כנראה שיותר קל להיות גבר. ובהרחבה: גבר רווק. אפילו כשצריכים לתכנן טיול – מה אתה כבר צריך? ים, בירה, כדורגל, כוסיות מקומיות ואוכל טוב, לאו דווקא בסדר הזה. כמובן שטוב שיהיו לך באלבום גם כמה תצלומים ליד קתדרלות, מזרקות וגנים בוטניים - בעיקר כדי שיהיה מה להראות למשפחה כשאתה שולח את האלבום בפייסבוק - אבל עם כל הכבוד לסגרדה פמיליה, כנסיות זה לא מה שאתה מחפש בטיול הרווקים שלך. המקומות הבאים יספקו לך את כל מה שגבר רווק מחפש מהטיול שלו, ועוד קצת. רמז: אין קתדרלות.
מינכן
ברלין היא אמנם עיר הבירה (במילרע) של גרמניה, אבל מינכן ללא ספק היא עיר הבירה (במלעיל) של המדינה. כמעט 30 מבשלות בירה פועלות בעיר, כשרק המוכרת שביניהן, פאולנר, מייצרת לבדה קרוב ל-300 מיליון ליטר בירה. ועוד לא אמרנו את המילה הכי מפתה בהצעה - ה"אוקטוברפסט", פסטיבל הבירה השנתי הנערך בכל אוקטובר ונמשך כשבועיים שבמהלכם נמכרת רק בירה, לצד כרוב כבוש, נקניקיות וזנב שור צלוי, במשתה מקומי שכמעט 75 אחוז מ-6 מיליון המבקרים בו הם יקים מבאווריה. שאר המבקרים הם רווקים שיכורים מישראל.
15 אוהלים נפרשים ברחבי שטח הפסטיבל ועשרות דוכני בירה, ובכל אוהל מציעה מבשלה מקומית את מיטב מרכולתה – נהרות זהובים של אייל, פילסנר, פייל-לאגר – בשילוב טעמים פירותיים-דגניים-דבשיים-מרירים, עם ארומה ריחנית מתובלת באוויר הרי האלפים וקצף לבן וסמיך שיגרום לכם לרצות לעשות עליו סקי בעירום. פרט למאמץ הפיזי הכרוך בהרמת כוס של ליטר בירה, נערכות בפסטיבל גם תחרויות קליעה למטרה וכמה הופעות רוק. עכשיו תוסיפו לזה את התפאורה שמקשטת את הפסטיבל - אלפי מקומיות חובבות בירה בלבוש מסורתי וצמות צהובות, ותגידו דאנקשיין על זה שבאתם לעולם. ככה שאולי באמת עדיף להגיע רווק לפסטיבל הזה מאשר לבוא עם סנדוויץ' למסעדה, ולשמוע את הסנדוויץ' אומר באמצע חגיגת הבירה הזו: "ממוש, אתה חושב שיש להם פה קאווה"?
חופי סיני
יש לבנות קטע כזה שאיך שהן מגיעות לסיני הן הופכות פתאום לרוחניקיות. הן שולפות ספר בסגנון "הנבואה השמיימית", לובשות שארוול, מורידות חזייה, מתלהבות מכל פלאח עם גאלבייה, רוצות לגדל עז, ומציעות לך לפתוח את הצ'אקרות שלך ולהפסיק עם הציניות – כשרק שעה קודם לכן אותה גברת אור-ואהבה קיללה את נהג המונית המצרי שלא הפעיל מזגן.
אבל גם בלי קשר לרוחניות בשקל שקופצת על בנות המין השני ברגע שמגיעים לחצי האי, האמת שיותר קל לנוע לבד לאורך החופים, ועוד יותר קל כשאתה לא צריך להיות מודאג מזה שהשיער שלך מתייבש ברוח המדברית. חוץ מזה, שכמעט בכל חוף – מון איילנד, קאסל ביץ', ראס בורקה, טראבין – גם ככה תמצאו בכל מקום את אותה חבורת אירופאיות, את הדור הבא של להקת גאיה - החבר'ה שבאו עם תוף וגיטרה – ואת אותו בעל בית שמבטיח "רויאל אינטרקונטיננטל ברקפסט" ומתכוון בעצם לחביתה קרה ועגבניות מעוכות.
