הם עבריינים מהסוג הגרוע והמסוכן ביותר. הם נידונו לשבת שנים ארוכות בכלא על פשעיהם. הם הושמו מאחורי סורג ובריח כדי שלא נראה אותם מסתובבים חופשיים ברחוב – והדבר האחרון שאנחנו רוצים לשמוע הוא שהם הצליחו לצאת מבין חומות הבטון וסורגי הברזל ששומרים עלינו מפניהם.
אך בכל זאת, במקרים הנדירים שהם מצליחים להימלט מכלאם, אנחנו משום מה עומדים בצד בהשתאות ואפילו מוחאים להם כפיים – בעיקר אם הבריחה שלהם היתה כרוכה במבצע מרשים, מורכב ומתוכנן היטב. אבל למה אנחנו כל כך מרותקים מסיפורי ההמלטות הללו? אולי יש בנו משהו שעדיין מצליח להזדהות עם השאיפה הטבעית של האסיר לחופש; או שאולי זו סתם התלהבות מהסיפורים המסעירים שיש בהם הכל: אקשן, סכנה ותחכום. הנה כמה מסיפורי הבריחות הגדולים ביותר בהיסטוריה.
הזווית הישראלית: בני סלע
קשה להתייחס לבריחתו של האנס הסדרתי בני סלע, כהימלטות גדולה, הירואית ומתוחכמת מהכלא. האמת? קשה להתייחס אליה גם כסתם הימלטות מהכלא. הסיבה היחידה שבני סלע שווה אזכור בכתבה הזאת, היא שזהו אחד מאירועי הבריחה שנחקקו עמוק בתוך הזיכרון שלנו כאן בארצנו הקטנה, שלמרבה המזל עוד לא ידעה סיפורים רבים כאלה.
הבריחה: לבני סלע באמת לא היתה שום תוכנית. הוא פשוט ניצל מחדל רציני של המשטרה ושירות בתי הסוהר – ובעיקר של השוטרים שהשגיחו עליו ומשום מה שכחו לאזוק את ידיו כאשר הובילו אותו מרכב המעצר. ברגע שהשוטרים סובבו לרגע את הראש, בני סלע דפק להם ברז, ניתר בקלילות מעל החומה הסמוכה שהפרידה בינו לבין החופש, השיל מעליו את בגדי האסיר ועף כמו ציפור חופשייה לתוך שבועיים של סערה תקשורתית, ציבור שחושש לצאת לרחוב ומשטרה שסופגת מהלומות ביקורת מכל עבר.
איך זה נגמר: בני סלע זוהה לבסוף בתוך מכונית סמוך למושב השיתופי רגבה בצפון, ולאחר מרדף קצר נתפס על ידי השוטרים. הוא הוחזר לתאו, ויש לשער שמעתה והלאה כבר לא נראה אותו מסתובב עם ידיים חופשיות.
חילוץ מוסק מגג בית כלא – פעמיים: פסקל פאייט
לפני שהשוטרים שאמורים לשמור על בני סלע יכנסו לשאננות סטייל "אין מצב שזה יקרה לנו שוב", אולי כדאי להם לשמוע קודם קצת על פסקל פאייט, פושע צרפתי שכונה "קלצ'ניקוב פאט" בזכות תחביבו החינני לחסל מאבטחים באמצעות צרורות מ-AK-47. הוא נשפט ל-30 שנה בכלא, אבל כפי שאתה יכול לנחש, הוא לא ריצה אפילו חלק קטן מהם. בשנת 2007 הצליח פסקל לברוח מהכלא במבצע קומנדו של ממש.
הבריחה: זה התחיל עם ארבעה גברים חמושים וחובשי מסיכות, שחטפו מסוק והכריחו את הטייס באיומי תת-מקלעים ורובי ציד קצוצי קנה לטוס לעבר בית הכלא בו הוחזק פאייט ולנחות על הגג. הקבוצה פרצה לתוך המבנה, וכמה דקות אחר כך הגיחה בחזרה עם פסקל פאייט. הם העמיסו את האסיר בזריזות על המסוק והתעופפו משם ללא פגע.
עכשיו, תסכים איתנו שזה בהחלט סיפור מגניב. אבל מה שהופך אותו ליוצא דופן באמת זה העובדה שהוא מגיע רק שש שנים אחרי הפעם הקודמת שבה פסקל נמלט מהכלא – ניחשת נכון, באמצעות מסוק. אגב, בפעם ההיא הוא נתפס, אבל לא לפני שהספיק להוציא לפועל מבצע חילוץ מוסק שלישי של אסיר אחר. תגיד מה שתגיד על הפושעים הצרפתים, הם בהחלט יודעים להחזיר טובה.
איך זה נגמר: כנראה שפאייט וחבריו לא הצליחו להפיק לקחים מהעבר: לאחר שבניסיון הראשון הם נלכדו לאחר זמן קצר, גם בפעם השנייה פאייט נלכד עוד באותה שנה. נו, לפחות הוא ממשיך לנסות.
