבוע קיבלנו דוגמא מספורטאי אמיתי על הנחישות הדרושה לספורטאי כדי להצליח. בנימין נתניהו עזב השבוע לכמה דקות את הדיונים המרתקים על ניסור בתים בשטחים וירד לדשא כדי להשתתף במשחק מיוחד בין יהודים וערבים.
באחד המקרים כשניסה לבעוט לשער, החליק ראש הממשלה על הדשא ומתח את הגיד ברגלו. זה לא הפריע לו לקום מיד ולהמשיך לשחק למרות הפציעה. מצד אחד אם היה מציג את הנחישות הזאת גם בתחומים חשובים יותר בתפקידו, אולי לא היינו זקוקים לדיונים על ניסור בתים. מצד שני, אם מישהו בנבחרת של גוטמן ייקח דוגמא מהמחויבות הזאת, אולי גם אנחנו נזכה לקבל בראש מרוסיה באליפות הבאה. אה רגע, בעצם אנחנו פוגשים אותם כבר במוקדמות המונדיאל. אז סגרנו את הפינה הזאת. מי בא אתנו לחתום "היידה שרה" על הגבס?
בנות הזהב
ואחרי זה עוד אומרים שאין אנטישמיות בעולם. רק לפני שבוע פתחה כאן מלכת הפופ את סבב ההופעות הבינלאומי שלה במה שנראה כמו הכנס השנתי לעדה השומרונית: כיסויי ראש, לימודי קבלה ושירי תפילה. בשלב מסום ממש ציפינו שטרנזיט חבוטה תפרוץ על הבמה, תיעצר בחריקת בלמים וממנה יפרצו ארבעה חובשי שטריימל בשירת "אני מאמין" ספונטנית. לא עברו עשר דקות מאז עברה את ביקורת הדרכונים בנתב"ג ולפתע הפכה הרבנית אסתר לפריס הילטון: טופלס בטורקיה, ישבן חשוף באיטליה, לפי השמועות למופע הבא היא שוקלת ללבוש רק מסקרה. לא רק מדונה משקמת את תדמית הילדה הרעה, גם קיילי מינוג חוזרת להסתובב בגרביונים בלבד ממש בימים אלה. אז השמועות נכונות: הקוגריות כאן והן רעבות לטרוף את העולם בלי רחמים. רק לא בימי שבת וחג.