אמרו לנו שזה הטרנד הכי חם, לוהט, הדבר שאי אפשר בלעדיו. שזה הטרנד שסחף את מנהטן, LA, בירות אירופה הנאורות והעולם המערבי כולו, ורק בישראל כרגיל נשארנו קצת מאחור. אמרו לנו שזה לא עניין רק לנשים, שמדובר בתורה שלמה ומורכבת של טעמים, רבדים, ואלכוהול משובח. אמרו לנו, ובאמת שניסינו להבין תוך כדי לגימת בירה צוננת ושוט של ויסקי - ולבסוף, הבנו שאין מנוס: הגיע הזמן להפנים.
אז הסתכלנו מסביב, וראינו שאכן, הקולינריה משתלבת בעולם המשקאות, והיחס רציני בהתאם – חסל סדר משקאות זרחניים או מלכודות סוכר שלמדנו בקורס הברמנים אי שם בסוף הניינטיז, העסק נהיה רציני. האם מדובר בהייפ מפומפם של יחצ"נים, או שהקוקטיילים באמת כובשים כל חלקה טובה? פתאום הבנו שרק בתל אביב קיימים 3-4 מקומות שמקדישים את כל כולם לעניין המיקסולוגיה, ושמענו שגברים אשכרה הולכים לשם.
כשאין ברירה אז אין ברירה אבל אנחנו לא נכנעים לטרנד בלי בדיקה מקיפה. אז אספנו כמה תותחים כבדים עם רזומה מכובד בתחום, פיתינו כמה עובדים ועובדות ממערכת mako ששיטטו במסדרונות עם הבטחה לבוקר רווי אלכוהול, השתלטנו על משרד ריק (אל תספרו לגלוברמן) וניגשנו למלאכת הערבוב.
לא פחות משמונה קוקטיילים חדשים נבדקו על ידינו באותו יום חם ומהביל (על מי אנחנו עובדים, הכול היה במזגן). המיקסולוג הראשון, שהתייצב בשעה 10:00 במשרד הגנוב עם ארגז מרכיבים וחליפה, היה נציג מסעדת ברטי (שהשיקו תפריט קוקטיילים חדש, כמה מפתיע), יובל סופר.
כבוד המיקסולוג: טוען שכיום ההתייחסות לבר היא כמו למטבח (כן, הבנו את זה). שחשוב להתאים 'קוקטייל לעונה, מיקום ושהכל יהיה טרי'. אז כיאה לאזור ולעונה, סופר הציג לנו את "תוצרת הארץ", בו האלכוהול המרכזי הוא ג'ין, עם קמצוץ עראק.
הטועמים: לא בטוחים אם מדובר בסלט או קוקטייל, לפחות בהתחלה. אבל אז נזכרנו שצריכים לקחת את העבודה ברצינות, התעלמנו מהקנקן, ועברנו לבדוק את התוכן. המלפפון והנענע אכן גרמו למשקה להרגיש קצת כמו ארוחת בוקר אלכוהולית (המחמיר מבינינו: "יש לזה טעם של סיוט אורגני, חסה סחוטה עם ספירט").
הטועמות: טעים להן, אובייסלי, והן מיד מחפשות את הקרפצ'יו שיתאים למשקה. הכוסברה קצת הפתיעה, אבל בא בטוב, קליל אך האלכוהול מורגש. גם מי שסולד מאניס יכול ליהנות, הן אומרות, שכן הוא לא מורגש.
מדד הגבריות: אנחנו לא בטוחים אם העראק באמת נחוץ או נמצא שם רק כדי להצדיק את השם, אבל בגדול זה קליל, גם אם בהתחלה חשבנו שנזדקק לסכו"ם. כנראה שלא נזמין את זה על הבר בדייט או בהאפי האור אחרי העבודה, אבל אופציונלי לחלוטין לדרינק אחה"צ ביום קיץ חם. או אם אתם בעניין של להתחיל את היום בבום.
כבוד המיקסולוג: אומר שהיום הסאוור בהרבה מקומות לא נאמן למקור. המרכיבים של הסאוור הקלאסי הם סוכר, לימון, וחלבון (הא!, ידענו את זה. למרות שפנינה (לא באמת פנינה) מהשיווק הופתעה לגמרי). "פה יש לנו ברנדי יווני שמעורב עם הל – לאוהבי התבלין, והחלבון שנותן לקוקטייל מרקם מוקצף". זה קוקטייל מקורי של הברמן, למקרה שלא ציינו, ולכן הטאץ' הסופי הוא לוגו המסעדה המוטבע על המשקה שמצליח ליצור סוג של אפקט וואו.
