בשנה האחרונה נרשם יובש גדול מאוד של סמים בישראל, דבר שסוחרי הסמים ומאות בעלי התחנות ברחבי ישראל לא זוכרים מזה שנים רבות. הקמת גדר הגבול החדשה עם מצרים, המשתרעת על פני 243 ק"מ, רק החריפה את המצב. הברחות הסמים מסיני ומצרים לשטח ישראל ירדו באופן ניכר, תפיסות הסמים וסיכול ההברחות עלו, ובמקביל המחירים של החשיש, ההרואין, הקוק והמריחואנה עלו במאות אחוזים. כל אלה גרמו לשוק הסמים הישראלי להיכנס להיסטריה, כאשר הסוחרים אינם יכולים לעמוד ברמת הביקושים ושוברים את הראש איך להתגבר על המצב.
לשלושת האחים לבית דוידוב, המשרתים בתפקידים רגישים במשטרת מרחב הנגב, יש אחריות גדולה מאוד לכך שסוחרי הסמים אינם גוזרים קופונים שמנים כמו בשנים עברו. "את הסמים שאני לא תופס, אחי עמוס דואג לתפוס ומה ששנינו לא מצליחים להגיע אליו, אחי דימה תופס בפזורה הבדואית וברהט, זו השיטה", אומר בחיוך רפ"ק ג'יי.אר. דוידוב ("ההורים שלי קראו לי על שם כוכב הסדרה דאלאס, ג'יי.אר").
תכירו את האחים דוידוב: רפ"ק ג'יי.אר הוא מפקד נקודת המשטרה ברמת הנגב ואחראי על כל השטח הענק מצומת רביבים ועד הערבה הרחוקה, בן 33, נשוי ואב לארבעה. רס"ר עמוס, 32, הוא ראש צוות ביחידת מג"ן האחראית על מיגור הברחות הסמים ממצרים וירדן לישראל. ורס"ר דימה הוא ראש צוות בילוש בתחנת המשטרה ברהט, 31, נשוי ואב לשני ילדים.
שלושתם שירתו במג"ב אבל רק ג'יי.אר החליט ללכת לקצונה. "עד היום אני קצת כועס על האחים שלי שלא הלכו לקצונה, חבל כי יש להם יכולות והם מאוד מוכשרים. היתה תקופה שאני ועמוס לא דיברנו עם דימה בגלל שרגע לפני קורס הקצינים במג"ב הוא קיבל רגליים קרות והחליט לוותר וזה הפריע לנו, אבל שלא תבין לא נכון אנחנו אחים בדם, אוהבים אחד את השני וכל הזמן נמצאים בקשר", מדגיש רפ"ק ג'יי.אר.
שלושה אחים, מאות קילוגרמים של סמים
על פי הערכות לא רשמיות פעילותם של שלושת האחים ביחידות בהם הם משרתים גרמה בשנתיים האחרונות לתפיסה של מאות קילוגרמים של הרואין, חשיש ומריחואנה. עיקר עבודתם היא המלחמה בהברחות הסמים לישראל ואיתור חממות ומעבדות הידרו לגידול המריחואנה עבור השוק המקומי. הם שוכבים במארבים ליליים, בתצפיות בסמוך לגבול עם מצרים, אוגרים מידע על החברים ברשתות ההברחה ומכירים היטב את ראשי המבריחים והבלדרים כדי לתפוס אותם על חם והכי חשוב, עם הסמים.
"אתה חייב להכיר את המבריחים ושיטות העבודה שלהם לפרטי פרטים כדי לדעת איך להילחם נגדם. זה כמו מלחמה של חתול ועכבר. הם לומדים אותנו, עוקבים אחרינו, אוספים עלינו מידע ואנחנו מנסים להקדים אותם, ממש לא פשוט. הם פועלים כמו אירגוני פשיעה", טוען עמוס, "מאז סגירת הגדר הם נהיו יותר ויותר משוכללים, מתוחכמים ואמיצים, לפעמים מפתיעים אותנו בתעוזה שלהם. הם חופרים מנהרות, חותכים את הגדר ונכנסים פנימה לארץ עם הסמים, מטפסים על סולמות על הגדר וזורקים את הסם מעל הגדר. הם לא פוחדים שהחיילים יירו בהם והיו כבר כמה מקרים כאלה. היום המבריחים בעצמם מבצעים את ההברחות, הבלדרים כמעט ולא מוכנים לקחת סיכונים. העלייה במחירי הסמים והיובש בארץ משגעת אותם".