הבריחה מכלא אלקטרז: ג'ון וקלרנס אנגלין ופרנק מוריס
זוהי אחת הבריחות מהכלא המפורסמות, הנועזות והמתוחכמות ביותר שאי פעם יצאו לפועל, מחוץ למסך הקולנוע לפחות. אם במקרה ראית את "נמלטים", "הבריחה מאלקטרז" ו"חומות של תקווה", תהיה בטוח שלפחות חלק מההשראה נלקחה משלושה אסירים אמריקאים, ג'ון וקלרנס אנגלין ופרנק מוריס, שהתפרסמו בתור האסירים היחידים (כמעט) שהצליחו להימלט מהכלא הידוע לשמצה אלקטרז.
הבריחה: אלקטרז ממוקם על אי קטן מול מפרץ סן פרנסיסקו, ועד שנסגר והפך לאתר תיירות, הוא נחשב לאחד מבתי הכלא השמורים ביותר בעולם. זה היה נכון, עד שהגיעו שלושת החבר'ה האלה בקיץ 1962.
זה היה מבצע בריחה מתוכנן לתפארת. במשך חודשים ארוכים חפרו האסירים בקירות התאים שלהם באמצעות מתקנים מאולתרים, כמו למשל מקדח שהורכב ממנוע ישן של שואב אבק. ביום הפקודה הם השאירו במיטותיהם בובות עשויות סבון, נייר טואלט ושיער אדם, שעוצבו בדמותם במטרה להטעות את הסוהרים ולהרוויח זמן. הם השלימו את חפירת התעלות, זחלו במעלה תעלות האוורור והגיעו לגג הכלא דרך הארובה. שעות ספורות לאחר מכך מצאו השלושה את עצמם מחוץ לתאיהם, בעוד הסוהרים סבורים עדיין שהם ישנים בשלווה במיטותיהם. על החוף התקינו הנמלטים סירות בעזרת מעילי הגשם שלהם והצליחו להפליג מהאי.
איך זה נגמר: עד עצם היום הזה לא ברור לחלוטין מה עלה בגורלם של שלושת הנמלטים המתוחכמים. הבולשת טענה בתוקף כי הם מעולם לא הגיעו לחוף אלא טבעו במימי המפרץ הקפואים. אך מאחר שלא נמצאו שום גופות, מבחינה רשמית הם עדיין נחשבים לאסירים נמלטים, וממוקמים גבוה בראש רשימת המבוקשים של ה-FBI.
בריחה רגלית מהכלא הטורקי: בילי הייז
בילי הייז היה סטודנט אמריקני צעיר שבסך הכל רצה לצאת מטורקיה בשנת 1970. אך כשהרשויות בשדה התעופה מצאו אצלו 2 קילוגרמים של חשיש, הבין בילי שהפעם הוא הסתבך. מאוד הסתבך. הוא נעצר, נשפט ונידון לבסוף למאסר עולם בכלא הטורקי. עכשיו, אם אתה רוצה להבין איך נראה כלא טורקי, עצום את עיניך לרגע ודמיין כלא טורקי. כן כן, זה בדיוק זה.
הבריחה: עם תנאים של כלא צפוף, מצחין, שורץ עכברושים ומוכה מחלות, אין פלא שהייז גמל בליבו להימלט, ויהיה מה. למרבה מזלו, ריצה את עונשו בכלא שממוקם על אי. במשך חודשים הוא תכנן את בריחתו הנועזת והמפרכת, עד שנקרתה בפניו ההזדמנות, חמש שנים לאחר שנכלא: הוא חמק מכלאו וגנב סירת משוטים קטנה, עמה הצליח להפליג לחוף. עוד לפני כן הוא צבע את שיערו הבלונדיני והבולט בשטח לשחור, על מנת שלא לעורר תשומת לב מיותרת. כעת, כשהוא על החוף, רטוב, עייף, בודד וללא אוכל או מים, התחיל החלק הקשה באמת: מסע רגלי ארוך ומפרך לכיוון יוון. בילי הייז חצה נהרות, ימים והרים בדרכו לחירות, וצעד לבדו לאורך עשרות קילומטרים כשהוא יחף ומותש לחלוטין.
איך זה נגמר: ערב אחד נתקל בילי הייז בחייל שכיוון עליו את נשקו. הוא כבר היה בטוח שנתפס. אך אז שמע את החייל צועק לעברו ביוונית – ובאותו רגע הבין שההימלטות שלו הצליחה. בילי הועבר לשגרירות האמריקנית ביוון והוחזר הביתה בריא ושלם. את הסיפור המדהים שלו הוא הפך לספר, שמאוחר יותר תורגם גם לסרט שאתה בטח מכיר: "אקספרס של חצות".