מתוך כל האירועים בחיינו, אני חייב להודות שאין יותר מאכזבים ממסיבות רווקים. בסרטים תמיד מראים לך התעוררות מליל שכרות לא ידוע, התחברות מדהימה בין החברים, גילויים נפשיים עצומים ואולי איזה קטע מיני לא ברור עם חיית משק כלשהי. אבל המסיבות בחיים האמיתיים רחוקות מאוד מזה. כולם שותים, מגיעות חשפניות או שהולכים למועדון, תמיד מישהו קולט די מהר שזה לא כזאת חוויה לשלם חמישים שקל למישהי שתרקוד עליך קצת, ואין שום סיכוי שהחתן יעלה על איזה דוגמנית, כי הוא במערכת יחסים שכנראה לא ממש תעודד את זה. אבל אולי זה רק אצלי. הנה כמה אנשים שחוו קצת דברים אחרים.
_i.jpg "מסיבת רווקים - לאס וגאס (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)")
כך הפסדתי 3,000 דולר רגע לפני החתונה
אז ככה. אני מת על הסרט סווינגרז. בסרט הזה אחד החברים מדוכא וחבר שלו לוקח אותו ללאס וגאס לעשות חיים. מאז הסרט הזה כל הזמן רציתי לסוע לוגאס עם חברים. שבוע לפני החתונה שלי, שני החברים הכי טובים שלי שואלים אותי אם יש לי דרכון מוכן. אני שואל אותם למה והם אומרים לי שהם תיכננו איזו טיסה לטורקיה. זרמתי בכיף, פתאום כשאנחנו מגיעים לשדה תעופה הם מראים לי את הכרטיסים שלהם ואומרים שאנחנו טסים לוגאס. קפצתי כמו ילד בשדה תעופה. 23 שעות מאוחר יותר אנחנו בוגאס וכל מה שחלמתי עליו התגשם. קזינואים מדהימים, אלכוהול משובח, מלון פאר. נראה לי שכמעט 36 שעות רצוף היינו בקזינו, זוכים פה במאה דולר, שם מפסידים מאה דולר, מהמרים, הולכים לאיזה סרט, אוכלים, חוזרים להמר.
בשלב מסויים החלטתי שאני חייב להגיע לחתונה עם כסף לאוטו חדש. ישבתי על הרולטה עם 50 דולר שתוך שעה וחצי הפכו ל-2,500 דולר. חברים שלי ניסו לשכנע אותי להפסיק ואמרו לי שזה מספיק כסף בשביל פורד פיאסטה ישן, אבל אני התעקשתי והגעתי ל-3,000 דולר. ואז עשיתי מה שכולם עושים. אול אין על מספר. אם זה מצליח אני עושה בוכטה מטורפת. אם לא, אז פשוט עשינו חיים בוגאס. כמה שעות אחר כך כבר הייתה הטיסה לארץ. כשהחברה, שהיום האישה, שאלה איך היה, עניתי שעשינו חיים בוגאס.
(נמרוד, 33, תל אביב)
אם שותים נוהגים בלימוזינה
כשהחבר הכי טוב שלי, מקסים, התחתן, רציתי לעשות לו ערב שהוא לא ישכח. קראתי באינטרנט כל מיני רעיונות ואז הופיעה מולי כתבה על לימוזינה וישר הבנתי שזה מה שאנחנו הולכים לעשות - ניקח לימוזינה ונעבור בכל הברים שאנחנו הכי אוהבים. ככה כולם יוכלו להשתכר ונזוז ממקום למקום בהכי סטייל שאפשר.
בלילה של המסיבת רווקים החבר שלי עמד מחוץ לבית שלו וחיכה שנאסוף אותו. אני חושב שהעיניים שלו יצאו מהחורים כשבאנו עם הלימוזינה. כל חמש דקות הוא צעק "יא אללה! אני לא מאמין שאנחנו בלימוזינה". עשינו חוק, כל פעם שרואים מישהו מבחוץ מתלהב מהלימוזינה שותים שוט וודקה מהבר המגניב שהיה בתוך הלימוזינה. ככה שעד שהגענו לבר הראשון היו בתוכנו כמה שוטים טובים. את הלילה העברנו בין כמה ברים, שותים בכיף, צוחקים ונהנים כל פעם שחזרנו לאוטו. הנהג היה סבבה לגמרי וזרם לכל מקום שרצינו. את הערב סיימנו בשש לפנות בוקר בזריחה מול הים, שתויים, מאושרים ועם כמה מספרי טלפון של בחורות. חוץ מהחתן, כמובן.
