אז כו-לם נכנסו אתמול בכתבת ה"דמיון מצמרר" של "ישראל היום" – ובצדק, כי העיתון הנפוץ במדינה החליט לפרסם אייטם שהסאבטקסט שלו הוא "ערבי זה ערבי" – ועדיין, לפחות במובן אחד צדק העורך שלקח את ההחלטה האומללה הזאת.
אכן יש דמיון מצמרר בין הרוצח מאורלנדו, האמריקאי ממוצא אפגני עומאר מרטין, והרוצח הישראלי ממוצא ערבי נשאת מלחם. וזה לא נגמר שם, כי שני הרוצחים האלה דומים באופן מצמרר גם לצ'רלס מנסון, וו בום קון (ייתכן שמעולם לא שמעתם עליו, אבל הדרום-קוריאני רצח 56 ופצע 35 בלילה אחד ב-1982) וברוך גולדשטיין (מניח שעליו כן שמעתם): כל האנשים האלה הם גברים.
אלימות אינה תכונה בלעדית לגברים, אבל זה לא רחוק מזה. כדי לסבר את העין, מחקר שפורסם בשנת 2014 הראה כי 73% מהאנשים שנעצרו באותה שנה בארה"ב היו גברים, וכשמצמצמים את גבולות הגזרה לפשעים אלימים, הדומיננטיות הגברית עולה ל-80.4% מהעצורים. זה ארבעה מכל חמישה מקרים. מחקר מקיף של ה-FBI שפורסם ב-2011 הראה עד כמה חזק המונופול הגברי בכל תת-הסוגים של הפשיעה האלימה: גברים היוו 98% מהעצורים על אונס, 83% מהעצורים על הצתה, 79.7% על אלימות במשפחה ו-77.8% על תקיפה חמורה.
האם גברים הם אלימים יותר ביולוגית, גנטית, פסיכולוגית? הרים של מחקרים נערכו סביב השאלה הזאת, והממצאים אינם חד-משמעיים – בין השאר מפני שיש הבדל בין נטייה לאלימות והוצאה לפועל של האלימות הזאת. במילים אחרות, ייתכן ששני המגדרים אלימים במידה שווה, אלא שנשים מוצאות דרכים פחות הרסניות לבטא את האלימות שלהן. עכשיו, אתם יודעים מה? זה לא באמת משנה. גנטיקה, פסיכולוגיה, סטטיסטיקה – גברים נוטים למעשים אלימים, נקודה. לא צריך יותר מזוג עיניים כדי לראות את זה.
האלימות קיימת בטבע, ובוודאי בטבע הזכרי. תשאלו כל אייל שצחצח אי פעם קרניים וכל אריה שחשף אי פעם שיניים. עכשיו, אתם יודעים מה? זה לא באמת תירוץ. כל הקטע של החיים המודרניים הוא להתרחק מהאינסטינקטים הבסיסיים ולקיים חברה שבה יש ערכים קודמים לכל יצר חייתי: חוק, סדר, מוסר. ובדיוק בנקודה הזאת מתנוסס אות קין במצח הקולקטיבי של האנושות.
כל יום אנחנו קוראים על עוד צעד שעשו מדענים בדרך למיגור הסרטן. כל יומיים אנחנו שומעים על התפתחות בתחום ייצור המזון הסינתטי. מתי בפעם האחרונה נתקלתם בכותרת "מדענים פיתחו תרופה שמפחיתה ב-80% את הסיכוי למעשים אלימים"? מתי קראתם על השקעה של מיליארדי דולרים במיגור הנטייה לאלימות, שבחשבון היסטורי אין לה מה להתבייש מול הסרטן בכל הנוגע לרשימת גופות?
כן, אני מניח שזה נשמע נאיבי. אחרי רצח של עוד 50 חפים מפשע – ומנקודת מבט של אזרח במדינה שבה הרג חפים מפשע הוא כמעט נורמה – אני חושב שיש מקום לקצת נאיביות בריאה. אמריקה לקחה על עצמה לשים אדם על הירח בתוך פחות מעשור, ואז הלכה ועשתה את זה. מה אם ניקח על עצמנו כמין, כמגדר, להפוך כל אבן בניסיון לשרש את האלימות מהדי.אן.איי – או מהפסיכולוגיה, זאת באמת לא הנקודה – של האדם הזכרי?
אבא שלי, לא בדיוק גבר חדש, טוען כבר שנים שהמגדר שלנו נכשל בניהול העולם וצריך לפנות את הבמה לאיזה מילניום או שניים של הגמוניה נשית. כשחושבים על יוזף סטאלין ועל אדולף היטלר, קשה מאוד להתנגד לרעיון הזה. אם גברים בעמדות כוח הפכו לרוצחים הכי גדולים בהיסטוריה, אם גברים בעלי גישה לנשק ממשיכים לרצוח על בסיס כמעט יומיומי כי משהו לא בא טוב לאמונה הדתית שלהם או למצב רוח המזוין שלהם – אז כן, אני בשמחה יוצא נאיבי וטוען שמשהו חייב להיעשות כדי לשרש את האגרסיביות הגברית מן השורש.
סרטי מדע בדיוני השתעשעו לא מעט ברעיון של עולם ללא אלימות. ברוב המקרים, ולמרות גישות שונות מאוד – שתי דוגמאות קיצון שקופצות לראש הן "THX 1138" של ג'ורג' לוקאס ו"איש הרס" של מרקו בראמבילה – הגבר הלא-אלים מוצג כיצור מסורס. פחות מגבר. עכשיו, אתם יודעים מה? אם לגמרי גבר הולך והורג אנשים, אולי מה שאנחנו צריכים להיות זה פחות מגברים.