ואם נפסיק לרגע עם הביקורתיות, סיני זו בעצם אולי דווקא אופציה לא רעה להיכרויות חדשות אם מגיעים לשם רווקים: אתם יודעים, זה מתחיל כרומן קצרצר, רק במסגרת החופשה, בלי מחוייבות, משהו זמני, עם פצצה שפגשתם בחוף. חיסרון מרכזי: זה יכול להיגמר עם פצצה שתפגשו במכונית תופת.
ריו דה ז'ינרו
למה ריו? בגלל השילוש המקודש של כדורגל, חופים וברזילאיות. טוב, וגם הקרנבל, למרות מוזיקת הסמבה המחורבנת שלו, שממילא אפשר להתעלם ממנה אחרי כמה בקבוקי רום. החופים של ריו הם בעצם עסקת חבילה שמקבלים בה גם כדורגל חופים וגם נערות חוף המסבירות פנים לתייר. החופים איפאנמה וקופאקבנה עמוסות בתיירים בסתם ימי חול, ומתפוצצים במסיבות סילבסטר מדי שנה עם כמעט שלושה מיליון חוגגים.
העשור הנוכחי הולך להיות אולי תור הזהב של ברזיל בספורט, עם אירוח אליפות העולם בכדורגל ב-2014, ושנתיים אחר כך אירוח האולימפיאדה ב-2016. גם ריו כמובן חזק בתמונה עם אירוח המשחקים. אבל אם אתם לא בקטע של אירועים המוניים, נסו את תחילת חודש מארס – מועד הקרנבל. 10 ימי חופשה נהוגים בברזיל במהלך ימי הקרנבל הקיטשי, בו מתחרות להקות רקדניות המייצגות בתי ספר לריקוד על תואר המענטזת המוצלחת ביותר שלובשת הכי מעט נוצות.
קופנהגן
על פי התחזיות התיירותיות, קופנהגן עומדת להפוך פופולרית יותר מברצלונה בשנה הנוכחית. הארגון האירופי לצרכנות (ECA) ערך סקר בקרב כ-10,000 נשאלים ומצא כי קופנהגן מקדימה את ברצלונה וברלין ועומדת בראש רשימת היעדים המועדפים לטיול ב-2011. טוב, בעצם הנתונים היבשים האלה בטח לא אומרים לכם כלום בזמן שאתם עסוקים בלדמיין דניות בלונדיניות בגובה מטר שמונים. אבל בכל זאת, הנה כמה עוד כמה אטרקציות ששווה להגיע בשבילן לקופנהגן.
במוזיאון שיאי העולם של "גינס" תוכלו להרגיש קצת יותר גברים, כשתראו איך אנשים אחרים היו מוכנים לוותר על הכבוד העצמי שלהם רק כדי להיכנס לספר גינס עם כל מיני שיאים מגוחכים. חוויה אנתרופולוגית ימצאו חוקרי התרבויות שביניכם ברובע כריסטיאנה - מתחם צבאי נטוש, אשר בשנות ה-70 פלשו אליו המוני "היפים" והקימו בו גטו קהילתי עם דוכנים לממכר חשיש, בעוד השלטונות המקומיים מעדיפים שלא להיכנס לשם. בנוסף, קופנהגן מציעה חוויה מרוות צמאון בסיור במפעל בירה קרלסברג המקומית וסבב טעימות במבשלה, חווית קניות במדרחוב הארוך בעולם, "רחוב ההליכה", המאוכלס בעיקר בחנויות ובתי קפה, וחווית סקס משובח אם אתה מגיע באוקטובר. קופנהגן ידועה כעיר שאינה זולה - סקר אוקונומיסט מ-2009 מדרג אותה כעיר הרביעית הכי יקרה בעולם - אבל בעצם, אם אתם מגיעים מתל אביב אין לכם מה להתרגש מהנתון הזה.
