סרטי המלחמה הטובים בהיסטוריה

לכל גבר יש כמה אירועים מכוננים בחייו: בר מצווה, סקס ראשון, גיוס לצבא, שחרור מהצבא, חתונה. אבל יש עוד אירוע לא פחות חשוב - הפעם הראשונה שאתה רואה ראש מתפוצץ מכדור של צלף.

אפשר להתווכח מבוקר עד לילה בשאלה אם סרטים זאת אמנות או סתם חוויה אודיו-ויזואלית, אבל אחרי שתצפה בסרטים שברשימה תסכים שסרט זה אמנות לכל דבר ועניין. וכן, גם סצנה שבה מסוק קוצר כפר שלם לצליליו של ואגנר נכנסת להגדרה הרחבה הזאת.

סרט טוב נמדד לפי כמה פרמטרים: תסריט, צילום, בימוי, איכות השחקנים, מוזיקה, עריכה, פעלולים ועוד, אבל גם אם כל האלמנטים האלה ברמה טובה, זה עדיין לא עושה את אותו סרט לטוב. מה שעושה אותו לטוב באמת זו ההרגשה שאתה יוצא איתה כשהכתוביות בסוף מתחילות לרוץ, ואי אפשר למדוד אותה במספרים. או שהיא שם או שלא.

תשעת סרטי המלחמה הבאים נתנו לנו את ההרגשה הזאת בדיוק - הלב שממשיך לפעום בעוז, התחושה שנתזי הדם ממשיכים למלא את האוויר מסביבנו והרצון להתגלגל מעבר למכסה ולדפוק כדור באויב הבנזונה שמרסס בלי הכרה עם תת מקלע.

אפוקליפסה עכשיו, 1979

סרט המלחמה המדובר ביותר בהיסטוריה מפגיש בין שני קצינים בכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב, האחד (מרלון ברנדו) - קצין מורד שהקים לעצמו צבא פרטי, והשני (מרטין שין)- קצין שנשלח לגבול וייטנאם קמבודיה כדי להרוג את הקצין הסורר.

הסרט עצמו לווה בבעיות הפקה בלתי נגמרות. מרלון ברנדו, לדוגמה, הגיע לסט הצילומים עם יותר מדי קילוגרמים מיותרים, מרטין שין חווה התקף לב, תאונות מזג אוויר שונות ומשונות הרסו סטים שלמים, פרנסיס פורד קופולה כמעט איבד את שפיותו במהלך הפקת הסרט, לא הצליח להיסגר על הסיום ודחה את הפצתו כמה וכמה פעמים.

אבל למרות כל הבעיות, בסוף יצא לו חתיכת סרט. לא סתם סרט מלחמה, אלא יצירת מופת אלמותית. הסרט גרף פרסים, אינסוף מילים נשפכו עליו בעיתונות, ואפילו נעשה סרט דוקומנטרי מיוחד על הכנתו. אבל כל אלה לא עניינו את קופולה. המטרה שלו הייתה ליצור סרט שהוא יותר גדול מסך חלקיו, סרט שלא רק יציג את המלחמה, והסיפורים האישיים של הלוחמים, אלא יספר סיפור של דור שלם, ובזה הוא הצליח בגדול.

להציל את טוראי ראיין, 1998

להציל את טוראי ראיין מציג בפנינו את אחת הדילמות הקשות במלחמה - כמה שווים חיים של בן אדם? הסרט מביא את סיפורו של טוראי ראיין, אח למשפחה של ארבעה לוחמים, שלושה מהם נהרגו בשבוע אחד. ובהתאם למדיניות "ניצולים אחרונים" של הצבא, מרכיב גנרל ג'ורג' מרשל יחידה של שמונה חיילים שמטרתה להסתנן אל מעבר קווי האויב, ולהחזיר את הטוראי שלנו בחזרה לאמא.

הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר וגרף שבחים ברחבי העולם. אחד הרגעים המדהימים בסרט הוא קטע פתיחה אלמותי, באורך 20 דקות, שבו מתוארת לפרטי פרטים הפלישה לחופי נורמנדי בצרפת. הוליווד מתגלה שם במלוא הדרה, עם איברים קטועים, פיצוצי ענק, קרבות מרים, לוחמים אמיצים יותר ואמיצים פחות. אין אף אמצעי שפסחו עליו, הכל כדי לתת לצופים טעימה ריאליסטית ביותר של המוות בהתגלמותו.