הטועמים: מכווצים גבות, מצקצקים בלשון, בשלב הזה אנחנו עוד משחקים אותה טועמים מקצועיים. כמה מאיתנו מציינים את הלימון, לאבי כנראה כבר נפתח התאבון והוא מתחיל לדבר על טירמיסו ועוגות.
הטועמות: אומרות שזה חמוץ, מריר, לא סגורות על זה, אבל סבבה. לא החלטיות כרגיל. הברמן מחליט שזה רגע טוב להמשיך לחנך אותנו, ומסביר שלקוקטייל טוב תמיד יש כמה רבדים, וזה בסדר להרגיש מגוון טעמים מתחלפים.
מדד הגבריות: קשה לנו להיות אובייקטיבים כי למישהו, לא משנה שמות, היה כאב בטן כחצי שעה לאחר המשקה. עבר מהר, אבל אנחנו עדיין השאיר אותנו חלוקים לגבי המשקה. בעוד הוא היה טעים (בעיקר לחיך הפחות מנוסה) סף ההתלהבות שנמדד היה נמוך יחסי.
***
יום רביעי, 10:54 לפנות צהריים, משימה ראשונה הושגה: עובדת סוררת צועקת מהמסדרון שמהמשרד נודף ריח של בר. אנחנו לא יודעים לאיזה מקומות היא הולכת, אבל הברמן בעיצומו של חיתוך סלק שרוף על פחמים בדרך לקוקטיל השלישי של הבוקר, וכמה עובדים מצחקקים על הספה שבמשרד רגע לפני שהם חוזרים לאופן ספייס הקודר שלהם.
כבוד המיקסולוג: מתעקש לציין שמלבד הירק הסגול עורבבה שם גם אגבה (הצמח של הטקילה, בורים), וגם סינטה מעושנת. מה ששמעתם. קולינריה, כבר אמרנו?
הטועמים: אומרים את המובן מאליו: זה קצת כמו מנה עיקרית, קצת כבד. אבל היי, הסינטה אחלה. "בשרים בשרים בשרים בשר גברים", אם לצטט את יניר ה', המשורר האורבני החם של הרגע. כנראה שיהיה לך ריח מוזר מהפה אחרי העניין הזה, מה שלא יתרום בדייט, או אם סתם אם אין לך מסטיק בשלוף.
הטועמות: מצהירות שהסלק מאוד דומיננטי. מוזר כי יש ריח של בשר, אבל אז טעם של סלק, מאוד מיוחד. "תטעמו מהסינטה!", מפציר הברמן, אבל בפועל איבדנו כחמישים אחוז מהאנשים בחדר. חוץ מקוקטיילים גם צמחונות מאוד טרנדית, אתם יודעים.
מדד הגבריות: כאילו כל הכבדות הזאת לא הספיקה, כשכולם התפזרו הברמן החביב סיפר לנו שהוא הוסיף מהנוזל המיוחד בבקבוק הסודי, השרייה של צ'ילי אדום עם סחוג ביתי. חייכנו מבחוץ בעוד הקול הפנימי הפציר בנו למהר ולצחצח שיניים. בגדול, היה חביב, מסקרן, אבל בחייאת רבאק, באנו להשתכר לא ולא להתלמדות של מאסטר שף. בשביל זה יש לנו את אוכל טוב.
***
12:36. בימים כתיקונם היינו מתחילים לחשוב על ארוחת צהריים, היום קיבלנו את פניו של אריאל לייזגולד, שם דבר בחיי הלילה המקומיים כבר יותר מעשור, ברמן, מיקסולוג, הבעלים של בר ה-223, עוד איזה מקום או שתיים (לא בטוחים, כבר לא היינו בשיא הפוקוס) ובעל שיער פנים מאתגר. חוצמזה הוא גם זכה באיזה תחרות בינלאומית או שתיים שמותג הוודקה פינלנדיה אירגן. בקיצור, הבנאדם יודע על מה הוא מדבר, והוא עושה את זה עם חיוך וכריזמה שהפכו אותו לדמות מוכרת בתעשייה. לנו הוא הביא שני קוקטיילים מקוריים:
כבוד המיקסולוג: "יצרתי משקה לונג דרינק לתחרות בפינלנד בינואר האחרון", מסביר לייזגולד לקהל המאזינים הקשוב בחדר. "הדרישה הייתה לייצר משקה לכל עת שישאב השראה מהנוף הפיני". הוא אמר עוד כמה דברים, אבל בשלב הזה הפסקנו להקשיב ודמיינו דוגמניות פיניות עם קוקטיילים על החוף.