(אלכס, 31, אשדוד)
כל מה שמספרים על כסף? זה נכון
הייתי כבר במסיבות רווקים, אבל המסיבה של אייל, חבר שלי מהתיכון, הייתה הכי מפוצצת ראשים. אייל נכנס להיי טק בערך בגיל 22. בגיל 27 הוא כבר ישב על כמה מאות אלפים בעובר ושב שלו, אז כשהוא התחתן הוא שם עשרות אלפי שקלים והתארגן על מסיבת הרווקים הכי לפנים שאפשר. שלושה ימים בוילה בצפון, אלכוהול בכמויות שהיו מעוררות קינאה אצל פוטין, עישונים, אוכל לעשרים איש, והיינו רק עשרה. מהשנייה הראשונה בבוקר שפתחנו את העיניים מישהו תמיד היה עם בקבוק וחילק שוטים ומישהו אחר תמיד העביר סיגריה. אני לא יכול לומר שהתחברנו כחברים כי אני לא זוכר הרבה, פרט להרבה צחוקים. יש לי הבזקים. אני זוכר את אייל לוקח אחת מהספות בסלון ובודק אם הוא יכול לשבת איתה בבריכה. הוא הצליח ושילם אלפיים שקל על זה שהרס אותה. בשלב מסויים עשינו תחרות צלילה שיכורים. אביב, אחד החברים, כמעט נחנק, ואז הקיא בבריכה. למזלנו זה היה ביום האחרון, אז לא מאוד התבאסנו. לאייל זה עלה עוד אלפייה.
וכמובן שהיו חשפניות, ברבים. חמש חשפניות הסתובבו בינינו בלילה השני. אנחנו שיכורים על כורסאות, עם כובעי קאובוי שאחד החבר'ה אירגן, הן רוקדות ושותות איתנו. אמריקה. כמו תמיד עם חשפניות זה תמיד קצת עצוב, תמיד קצת כיף ויומיים אחר כך זה לא משאיר שום מחשבה בראש. אפילו שאני חייב להודות שכשאני נזכר בי בתחתונים, כובע קאובוי יושב על כורסא ליד פלזמה 42 אינץ' שמשדרת כדורגל ומולי כוסית בתחתונים רוקדת, אני לא יכול שלא לחייך. כמה פעמים בחיים כבר יוצא לך להרגיש כמו טוני מונטנה?
(רן 28 ראשון לציון)
זאת שלא הסתיימה טוב
למסיבת רווקים של חבר שלי אלעד החלטנו לעשות טיול. לא סתם לילה בבר, אלא נוסעים יומיים לצפון, מתגבשים. החתונה הייתה ביום חמישי, אז נסענו בשני. קצת להתפרק לפני האירוע. היום הראשון היה תענוג. ראפטינג בירדן, בירות, ג'יפים בגולן, בירות. כיף חיים. את הלילה תיכננו להעביר בקמפינג ליד הירדן. פתחנו אוהלים, הוצאנו מנגל כשפתאום אורות חזקים נדלקו מולנו, זה היה שוטר מקומי. מסתבר שאסור לעשות קמפינג סתם ככה ליד הירדן. מסתבר גם שהיו שלטים שהודיעו את זה אבל לא ראינו אותם. כנראה שיש לזה קשר לבירות ששתינו בערך בכל מקום שהיינו בו.
הודינו לשוטר, קיבלנו קנס והתחלנו לארוז את הדברים שלנו ולחשוב לאן כן ניסע כשהשוטר פתאום הבחין בריח חשוד. כמה דקות לפני שהוא הופיע, גילגלנו משהו בשביל הלילה וכשהוא הגיע זרקנו את זה, אבל הריח נשאר. הוא ביקש לעשות לנו חיפוש בתיקים ומצא את החומר דווקא אצל החתן לעתיד. ניסינו לתרץ תירוצים, להגיד שאולי מישהו השחיל לנו את זה כשהתיקים היו לא לידנו, אבל החתן החליט להיות גבר. הוא נעמד מול השוטר ואמר לו "זה שלי". כנראה שיש לזה קשר לבירות ששתינו בערך בכל מקום שהיינו בו. השוטר לא התרשם מהכנות שלו ועצר אותו. את כל הלילה העברנו במשטרה מחכים שישחררו אותו והוא בילה בתא מעצר. בסוף, ולשמחת הכלה המיועדת שהתקשרה אלינו בערך כל עשרים דקות לדעת אם בעלה לעתיד יהיה באירוע החשוב של חייהם, שיחררו אותו בצהריים. כששאלנו אותו איך היה הוא ענה שמה שלא הורג אותו, מחשל אותו. שזו אחלה מחשבה לחתונות בכלל.
(עמית , 31, כפר סבא)