אחים לנשק (מיני סדרה), 2001

"אחים לנשק" היא מיני סדרה, אבל הצפייה בה היא חוויה קולנועית במלוא מובן המילה. היא הופקה על ידי סטיבן שפילברג וטום הנקס, עומדת על ציון מדהים של 9.6 באינציקלופדיית הסרטים IMDB, וזכתה בשישה פרסי אמי ובפרס גלובוס הזהב.

אחים לנשק מביאה את סיפוריהם האישיים של לוחמי פלוגת "איזי" 101 של הצנחנים. כל פרק מתחיל בראיון אמיתי לגמרי שנעשה עם הלוחמים שעליהם מבוסס הפרק, שבו הם מספרים את סיפורם. המון המון (המון) כסף הושקע רק ברישיונות הספרותיים, שלקחו את הצופים לגרסת הסיפור הקרובה ביותר למקור ההיסטורי.

ואיזה סיפור זה. הקרב על נורמנדי, הקרב על הבליטה, האימון הבסיסי שאותו עוברים לוחמי הפלוגה ואפילו ההשתלטות על מבצרו של היטלר - והכל ברמה הכי גבוהה שיש. צילום מדהים, פעלולים עוצרי נשימה, סאונד מחשמל והמון דם, שמתנקזים לפסיפס נדיר, חתיכת היסטוריה מצולמת שעליה מנצח המאסטרו שפילברג.

ממזרים חסרי כבוד, 2009

אין מה לעשות, טרנטינו הוא פשוט גאון. אמנם ממזרים חסרי כבוד הוא לא בדיוק אפוס טיפוסי עם קרבות ענק, אבל הוא הסרט שסופסוף הגשים חלום רטוב של כל יהודי וישראלי בעולם - לפרק לגרמנים ת'צורה, בלי רחמים, בלי פרות קדושות ובלי פחד. אז כן, הוא נכנס בכבוד רב לרשימה, והוא לא מתבייש מאף אחד.

אז מה יש לנו כאן? סיירת יהודית-אמריקאית שכל תפקידה במהלך מלחמת העולם השנייה הוא לחסל חיילים נאצים ולזרוע פחד בקרב קציני הרייך השלישי על ידי קרקוף ראשם. זה נשמע רע ואכזרי, ואולי חסר מוסר, אבל לראות יהודי תופס קצין גרמני וחורט לו על המצח את צלב הקרס, זו אחת החוויות שכל גבר חייב לעבור.

פול מטאל ג'אקט, 1987

פול מטאל ג'אקט הוא עוד אחד מיצירות המופת של הבמאי סטנלי קובריק, הידוע בסרטיו השנויים המחלוקת. וגם הפעם הוא לא החמיץ. חלקו הראשון מתמקד בהכשרתם של לוחמי המרינס, כשלתפקיד המפקד נלקח קצין מרינס אמיתי, שהיה אמור להעביר את ההכשרה לשחקנים. אבל כיוון שקובריק כל כך התרשם מיכולותיו, הוא נתן לו לשחק בעצמו, מה שמביא אותנטיות מדהימה לחלק הזה של הסרט.

בחלקו השני מתמקד הסרט בלחימה עצמה בווייטנאם, אבל גם הוא מתמקד בזווית מיוחדת של יחידת תיעוד צבאית. במהלך הלחימה מתקיימים ראיונות עם הלוחמים עצמם ומתגלה המלחמה במערומיה. אנו זוכים למבט נדיר על השקפות העולם של הלוחמים, הדילמות שלהם והזוועות שעוברות עליהם. סרטו של קובריק עורר מחלוקת בכל העולם והשפיע אפילו על החוקים בהכשרות חיילים לצבא האמריקאי.

פלאטון, 1986

אומרים שאין חכם כבעל ניסיון וזה מה שהופך את סרטו של אוליבר סטון ליצירת מופת. סטון חווה על בשרו מהי מלחמה, ולאחר סיום שירותו הצבאי כלוחם מן המניין, החל לעבוד על היצירה, שניתן להגדירה כך לא רק בזכות המשחק המעולה והצילום המדהים, אלא בעיקר בגלל השאלות שהיא מעלה.

