אני לובש את הסינר בבית הזה. המבשל היחיד, האופה הבלעדי. לפחות חמש פעמים בשנה האחרונה בכיתי בסרט. אני עושה ספורט לא כי אני רוצה להיות שרירי, אלא כי אני מפחד להיות שמן. ראיתי בחיי רק משחק כדורגל אחד, וגם זה היה במסגרת משימה עיתונאית. בקיצור, הח"מ הוא הגבר הסטרייט הכי נקבי בארץ. אז איך זה שעדיין נתקיימו בו כל הקלישאות הזכריות האפשריות?
חשבתי על זה אתמול על הספה בעודי רובץ בעודי מגרבץ. נגיד, אני קונה לאשתי בגדים. יש לי רקורד מעולה בזה, היא בעצמה טוענת שהפריטים הכי מוצלחים בגרדרובה שלה הם מטעמי. לעזאזל, אני אפילו מכיר את המילה גרדרובה. איך ההתנהגות הכל כך לא-זכרית-טיפוסית הזאת מסתדרת עם זה שאני תמיד משאיר את הנעליים בסלון, לעולם לא מוריד את הקרש בשירותים, מעדיף לסיים את מערכת היחסים מאשר לדון בשאלה לאן היא הולכת ונוטה להשיב בהברה אחת – לא לא, בנהמה גרונית אחת – כששואלים אותי מה אני מרגיש בקשר לדברים?
חשבתי על זה בעודי רובץ ומגרבץ כי אף אחד לא אוהב להיות קלישאה. במקרה שלי זה אפילו קיצוני מהממוצע, כי אני סנוב ומיזנתרופ, ומכאן שלהיות כמו כולם זה די לחדול מבחינתי. ועדיין, הכי גבר. הכי קלישאה.
נגיד, הילדה. האחת והיחידה שלנו. לזכותי ייאמר שאני מעורב עד מעל לראש בכל אספקט של חייה וחינוכה; לגנותי ייאמר שב"בכל אספקט" אני מתכוון לחוץ מכאלה שכרוכים בלהתמודד עם מוסדות, לשוחח עם זרים ו/או לריב על זה עם קרובים. הכי "עזבי אותי באימאשלך". איך זה מסתדר? איך אתה יכול להיות גם שונה מרוב הגברים שאתה מכיר וגם זהה להם לחלוטין?
בתום רביצה ממושכת וגרבוץ מעמיק, אין לי תשובה אבל יש לי תיאוריה: אני חושב שגברים הם אריות, ולא במובן של מלכי הג'ונגל. במובן שמבחינתנו, חלוקה הוגנת פירושה שהנקבה לוקחת על עצמה את כל קשיי החיים כדי לאפשר לזכר לעמוד במשימה החשובה ביותר שייעד לו הטבע - לרבוץ.
כן, האריות לגמרי פיצחו את זה. הנקבות צדות את המזון, מגדלות את הצאצאים ודואגות לביטחונם; הזכרים רובצים. אוקיי, אולי אני טיפה מגזים: אריות ממין זכר גם מזדווגים, מסייעים בציד (רק בחשכה, ורק אם מדובר בטרף חריג) ומגנים על הלהקה מפני זכרים מתחרים. אבל רוב היום הם ישנים. חורפים ומשאירים את טרדות היומיום ללביאות.
עכשיו ככה - אם האריה נעשה מלך הג'ונגל, כנראה שהוא עשה משהו נכון. ואם תשאלו אותי, מה שהוא עשה זה להבין שהלביאה יותר טובה ממנו בכל הדברים הכרוכים בעשייה. היא מקבלת החלטות טובה יותר? קדימה, שתיקח את ההחלטות. היא מסורה יותר לצאצאים? יאללה, שתהיה הסמכות ההורית. היא יעילה יותר בהשגת מזון? ממילא אני שונא ללכת לסופר.
אני יודע, קצת מתערבבים לי הגברים והאריות. זה רק בגלל שפתאום הכל מסתדר לי בראש: כמוהם אנחנו רובצים. כמוהם סידרנו לנו את הדברים ככה שהכל עליהן (כי אנחנו חארות? מה פתאום, כי אנחנו פחות טובים בזה מהן!). וכמו האריות, גם לנו יש תגובה קבועה למצבים שבהם הסדר הטוב מופר ודורשים מאיתנו לחשוב או להביע, להעיף נעליים או לגרש זכרים: אנחנו נוהמים.