קייב
כבר לפני יותר מ-10 שנים התפתחה בישראל תעשיית שידוכים בין בנות אוקראיניות לגברים ישראלים. העסקה פשוטה ועדיין קיימת בכמה משרדי שידוכים מפוקפקים בארץ המאפשרים להזמין כלה דרך האינטרנט: תמורת כ-20 אלף שקל הלקוח מקבל כרטיס טיסה לאוקראינה, שלושה שבועות שהייה במדינה, מתורגמנית צמודה, הפקת חתונה, ניירת וסידורי בירוקרטיה – וכמובן, כלה בלונדינית און דה האוס. עכשיו אתם יכולים להגיד לעצמכם איכס, ואתם יכולים גם לטוס לקייב ללא קשר לעניין השדכנות, שם אולי תגלו חוץ ממה שיש לעיר להציע, גם את הסיבה שבגינה מתאפשרת תעשיית היבוא לישראל.
מפקד האוכלוסין האוקראיני שנערך לפני 10 שנים מצא כי החלק הארי באוכלוסיית העיר הן נשים – 54 אחוז מתוך 2.6 מיליון איש. מה שאומר, עיר עם כמעט 200 אלף נשים יותר מגברים, אשר נחשבת לראשונה בעולם בפער הדמוגרפי שבין המינים. תוסיפו לזה פער מעמדי מנקר עיניים בין אוליגרכים לפועלים שבאוקראינה ותקבלו את המדינה שלקחה את היופי הסלאבי של הבנות שלה והפכה אותו בשנים האחרונות לענף יצוא מוביל. ובעוד שבארץ ממש צריך לחפש כדי למצוא משרד המייבא כלות מאוקראינה, בקייב עצמה אפשר למצוא גם ברחבי העיר ועל שלטי חוצות פרסומות לשידוכים והיכרויות. בתחילת השנה נעשה צעד נוסף שעשוי לקרב בין גברי ישראל ונשות אוקראינה לאחר שחתמו שתי המדינות על ביטול הדדי של הצורך בויזה כדי להיכנס לתחומי המדינה.
תאילנד
תאילנד, אולי מגרש המשחקים הכי מגוון לגברים רווקים. באיים שבדרום נערכת בכל חודש, בלילות של ירח מלא, מסיבת "פול מון" ענקית עם אלפי חוגגים שהופכים בשלבים המתקדמים של המסיבה לגוש בשר לח, דביק ונוטף הורמונים. בקופנגן, האי הפופולרי מבין האיים, שטף התיירים פושט לקראת ערב המסיבה על החופים כמו מכת ארבה, וכמעט שלא ניתן להבחין איפה מתחיל ואיפה נגמר כל אחד מהחופים, מה גם שהאלכוהול שנשפך כמו מים ממילא לא תורם לתחושת ההתמצאות. בשלבים האחרונים של המסיבה כבר קשה להבין מהיכן בוקעת המוזיקה ולדעת אם זה ממועדון הרגאי הסמוך, מהסט האלקטרוני שמישהו מנגן על הבמה או היפ-הופ מהדיסקוטק המרוחק. בשלב הסופי הכל כבר נשמע כמו קאקאפוניה שתיעלם רק בבוקר ותתחלף בהאנגאובר וזיכרון מעומעם.
בנגקוק היא סיפור אחר. עיר דחוסה, צפופה ומחניקה, שאיכשהו מצליחה לחיות בשלום עם הפער החברתי בו לצד בנייני פאר ישנן פינות רחוב מטונפות ושורצות חולדות. חוץ ממועדונים שעמוסות במקומיות שבאו לתפוס בחורים מערביים, מציעה בנגקוק בילוי לא פחות מעניין – זירת איגרוף תאילנדי באמצע פאב. שם מפוצצים שני מתמודדים אחד לשני את הצורה בזמן שבקהל הבאקט נלגם לאיטו. לפעמים הזירה נפתחת גם לקהל הרחב ואז גם אתם תוכלו לעלות לזירה, לחטוף כמה בומבות מתאילנדי תזזיתי ולנסות לזכות בפרס הראשון – באקט של ג'ק דניאלס מזוייף בשווי 50 באט.