כאן לא מוצג הלוחם כדמות הרואית ונטולת אגו, אלא כאדם על שלל צבעיו. הסרט לא חוסך בפרטים ומציג סצנות רצח של אזרחים חפים מפשע, סצנת אונס קשה, חיילים המעשנים עישון מריחואנה ואופיום. כל הדוגמאות הללו מובאות לנו לשם מטרה אחת - לשאול את השאלות הקשות ביותר על טבע האדם.

סטון זכה באוסקר על הבימוי והסרט גרף עוד שלושה פרסי אוסקר ושלושה פרסי גלובוס הזהב. אם רציתם עוד דוגמה לכמה הסרט קיצוני, תזכרו שהוא נאסר להקרנה בווייטנאם על יד הממשלה. האונס ורצח החפים מפשע היו יותר מדי בשבילם.

לב אמיץ, 1995

חמישה פרסי אוסקר ומל גיבסון אחד - זו אחת הדרכים לתאר את הסרט המעולה הזה, כנראה פסגת היצירה של חברנו האנטישמי מכה החברות, רגע לפני שהוא החליט לשחק אותה ישו וללכלך על חצי עולם.

לב אמיץ מספר את סיפורו של העם הסקוטי במלחמתו לחירות ועצמאות במאה ה-13. על הדרך יש כמובן גם דרמה וסיפור אהבה, שלצערנו הרב לא נתמקד בהם. כן נתמקד בסצנות הקרב האינטנסיביות, בדם שנשפך כמו יין ובעובדה שהיה כל כך מגניב להיות לוחם סקוטי במאה ה-13.

מעולם לא שמחנו לראות חבורה של גברים בחצאיות כמו ששמחנו בסרט הזה. כן חברים, חצאיות וגרזנים ביחד פשוט נראים מעולה. סצנות קרב ענקיות, תככים, פוליטיקה וסכינים בגב - כל המרכיבים האלה יחדיו נותנים לצופה חוויה אחת שלמה ומגניבה, כיאה לסרט מלחמה מושלם.

300, 2007

אז נכון, 300 לא זכה באוסקר, ונכון שהוא טיפה מוגזם, ולא אחד הסרטים המדויקים היסטורית, אבל למי אכפת? מדובר באחד הסרטים המושקעים שייצא לכם לראות אי פעם, והכוונה היא לא לדיאלוגים העמוקים והדרמה, שלא ממש קיימים. אבל אם אתם מחפשים קרבות מטורפים, צילום מרשים, סאונד מעולה, ובעיקר הרבה הרבה דם - הגעתם למקום הנכון.

הצפייה ב-300 נראית כאילו פתחתם קומיקס, רק שפתאום החל לנזול לכם דם על הידיים. וזו הייתה כוונת המשורר. כל הסרט צולם במצלמות מיוחדות שכל מטרתן להעביר לכם את ההרגשה המיוחדת הזו. בכל זאת מדובר בסרט שמבוסס על נובלה של פרנק מילר, הבחור שהביא לנו את עיר החטאים.

היום הארוך ביותר, 1962

שון קונורי, ג'ון וויין, הנרי פונדה ורוברט מיצ'ם הם רק חלק קטן מקאסט השחקנים האגדי שמככב באחד מסרטי המלחמה הטובים בהיסטוריה. היום הארוך ביותר מספר את סיפור הפלישה לנורמנדי (כן, שוב. כנראה שזה היה טראומטי), אך לא מדובר בעוד סרט על המלחמה. מדובר באפוס באורך שלוש שעות, כאילו דוקומנטרי, שנכנס לפרטים הכי קטנים ומביא לנו את המלחמה על שלל גווניה ישר לפנים.

הקרבות הם הליבה של הסרט, כל פעם מזווית אחרת. לא משנה אם מדובר בגרמנים, אמריקאים או צרפתים, ניכר שבכל סצנת קרב הושקעה מחשבה רבה, והירידה לפרטים פשוט מדהימה. בקיצור, שלוש שעות מהחיים ששווה בהחלט להשקיע אותם.

>> לא רק הסופר טנקר: הדברים הכי גדולים בעולם

• אוליבר סטון
• אפוקליפסה עכשיו
• טום הנקס
• מל גיבסון
• מלחמת העולם השנייה
• ממזרים חסרי כבוד
• סטיבן שפילברג
• קולנוע