עד שנת 2003 נחשבו יחסי ישראל טורקיה לטובים למדי; המדינות ראו בעצמן בעלות ברית אסטרטגיות וישראל הייתה ספקית נשק עיקרית של הטורקים. אבל אז עלה לשלטון רג'פ טאיפ ארדואן, ומאותו רגע חלה התקררות דרמטית ביחסי שתי המדינות. ככל שהקצין את עמדותיו נגד ישראל, באופן מחושב יש לומר, ראש הממשלה הטורקי הפך לכוכב הגדול של ההמונים במזרח התיכון, והיו ברחוב הערבי שאף מיהרו להכתירו כח'ליף החדש, לא פחות.
ואכן, מאז עלה טאיפ ארדואן לשלטון הוא אינו מסתיר את רצונו להפוך את טורקיה למעצמה אזורית. פרשת המרמרה וספיחיה שמורגשים עד היום הפכו את ארדואן לגיבור העולם הערבי; אחרי שנים שבהן זכה לגב ממדינות המערב, ארדואן הוכיח סופית שהוא שואף לקרב את טורקיה לעולם המוסלמי והערבי, ובכך להשיב למדינה את מעמדה המסורתי במזרח התיכון - גם במחיר של עימות עם המערב.
גאון פוליטי בעל פתיל קצר
ארדואן לא מהסס להיפגש עם המוקצים שבמנהיגי העולם, כמו אחמאדיניג'ד האיראני ומנהיגי חמאס, אולם במקביל מאפשר לצבא ארצות הברית להשתמש בבסיסים טורקיים לצורך הלחימה בעירק - ולאחרונה אף להציב מערכות הגנה על אדמת טורקיה. כשפלשה ארה"ב לעיראק הוא נטה להראות כתומך נלהב בפלישה האמריקאית לעירק, אך שיכנע בעקיפין את הפרלמנט למנוע תמיכה זו, וארה"ב נאלצה להצניח כוחות לצפון עירק.
הסתירה הזאת הופכת את ארדואן למנהיג בעל פתיל קצר שאינו רואה לטווח רחוק - אולם מהצד השני הוא מראה גאונות פוליטית ויכולת תמרון של חתול רחוב. בשמונה וחצי השנים שחלפו מאז שעלה לשלטון מיצב עצמו ארדואן כאחד השליטים החזקים במזרח התיכון. מבט על ההיסטוריה של האיש מגלה שמדובר במנהיג מסוכן שלא בוחל באמצעים ולא עוצר באדום, אפילו לא שהעם, וגם הצבא, מתקוממים נגדו.
דוחק את החילונים הטורקים הצידה
ארדואן, ראש הממשלה ה-58 של טורקיה, נולד באיסטנבול למשפחה גאורגית מוסלמית. ב-1978 התחתן ארדואן עם אמינה, אישה מוסלמית ממוצא ערבי, כאשר בצעד זה הוא רואה דוגמה אישית לשילוב בין עדתי בטורקיה. הוא בוגר תואר בכלכלה וכבר מתקופת לימודיו נחשב לפעיל פוליטי כריזמטי. בשנת 1994 נבחר ארדואן לראש העיר של איסטנבול ובכך החל ביצירת היסטוריה מקומית - הוא נבחר במסגרת מפלגה מוסלמית, במדינה שדגלה בחילוניות.
ארבע שנים אחרי שנבחר לראשות העיר נעצר ארדואן, לאחר שהקריא בפומבי שיר קיצוני הנוגד את עקרונות החילוניות של טורקיה. במילות השיר היה, בין השאר, המשפט "המסגדים הם בסיסינו, כיפותיהם קסדותינו, צריחיהם חרבותינו והמאמינים חיילינו". ארדואן נשפט ל-10 חודשי מעצר אולם שוחרר מהכלא אחרי ארבעה חודשים.
ב-3 בנובמבר 2002 ניצחה בבחירות "מפלגת הצדק והפיתוח" האסלאמית (AKP) בראשות ארדואן, על רקע המשבר החברתי, קריסת הכלכלה במדינה ופיטורי מיליוני עובדים במשק הטורקי. ניצחון מפלגתו האסלאמית של ארדואן בבחירות נחשב למהפך דרמטי, לאחר עשרות שנים של שליטת המפלגות החילוניות במדינה.