את ההשפעה של העבודה שלו ג'יי אר רואה בחיי היום יום: "אספר לך קטע מצחיק, אשתי מורה בבית ספר, פתאום באמצע השיעור אחד התלמידים פנה אליה ושאל מה בעלך עושה, היא ענתה שהוא קצין במשטרה, אז הוא ענה לה: 'עכשיו אני מבין למה יש יובש של סמים בעיר'".
פחות הברחות, יותר חממות
רפ"ק ג'יי.אר טוען כי בגלל העלייה בתפיסות והירידה החדה בהברחות, חקלאים בערבה ובסמוך לגבול הקימו חממות לגידול מריחואנה וסוחרי הסמים הישראלים נעזרים בעשרות בלדרים, בהם גם חרדים, כדי שיביאו להם את הסמים למרכז הארץ תמורת כמה אלפי שקלים.
"בשבועות האחרונים חשפנו שש חממות לגידול מריחואנה בערבה ותפסנו 50 ק"ג חשיש שהוברחו לארץ ונועדו להפצה ומכירה. אנחנו מגיעים לכל חור ולא משנה איפה. נשים וגברים מגדלים מריחואנה כדי למכור ולעשות רווחים. הם הופתעו בכלל שהגענו אליהם", משחזר ג'יי.אר. "סגירת הגבול גורמת לסוחרי הסמים הישראלים ולחקלאים הנורמטיביים חסרי עבר פלילי להבין שמשתלם לגדל מריחואנה, אבל הם לא לוקחים בחשבון שגם אנחנו כמשטרה נגיע אליהם ולא משנה אם זה בסוף העולם שמאלה או בשכונה בעיר. אותו דבר לגבי הבלדרים החרדיים שתפסנו בשבוע שעבר עם סמים ליד הגבול".
דימה, שהסמים מגיעים גם לגזרתו בפזורה הבדואית וברהט טוען, כי במרבית המקרים הוא ושוטריו תופסים לא רק סמים, אלא גם אמצעי לחימה. "אנחנו עושים פשיטות על בתים ועל הפזורה ותופסים סמים ואמצעי לחימה בכמויות גדולות. העבודה שלי משפיעה על שוק הסמים והנשקים בארץ. יש להם כל מיני שיטות הסלקה, בתוך דירים, בתוך מרתפים, בלולי תרנגולות. מה שאני עושה שונה לפעמים ממה שעמוס וג'יי.אר. עושים. יש לי גם קטטות על הראש – מלחמת חמולות, סחר בנשקים – אבל אני אוהב את העבודה ואת האתגרים שיש בה".
הם מפרגנים אחד לשני, למרות שפה ושם יש מאבקי 'יוקרה' בין היחידות על תפיסות סמים, ונמצאים בקשר יומי שוטף. שלושתם עובדים מסביב לשעון, שבתות, חגים אבל לא מתלוננים. נהנים מכל רגע.
"יש פרגון, אין קנאה או תחרות", טוען האח עמוס כשחיוך מתפשט על פניו, "אנחנו אוהבים את העבודה שאנחנו עושים, שמחים מאוד בהצלחתו של השני. תומכים אחד בשני. אנחנו רואים בעבודה שלנו שליחות ציבורית ולאומית. בין היחידה שלי מג"ן לבין היחידה של ג'יי.אר יש שיתוף פעולה מלא מבחינה מודיעינית. אבל כשאנחנו נפגשים בסופי שבוע אצל ההורים, אנחנו לא מדברים על עבודה, שום מילה, רק על החיים האישיים שלנו, משפחה, ילדים דברים מהסוג הזה".
"אמא שלנו ישנה קצת פחות"
בכל מה שנוגע לסיכונים במהלך העבודה, האחים משתדלים להדחיק את העניין עד כמה שאפשר. "תמיד יש הפתעות וסיכונים בעבודה שלנו כשוטרים. יש פה מבריחים שלא דופקים חשבון לאף אחד ויעשו הכול כדי להבריח את הסמים, כולל פגיעה בשוטרים וחיילים", טוען ג'יי.אר. "סיכונים זה חלק מהעבודה של שוטר, אם זה בעיר או במדבר או בכפר. אנחנו ערוכים לכל מצב. מה שכן אמא שלנו ישנה קצת פחות, מודאגת מאוד ששלושתנו בשטח, אנחנו משתדלים להרגיע אותה, היא מתקשרת אלינו הרבה אבל אתה יודע מה זה אמא, תמיד היא תדאג לילדים שלה".
דימה מחדד: "כל יום בעבודה שלנו זה סיכון. יש הפתעות, אתה נמצא בסכנת חיים אבל כשהתגייסתי למשטרה לקחתי את כל זה בחשבון, משתדלים להיות ערוכים לכל תרחיש".