המלחמות בעולם הולכות ונהיות קטנות, פשוטות ודלות אמצעים; את גייסות השריון ולהקות המפציצים של שנים עברו החליפו בשנים האחרונות לוחמי גרילה וטרור חמושים באמצעים פרימיטיביים אך אפקטיביים. אבל כל זה לא עוצר את העולם מלהמשיך במרוץ החימוש הבלתי נגמר בדרך לפריצת הדרך הבאה, לתותח העל הבא, לטכנולוגיה העתידנית הבאה. הנה כמה מכלי הנשק שעשויים להטביע את חותמם בשדה הקרב העתידי בעשן, באבק שריפה – וגם בלייזר.
עשרת אלפים קליעים בדקה: מקלע Redback
"מטאל סטורם" היא חברה אוסטרלית המתמחה בפיתוח נשק בטכנולוגיה אלקטרונית שעשוי לשנות את שדה הקרב העתידי. הטכנולוגיה של מטאל סטורם מציעה את החלפת החלקים הנעים בכלי הנשק ברכיבים אלקטרוניים ובמערכות בקרה ממוחשבות. הדבר יאפשר קצב אש מטורף של עשרות אלפי קליעים בדקה, ובלחיצת הדק בודדה. חייל לא יוכל מן הסתם לעמוד בקצב החלפת המחסניות הדרוש לשם כך, אבל מערכות נשק ניידות ונייחות יוכלו לעשות זאת. ליתרונות של המערכת אפשר להוסיף את העובדה שהיא מבטלת את תקלת המחסניות הנתקעות המוכרת לכל מי שאחז בנשק אוטומטי, ולאפשרות שהיא מספקת לירות מגוון רב של קליעים מסוגים שונים, לרבות קליעי גז או גומי.
הרדבק הוא מקלע עם ארבעה קנים בקוטר 40 מ"מ שמופעל בשליטה מרחוק, ועשוי להתגלות כנשק האוטומטי הקטלני בעולם. הוא מסוגל לאתר מטרות, ולירות לשלוש מטרות שונות, בקליעים שונים, בתוך 1.2 שניות. הלוחם, שיכול גם להסתתר בתוך בונקר מבוצר, יכול לקבוע את התחמושת ואת קצב האש, ולהמשיך להביט בצג המחשב תוך כדי משחק סודוקו, בזמן שהרדבק כותש את אויביו.
זול, קטלני ומרהיב: תותח לייזר
לפיתוח הצבאי לוקח זמן ליישר קו עם ההמצאות רבות המעוף של המדע הבדיוני, אבל כולנו יודעים שבסוף זה קורה. וכך יקרה גם לפייזרים של "מסע בין כוכבים" ולקרן המוות של "מלחמת הכוכבים".
שתי בעיות מרכזיות עמדו בפני המומחים בדרך להפוך את נשק הלייזר למציאות. הראשונה – עוצמת הלייזר, שתאפשר לו לתפקד כנשק אפקטיבי ובעל פוטנציאל הרס. השני – הפליטה הכימית, המסכנת את כל מי שבקרבת הנשק או הקרן.
אבל בשנים האחרונות חלה בתחום התקדמות משמעותית. הדור הראשון של נשק הלייזר צפוי להיות לייזר כימי שנוצר מתרכובת של חמצן ויוד, בעוצמה של מעל מאה קילוואט, שישוגר כקרן ברוחב של כ-10 ס"מ ובטווח של כ-32 ק"מ. היא תוכל לחדור כלי רכב בדיוק ובתזמון של אלפית השניה. גם עוצמת הלייזר ניתנת לכוונון, וכך ניתן למזער פגיעות בנפש באזורים עירוניים. שלא לדבר על העלויות הזולות באופן משמעותי לעומת הטילים והפצצות ארוכי הטווח.
תעשיית הלייזר הצבאית ממשיכה להתקדם בקצב גבוה. תותחי לייזר הוצבו בשנה האחרונה על מטוסי 747 והרקולס ועל משאיות והציגו תוצאות נאות בפגיעה בטילים, בכלי טיס ובמטרות קרקעיות.
פיתוח הלייזר דורש הרבה כסף, וזוכה לדחיפה משמעותית מהפנטגון, אך עדיין רחוק מסיומו, ומביא עמו, באופן טבעי, גם מחלוקות רבות הנוגעות להשקעה הכספית בפרויקטים, לאור הבעיות הרבות שמתגלות בדרך. אבל אפשר להניח בביטחון רב שתותחי הלייזר הראשונים הם רק עניין של זמן.
דייקנות קטלנית ב-100 קילומטר: תותח מסילה אלקטרומגנטי
אנשי הים מנסים במשך שנים לשפר את טווח הירי של תותחי הספינות. קפיצת המדרגה התרחשה כשהצי האמריקני הכריז על תוכניותיו (שהתגמדו מאז) לפיתוח הדור הבא של ספינות המלחמה, שבמרכזן תותח מסילה אלקטרומגנטי.
