את רצף השאלות השבוע תפתח לנו משנייה שהשאירה לנו אתגר בתגובות של שבוע שעבר: "לאון שלום, אם אתה תדע על התשובה הזאת אתה באמת תשחק אותה כי זה לא פשוט... למה הכפתורים של גברים נמצאים בצד ימין ואילו כפתורים של הנשים נמצאים בצד שמאל? וזאת למרות ש-95 אחוז מהאנשים בעולם הם ימניים!"
משנייה שלום רב, קשה לי לדעת האם מדובר בגבר או אישה לפי השם אז אני מעדיף לדמיין אותך אישה, כזו שגם נראית לא רע אם לא אכפת לך. אז אחלה שאלה שאלת, ואני מציע שתשבי כי אני הולך לשחק אותה שחבל לך על הזמן. יושבת? יופי, בואי נתחיל:
קודם כל בין 10 ל-15 אחוז מהאוכלוסייה בעולם הם שמאליים (בניהם גם כותב טור זה, אבל אני מקליד עם שתי הידיים). ועדיין, מדובר בעניין די נדיר שמרבית החפצים לא מותאמים אליו (מספריים, פותחן שימורים ושאר דברים שכשאתה ממש צריך הם לא נוחים לך). בכל מקרה, די לקטנוניות, נחזור לכפתורים: לאורך ההיסטוריה של הלבוש המודרני גברים היו קמים בבוקר ומתלבשים לבד, שמים איזה מכנס, חולצה או שתיים במקרה שקר בחוץ וזהו, חופשים לצאת לגלות את העולם. פה באמת נכנס הרעיון שמרבית אוכלוסיית העולם הם ימניים ולכן הכפתורים יהיו בצד ימין בבגדים של הגברים.
אצל נשים הסיפור מעט שונה. לכל אישה ממעמד שהוא טיפה גבוה יותר מהממוצע ומעלה הייתה מלבישה, זאת כחלק מארסנל המשרתות והעוזרות שיש לכל בית שמכבד את עצמו לאורך ההיסטוריה. בכל זאת, זה לא פשוט ללבוש לבד תריסר פרטי לבוש שונים כל בוקר. אי לכך היו צריכים לתפור את הכפתורים בצד ההפוך שיתאימו לצד ימין של המלבישה כאשר הבגד נמצא כבר על הגברת. עם הזמן אופנת המלבישות נעלמה לה אבל נשארנו עם הכפתורים בצדדים מנוגדים. בינינו, בעולם של היום שבו גברים לובשים חולצות ורודות עם פסים לפעמים קצת קשה להבין האם אתה הולך לקנות את החולצה הזו כי היא תקדים אופנה או כי אתה פשוט מבולבל. אז זה טוב שיש סימן באזור שלא ישאיר לך מקום לטעות. נו, מה את אומרת? שיחקתי אותה?
לכבוד מדור אני רק שאלה, קבלו אתגר רציני ביותר. היינו שמחים לדעת מאיפה הגיע המושג "שאלת קיטבג". בתודה, צמד סטודנטים משועממים יחסית.
מה הקטע לאתגר אותי השבוע? אתם בוחנים את האגו שלי? כי הוא עצום ואני אכנס בכם, חבל. בכל מקרה, סטודנטים משועממים יחסית שלום. אם רק הייתם לומדים במקום לקרוא את המדור הזה כל הזמן הייתם יודעים את התשובה, אבל נוותר לכם כי אנחנו צריכים רייטינג וכל זה אז תמשיכו לקרוא על חשבון הלימודים. "שאלת קיטבג" הוא מושג שמושרש חזק מאוד בסלנג הצה"לי ולקוראים שעדיין משום מה לא יודעים מה משמעותו אז הרעיון הוא שאלה שהתשובה שלה ידועה מראש, ולא רק זה, אלא שהשואל עלול לגרום לעצמו נזק ולהחמיר את המצב רק מעצם שאלת השאלה. מקור המושג הוא, תתפלא לשמוע: בקיטבג! אותו שק חפצים שנשאר איתנו מימי המנדט הבריטי ומדהים אותנו כל פעם מחדש עד כמה הוא כבד ולא נוח ואיך חיילים אמורים להסתובב איתו ככה בשדה הקרב?
על כל מקרה האגדה היסטורית (שחוזרת על עצמה שוב ושוב במקרה הזה) מספרת לנו על מסדר טירונים בצבא וטירון אחד ששואל האם צריך להביא גם קיטבג למסדר למרות שהמפקדים לא הגדירו זאת. כמובן שהמפקד מחייך ועונה לו שעכשיו כשהוא הביא את הרעיון, אז כן. להביא גם קיטבג למסדר. והנה נולדה לנו שאלת הקיטבג! יש גם את הגרסה השנייה בה מפקד טירונים מצווה עליהם להתחיל להקיף את הבסיס ואחד החיילים שואל אותו האם צריך להקיף יחד עם הקיטבגים? – אתה יכול להבין לבד מה הייתה תשובה המפקד.
יובל, שוקי ועוד מספר קוראים רצו לדעת את התשובה לשאלה: "אתה מכיר את זה שאתה שוכב על המיטה, אתה עומד להירדם ופתאום אתה מרגיש שאתה נופל? מה בדיוק קורה שם ולמה זה קורה?"
