בשנת 2007 עלתה פקיסטן למקום הרביעי בעולם בכמות ההוצאות להורג בשנה (135) ודחקה את ארצות הברית למקום החמישי. נתון מדהים (לרעה) ללא ספק, ולמרות שעבר יותר מעשור מאז, "תרבות" ההוצאות להורג עדיין שולטת בחוקי המדינה, וכך הפכה פקיסטן לאחת המדינות העיקריות בעולם בה עונש מוות הוא עדיין לגיטימי לחלוטין.

מי שהפך בשנים האחרונות לפנים של עונש המוות בפקיסטן הוא סביר מאסיח, אחד התליינים המוכרים במדינה - נין, נכד ובן לשושלת תליינים "מפוארת", ומי שבעיקר מוכר בתור זה שהתראיין בעבר לכלי תקשורת בעולם אחרי שעונש המוות הושהה לכמה שנים והתבטא אז כשאמר ש"הוא רק רוצה לחזור לעבודה". כאמור, אחרי מספר שנים, שלטונות המדינה החליטו להחזיר את עונש המוות לרפובליקה האיסלאמית - ומאסיח חזר לעבודתו.

לאחרונה הוא התראיין שוב, וסיפק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של אחד המקצועות הכי מעוררי מחלוקת בעולם. "במהלך חיי הוצאתי להורג למעלה מ-300 אנשים", סיפר מאסיח בראיון שחלקים נרחבים ממנו פורסמו בכלי תקשורת ברחבי העולם. "זו לחלוטין השגרה שלי ואין בי שום חרטה על כך שחנקתי למוות כל כך הרבה אנשים - אני רק ממלא את ההוראות של הממונים שלי", סיפר הגבר בן ה-34.

לדבריו, הפעם הראשונה בה הוציא מישהו להורג הייתה ביולי 2006, אז הוא תלה למוות אסיר שהורשע ברצח לאחר שוד בנק. מאסיח סיפר כי הוא כלל לא היה אמור לבצע את אותה הוצאה להורג אך הוא "נקרא לדגל" לאחר שאביו התבקש להגיע לתלות אסיר בעיר סמוכה. "אני זוכר שאותו אדם קרא פסוקים מהקוראן ברגעיו האחרונים. שניות לאחר מכן קיבלתי את האות מהמפקד שלי, משכתי את הידית וביצעתי את התלייה", הוא נזכר. "לא פחדתי בכלל כי כבר יצא לי לראות לפני כן הוצאות להורג".

בשמונת החודשים הבאים הוא ביצע למעלה מ-100 הוצאות להורג לטענתו, כל זאת עד שהממשל הפיקסטני החליט כאמור ב-2008 להשהות את עונש המוות. בשנתיים הבאות, למרות שלא הוציא איש להורג, הוא המשיך לקבל משכורת, חילטר באחד מבתי הסוהר במדינה, ולדבריו רק חיכה לרגע לחזור לעבודתו. בשנת 2014, אחרי פיגוע קשה בו נהרגו כ-125 אנשים ובוצע על ידי אנשי הטאליבן - החליטה ממשלת פקיסטן להחזיר את עונשי המוות למדינה בנסיון להרתיע את פורעי החוק והטרוריסטים.

View this post on Instagram

A post shared by Shrewsbury Prison (@shrewsburyprison) on

שלושה ימים לאחר אותו פיגוע מאסיח כבר תלה שניים מהאנשים שהיו מעורבים בו וחזר למשרה מלאה. "אני אוהב את העבודה שלי כי זה המקצוע של המשפחה שלי", מספר מאסיח. "אני שמח בחלקי ואני לא מרגיש שום סוג של אי נוחות בכל הקשור למה שאני עושה בחיים", הוא סיפר בגאווה. "המשפחה שלי בעסק הזה כבר כמעט 6 דורות - אפילו סבא של אבא שלי עסק במקצוע עוד בימים בהם פקיסטן הייתה חלק מהודו הבריטית".

אגב, חוסר היעילות של מערכת המשפט הפקיסטנית, והביקורות הקשות שהיא מקבלת ברחבי העולם, קיבלו חיזוק משמעותי בשנת 2016 כאשר בית המשפט העליון זיכה את האחים גולאם קאדיר וגולאם סרואר על רצח - זאת אחרי ששניהם איבדו את חייהם בתלייה חודשיים לפני כן. מי היה התליין שלהם אתם שואלים? לא טעיתם - זה היה מאסיח. "אם מישהו זכאי איבד את חייו בתלייה זו לא אשמתי", הוא סיפר בקור רוח. "גם אם אני זה שתליתי אותו. מי שאשם זו מערכת המשפט שדנה אותו לעונש מוות".

הרגע היחיד בו מאסיח מראה סוג של התרגשות במהלך הריאיון היה כשהוא הסביר איך מתבצעת ההוצאה להורג; "אני כורך את החבל סביב צווארו של האסיר, מכסה את ראשו, קושר את ידיו ורגליו, ומסביר לו שעדיף שלא יוציא את הלשון שכן היא תיחתך לו במהלך התלייה. גם אחרי התלייה אנחנו משאירים את האנשים תלויים עוד חצי שעה כי אתה אף פעם לא יכול לדעת אם הם מתו באותו רגע - יש כאלה שלוקח להם דקות עד שהנשמה עוזבת את גופם ויש כאלה שלוקח להם הרבה יותר זמן", סיפר מאסיח בקור ונזכר בשלל התנהגויות שונות של אסירים אותם הוציא להורג. "יש כאלו שבכו, אחרים התפללו, כמה שתקו, והיו כאלה שחשו גאווה למות בצורה הזו".