ארדואן הצהיר רבות על רצונו שטורקיה תהפוך למעצמה אזורית ואף ניסה לצרף את מדינתו לאיחוד האירופי. מדינות אירופה טענו שטורקיה מפירה זכויות אדם וחוקי שוויון ואינה בשלה להצטרף לאיחוד האירופי, בין היתר בגלל חקיקה שהוביל ארדואן, המגדירה את ניאוף האישה כעבירה פלילית, וכן התנגדותו לביטול חוק המגביל את חופש הביטוי במדינה ואוסר לפרסם תכנים הפוגעים בלאומיות הטורקית.
מיצב את טורקיה כאויבת של מדינת ישראל
ארדואן המוסלמי נמצא היום בשלב בו הוא אינו יכול יותר להסתתר תחת מסווה האסלאם, מודרני או חילוני. הוא רוצה לכבוש לעצמו את מקומו בעולם המוסלמי, ולצורך כך הוא נוקט קודם כל עמדה בסכסוך הישראלי ערבי. ואכן, מאז נכנס לתפקידו כראש ממשלה נראה כאילו ארדואן עושה כל שביכולתו לדרדר את היחסים עם ישראל.
בשנת 2008 תקף ארדואן בחריפות את ישראל על מבצע עופרת יצוקה. בתחילת המבצע כינה אותו "פשע נגד האנושות", וכעבור ימים אחדים הוסיף: "ישראל עושה מעשים לא אנושיים ברצועת עזה, שיגרמו לה להשמיד את עצמה". ימים אחדים לאחר החלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש קרא להרחיק את ישראל מהאו"ם, כל עוד אינה נשמעת להחלטה. בכנס בדאבוס, לאחר שנשיא מדינת ישראל שמעון פרס הגן בנאומו על עמדת ישראל, נטש ארדואן בזעם את הבמה ובכך הרחיב את הקרע ביחסי המדינות.
ההדרדרות הקשה ביותר ביחסי המדינות אותה הוביל ארדואן הייתה בשנת 2010, בעקבות אירועי המשט לעזה, אותו הוביל ארגון טורקי. תוצאות המשט יצרו את המשבר הדיפלומטי החמור ביותר מאז כינון היחסים בין המדינות: טורקיה החזירה את שגרירה מתל אביב לאנקרה, בוטלו משחקי ידידות בין שתי המדינות וברחובות הערים בשתי המדינות התקיימו הפגנות כנגד המדינה השנייה. ארדואן כינה את פעולות ישראל בהם נהרגו תשעה אזרחים טורקים שתקפו חיילים כ"פיראטיות" ואיים כי "אם אתם (ישראל) רוצים את טורקיה כאויב, היא תהיה אויב חזק וקשה".
ממריד את הצבא נגדו
מסלול התנגשות נוסף שיצר ארדואן היה בתוך ארצו - נגד הצבא. למרות היותה של טורקיה מדינה דמוקרטית נחשב הצבא למעוז חשוב ושומר החילוניות. הצבא הטורקי מתמודד כיום עם איום טרור כורדי מבית והמצב בגבול הסורי, וארדואן מבין שהוא צריך את הצבא - אחד החזקים בעולם - בכדי לשרוד ולשמור על שקט תעשייתי.
למרות כל זאת, בעקבות מעצר המוני של קציני צבא בתחילת השנה העביר ראש המטה הכללי של טורקיה לארדואן מסר שאומר "עד כאן" - הרמטכ"ל גנרל איסיק קוסנר, שמונה לאחרונה על ידי ארדואן, וראשי זרועות הים האוויר והיבשה, התפטרו מתפקידם במה שנתפש כהבעת אי אמון בוטה בראש הממשלה הטורקי. הקצונה הבכירה בצבא אינה מזוהה עם מפלגת השלטון האסלאמית ונראה שארדואן יתקשה למצוא קצין ראוי שינהיג את הצבא, ואלה שמונו בינתיים אינם שונים באמונה שלהם המתפטרים.
ארדואן נחשב ללהטוטן פוליטי, ויש שאומרים לבריון שכונתי. הוא נוהג ליצור משבר, מצליח לסחוט ממנו את המקסימום, ורגע לפני הנפילה לוקח צעד אחורה, משתתק ומתכנן את הפעם הבאה. כך הצליח לכבוש את השלטון, כך הוא מצליח כבר שמונה שנים לבצע מהפכה זוחלת נגד הממסד החילוני בטורקיה. כך לדבריו, בנאומים השונים, הוא משיב לארצו את כבודה ואת מעמדה ההיסטורי במזרח התיכון.