כל כך הייתי גאה לראות קוראים מתאגדים יחדיו בתגובות של שבוע שעבר בשביל אותה השאלה, מארקס מתהפך בקברו מרוב התרגשות. אז בבקשה, התשובה לקוראי המדור שהתאחדו: כמעט לכולנו קרה או קורה עדיין שכאשר אנחנו עומדים להירדם פתאום ישנה קפיצה קטנה ולא רצונית של הגוף שמעירה אותנו מעט, הרבה פעמים אנו חולמים על נפילה או מעידה אשר מצטרפת לאפקט הזה. תופעה זו נקראת "קפיצת הרדמות" והיא נוצרת בגלל כיווץ לא רצוני של שרירים שמקפיץ לנו את הרגל או היד בדרך כלל. האמת שמדובר בכלל בהפרעת שינה, אבל היא שכיחה מאוד ולא מזיקה אז אנחנו חיים איתה בשלום. הסיבות שכולנו חולקים את התופעה המיוחדת הזו יחדיו היא שכולנו באים מהקוף (ואצל חלקינו רואים את זה יותר מאחרים). ופעם, בתור יונקים יותר חייתיים ופתוח מפותחים היינו נרדמים הרבה יותר על העצים, או בסביבות שעלולות להיות מסוכנות עם עוד טורפים לדוגמא, בקיצור הרעיון הוא שמסוכן לישון בטבע וזהו מנגנון אזהרה של הגוף לדווח לנו שאנחנו עומדים להירדם ולכן יש לשים לב טוב טוב שאנחנו נמצאים בסביבה בטוחה להירדם בה. אז אתה קופץ, מבין שאתה בבית ואתה יכול ללכת לישון בשקט. לילה טוב.
אהלן לאון, יש לי שאלה שמאוד מעניינת אותי, למה גברים כל כך נמשכים לציצים? כאילו, אני מת על ציצים, אבל כשאני חושב על זה מדובר בשתי בליטות מלאות שומן, מה כל כך מושך אותי בהן? בתודה, צחי.
צחי, שאלת שאלה מעולה, הבעיה שאין לי מספיק זמן לכתוב את כל התשובות האפשריות מכיוון שהמדור יוצא פעם בשבוע ובאמת שאפשר למלא ספר עב כרס עם שלל התיאוריות שקיימות בעולם כדי לענות לך על התשובה. אבל בכל זאת אני ארגיע אותך מעט ואתן לך טעימה מהתיאוריות המרכזיות שמקובלות כיום בנוגע לשאלה למה גברים נמשכים לציצים. אז דבר ראשון יש את ההיבט הפיזי הטבעי, מה שנתמך על ידי תיאוריית הברירה הטבעית וההסבר שלה הוא ששדיים הם סימן מעולה לפוריות האישה, אישה עם חזה גדול ו"בריא" מרמז על יכולת הנקה טובה יותר ומישהי שתעדיף להתרבות איתה למען עתיד צאצאיך. הביקורות כלפי התיאוריה הזו אומרות שכיום מערכת הבריאות ומגוון המזון שאנו אוכלים כבר כל כך משוכללים שגם בחורות עם חזה קטן יכולות לשרוד ואפילו לא רע. אתה לא מאמין לי? פשוט תסתובב ברחוב ותביט סביבך מה קורה עם הציצים מסביבך (רק שלא ישימו לב, יש פה אלמנט מטריד בסופו של דבר).
תיאוריה נוספת שבא לענות לנו על התאווה הזו לשדיים היא דווקא תיאוריה חברתית שאומרת שכל העניין של המשיכה לחזה נשי הוא לחלוטין הטיה חברתית שהכניסו לנו לראש במשך שנים על ידי כיסוי החזה והפיכתו לאיבר "אסור" ומיני מאוד. ההצגה המרומזת של ציצים בכל מקום שוטפת לאנושות את המוח במשך השנים עד שכיום כולנו מכורים לאותו מוצר "אסור". ראייה טובה לתיאורה הזו ניתן למצוא בכל מיני שבטים אפריקאים שבהם הנשים הולכות חשופות חזה והגברים רגילים למחזה הזה אז אין להם את האובססיה שיש לנו לשדיים כי זה נמצא בכל מקום כל הזמן וזה כבר לא מרגש. יש גם את התיאוריה של פרויד שאומרת שכל התאווה לשדיים דוגרת בך עוד מאז שהיית תינוק והרצון שלך לחזור לרוך של אימא שלך. בקיצור צחי, צר לי, אבל אין באמת תשובה חד משמעית לשאלה שלך עדיין. אולי בעתיד המדע יתעסק עם זה יותר לעומק, בינתיים כל החוקרים שמנסים לעסוק בנושא המחקר הזה נתקעים באמצע בגלל חוסר ריכוז. אני יכול להבין אותם.
רוצים לזכות במכונית? תמלאו לוטו. אבל אם יש לכם שאלה כלשהי אתם יכולים לשלוח אותה אלינו בפייסבוק, השאירו שאלות גם בתגובות למטה או במייל men@mako.co.il ואנחנו נחפש את התשובה בשבילכם.