תותח המסילה הוא פרויקט שמתגלגל, ללא הצלחה רבה, מאז שנות השמונים. מדובר בתותח חשמלי שבקנהו שתי מסילות באורך 6 מטרים. הזרם החשמלי אמור לסגור מעגל בין המסילות וליצור שדה מגנטי שיגרום לירי הקליע.
מה השוס פה? תותח המסילה אמור להחליף את טילי השיוט היקרים להחריד, הגדולים ועמוסי חומר נפץ, שלא ניתן להעמיס בים. את מקומם יתפסו קליעים רבים יותר, זולים בהרבה, קלים (3.2 ק"ג), קטלניים ונטולי חומר נפץ מסוכן, שמסוגלים להגיע לטווחים זהים במהירות עצומה (3,500 מטר בשניה ומעלה. קליע רובה, לשם ההשוואה, נע במהירות של 930 מטר בשניה) – מהירות שהופכת אותם לתרמילי מוות של אנרגיה קינטית. קליע כזה אמור לגרום נזק רב יותר מאשר טיל טומהוק שעולה מיליון דולר, ובקצב אש של 10-12 קליעים בדקה – מדובר בנזק רציני.
לפני כחודש ביצע הצי האמריקני את הניסוי האחרון בתותח. הוא שבר שיא עולמי כשייצר יריה בעוצמה של 33 מגה-ג'ול (עוצמת שוות ערך ל-8 קילו של TNT) - ושיגר קליע במשקל 9 קילו במהירות של 8,600 קילומטר לשעה, אשר מסוגל לפגוע במטרה בגודל אדם שעומדת במרחק 100 קילומטרים. במילים אחרות – התותח הזה, כשייכנס לשירות סדיר אי שם באזור 2025, הולך לתת משמעויות חדשות למושג "תותח".
עוצמת אש שהים לא מכיר: משחתת DDG-1000
תותח המסילה האלקטרומגנטי היה אמור לעמוד במרכז דור המשחתות הבא של הצי האמריקני. הפרויקט אמנם צומצם, אך גם כך צפויות המשחתות האמריקניות החדשות להיות כלים קטלניים. דור המשחתות מדגם זומוואלט, או ה-DDG-1000, צפוי להיכנס לשירות ב-2013. הוא אמור לתפקד ככלי שיט רב תכליתי שמסוגל למלא משימות של תקיפות נגד מטרות בים, באוויר וביבשה. הוא יהיה בעל יכולת חמקנות גבוהה, הנעה משולבת חשמל שתנוצל בעתיד למערכות לייזר ונשק דוגמת תותח המסילה, סביבת עבודה ממוחשבת ועוד, וכל זאת בעלויות נמוכות יחסית ובכוח אדם מצומצם.
את מקומו של תותח המסילה העתידי, אגב, תתפוס מערכת הירי המתקדמת (AGS) שתוכננה במיוחד עבור המשחתת. היא כוללת תותח 155 מ"מ (שניים בכל ספינה), היורה קליעים דמויי-טילים במשקל 11 ק"ג למרחק של 154 ק"מ, בקצב אש של עשרה קליעים לדקה. עוצמת האש של שני התותחים האלו יעניק לספינה כוח שווה ערך ל-18 תותחי הוביצר. בכלל, מדובר ביחידת אש משייטת עם כוח אש גדול פי שלושה מזה של המשחתות הקיימות. גם בהתחשב ביכולות החמקנות והלוחמה השקטה שלה, אין ספק שהים סביבה יהיה סוער.
חצים ענקיים מהחלל: פרויקט תור
אסטרטגים צבאיים ברחבי העולם כבר יודעים כי השלב הבא של המלחמה יעבור למרחבים חדשים. אחד מהם ימצא בחלל החיצון. "פרויקט תור" הוא אחד הפיתוחים המעניינים בתחום זה.
מטרת הפרויקט היא ליצור מערכת נשק שיורה עצמים מן החלל אל כדור הארץ. הוגה הרעיון היה ג'רי פומל, מהנדס ב"בואינג" בשנות החמישים שהיה לסופר מדע בדיוני. ואכן, צריך דמיון מפותח כשל סופר מד"ב כדי להעלות על הדעת את הרעיון של גוף חללי שמיידה מוטות לכיוון כדור הארץ.
מדובר בצמד לוויינים, שאחד מהם משמש כמרכז תקשורת ובקרת אש, והשני נושא מוטות טונגסטן באורך כ-6 מ' ובקוטר 30 ס"מ, אותם הוא מטיל על מטרות בהתראה של 15 דקות. המוטות נורים לאטמוספרה כחצים, חוצים אותה במהירות כמטאורים, ומשמידים את המטרה לחלוטין – גם אם מדובר במטרה מחופרת באדמה.
הפנטגון מסרב להסגיר באיזה שלב נמצא הפרויקט, אם כי ברור שידרשו עוד שנים רבות עד שיגיע לסיומו, אם בכלל. הבעיות בדרך להגשמתו רבות: שיגור המוטות הכבדים לחלל, החשש שבמהירות כה גבוהה הם יתאדו מיד עם הפגיעה במטרה וטרם השמדתה, מסלול הלוויינים סביב כדור הארץ ועוד. אבל תודו שזעם האלים מעולם לא נשמע מוחשי יותר.