זה היה שבוע של איתנו או נגדנו, בוגדות במולדת ושגרירות של כבוד. מצד אחד היה מה זה משעמם על הגבול של עזה, מצד שני פולי ממש התאמץ להרים את המוראל. בין לבין התעדכנו גם בחדשות בחו"ל, גילינו שהחייזרים כבר כאן, ורצנו לספר לרוני דניאל. סיכום שבוע גברי
אבל מה עושים עם כל הרעל עכשיו? (למצולמים אין קשר לכתבה) | צילום:
דובר צה"ל
אזורי כינוס כוחות המילואים ליד רצועת עזה נראו ונשמעו בימים האחרונים כמו החצר של מועדון תל אביבי יוקרתי: מאות אנשים צובאים על הגדרות, מנופפים בידיים למקבלי ההחלטות, דורשים להיכנס ומזכירים לכל מי שרק רוצה לשמוע על המשפחה, העבודה והתחתונים הנקיות שהשאירו מאחור. לרגע אפשר היה לטעות ולחשוב שבמקום מטעני צד, מערות תופת ואנשים מזוקנים עם נשק אוטומטי – מחכים מעבר לגבול אלכוהול איכותי, מסיבות לתוך הלילה ונשים עם חולשה לניחוח של גרביים חומצתיים.
בלתי אפשרי להאשים את מי שנקרא להגן על הבית ומתייצב למשימה, בגלל זה אנחנו כל כך מעריכים את המנקה שלנו. אבל האכזבה מאי האפשרות להיכנס לתוך הגיהינום הצפוף ביותר בעולם, נראית כמו עוד שיא בתהליך קיצוני שעובר עלינו. כי על הגבול הדק שעובר בין גבורה למיליטריזם, עמד תמיד הרצון להימנע מאבדן חיי אדם מיותרים. בלעדיו כל מה שנשאר הוא ההבטחה המעורפלת ל-72 בתולות בעולם הבא. ובינינו? זה נשמע לא פחות מדמם ממה שמחכה בעזה.
טר"ש וצל"ש
צריכים עוד הצדקות למבצע קרקעי? כי אלה רק הצנועות שלנו | צילום:
celestonews.com
בואו נשים לרגע בצד את הדיון על האם הציוץ של בר רפאלי מצדיק כליאה לילית בתא של בני סלע, ונתרכז בשאלות כבדות משקל הרבה יותר. אנחנו, למשל, ממש לא בטוחים שתמונה שלנו בספידו, בתוספת איחולים לשלום עולמי, אחווה וקייט אפטון – היו זוכים להרבה יותר מכמה נפגעי חרדה. מה שאומר שכמו תמיד אצלנו: הרבה פחות חשוב מה נאמר, והרבה יותר מי אמר. כי "עוד יבוא שלום עלינו ועל כל העולם" זה אחלה שיר שבעולם, כל עוד המשתמטת עם התחת הפוטוגני לא הורסת אותו עם ההומניות המזויפת שלה. בכלל, אולי כדאי שתקבל קצת שיעורים ביהדות מהשגרירה האמיתית שלנו בעולם, קים קרדשיאן. בסיבוב הלחימה הבא כבר נצטייד בקלטות הסברה מפורטות שלו, ואז נראה בעד מי יהיה העולם.
תנו לו ו', א', ל', י', ו', ם – ומה קיבלתם?
אני צריך ארבעה מתנדבים שיעשו לי פירמידה | צילום:
דו"צ
היו ימים שבהם דובר צה"ל סימל נקודת שפיות יחידה בתוך עולם של כאוס, אזעקות ומירי רגב – פונקציה רגועה ושקולה שמופיעה על המסך מפעם לפעם כדי להסביר גם למאותגרים אסטרטגית את המתרחש בשטח. אבל בעידן של מלחמה על כל דקת מסך, נותרו השפיות והרוגע בידיהם של אנשי פיקוד העורף, והפכו את הדובר למעודדת הראשית של המלחמה. הדברים היחידים שהיה חסרים לפולי בהופעות על המסך הם זוג פומפונים ויכולת לעשות שפגט בלי לפלוט מפשעה. עם זיק של טירוף בעיניים, אמוציות של אוהד בית"'ר במשחק מול סכנין ומסרים טחונים שלא קשורים לשאלות שהוצגו לו, פולי הוא קצת כמו "עמוד ענן": רועש, מצלצל ובעיקר לא מספק את הסחורה.
ובינתיים בגלקסיה רחוקה
בסוף יסתבר שזה רק בני גנץ אחרי שבוע בלי שינה | צילום:
thesun.co.uk
בתוך כל הטירוף שמסביב, אנחנו מרגישים שפספסנו קצת את מה שהתרחש בעולם השבוע. אז הנה כמה כותרות ממש בקטנה: מדונה שוב התפשטה בהופעה (לפחות עשרה פונו למחלקת הטראומה), 25 חוגגים התחשמלו בחתונה בסעודיה אחרי שירו באוויר ופגעו בקו מתח גבוה (אבל איזה אנרגיות היו שם, אתם לא מבינים), צלם באיסלנד הבחין שבאורות הצפון שתיעד נראה פרצוף של חייזר (גם אנחנו ראינו, על הפוסטר של "עוצמה לישראל"), אברהם גרנט היה מועמד לצ'לסי ושוב איבד את התפקיד ברגע האחרון (שטויות, הוא כבר בעיצומו של מו"מ מתקדם עם אפרוחי מאוריציוס). האמת? שום דבר מרגש מדי. עכשיו תסלחו לנו, הלכנו לנחם את רוני דניאל, הוא לוקח את כל הפסקת האש הזאת נורא קשה.