הטועמים: טוב, אין מנוס, זה נראה גייז. מעוצב להפליא, אבל לא גברי בשום צורה – אנחנו בטוחים במיניות שלנו, כמה מחברינו הטובים ביותר וכו', אבל יש שם יותר מדי קישוטים + כדורים שנראים כמו פנינה בשביל שנוכל להכיל את הדבר הזה בתור משקה לגיטימי. אריאל התעקש וציין שביקשנו את האינטרפאציה שלו למשקה גברים, וזה מה שקבילנו.
הטועמות: יו, זה טעים מאוד, טעם של בנות כזה (פה ציחקקנו בילדותיות. גם לכם מותר). בחורה נוספת שיבחה את הטעם גם היא, וטענה שרמת האלכוהול נמוכה מאוד לדעת. לייזגולד הסתייג ומלמל מתחת לשפם שיש בקוקטייל המון אלכוהול – 80 מ"ל, שזה יותר ממה שאנשים מזמינים בד"כ.
מדד הגבריות: הקוקטייל הזה זיכה את אריאל ב – 18,000 דולר בתחרות של פינלנדיה. לכו תתווכחו עם זה. יש לו לוק מנצח, צבעים של קיץ, אבל כן, כנראה שתתפדחו להחזיק את הכוס הזו.
כבוד המיקסולוג: "לכל ברמן שמחזיק מעצמו יש את הבלאדי שלו", מסביר לייזגולד. "הגרסה שלי מבוססת על הבלאדי מרי הקלאסי, ואני מוסיף לו רוטב צדפות, יין אדום, תבלינים, והשוס – הקוקטיייל מעושן. השימוש במעשנת פחות סטנדרטי, לכן הוורסיה הזו היא לאירועים מיוחדים, לא מוציאים את המעשנת לכל אחד". אגב, האם ידעתם ש אין דבר כזה בלאדי מרי חם? צריך לקרר אותו, אבל לא יותר מדי. עושים את זה בטכניקה שנקראת throwing - בגדול, מדובר במה שסבתא שלכם הייתה עושה כדי לקרר את התה: לשפוך את הנוזל מכלי לכלי.
הטועמים: בחור חביב שכנראה לא שמע על המיתון טען שזה משקה טיסות קלאסי. הבטנו בו בעיניים מקנאות ונתנו לו מכה קלה בכנף, כדי שירד לעם. המעשנת קצת איימה על חלקנו, והשוואות למשאבת פין שבדית נשמעו מצד אחד העובדים שלא נכנס למה הוא עושה בחייו הפרטיים. כשהמעשנת נכנסת לפעולה ריח מעולה של עשן מתפזר בחדר. כולם נאנחים בהנאה, סופגים את הניחוח, וטועמים. משהו בזה מזכיר מרק, זה עושה אותנו רעבים. אולי בכל זאת הגיע הזמן להפסקת צהריים. אריאל הברמן מסכים, וטוען שזה הדבר הכי קרוב לארוחה בקוקטיילים הקלאסים. אנחנו נזכרים במלפפון והכוסברה מההמשקה הראשון של הבוקר ולוקחים עוד שלוק מהבלאדי המעושן.
הטועמות: "מרגיש לי כמו גספצ'יו", אומרת הילה, ואנחנו מבקשים ממנה לא לקלל. יפעת נהנית מהטעם, ומציינת שהעישון לא באמת מורגש.
מדד הגבריות: אין ספק שבלאדי מרי מעושן זה יותר גברי מבלאדי מרי רגיל – זה של זקנות. מה גם שסבא של דנה היה מוסיף מלא טבסקו, כדי להעלות את מדד הגבריות. אין באמת מה להוסיף על הקוקטייל הקלאסי הזה, למרות הטוויסט שבעיקר נותן שואו – או שאוהבים את זה או שלא.
***
רוסקו מהסושיאל קלאב הוא הברמן הבא שצועד לתוך המשרד שהפך לבר מאולתר, אי שם בין שתיים לשלוש בצהריים. אחרי שהבנות מסיימות להתווכח אם הוא חתיך או לא, עוברים לקוקטייל שבאמתחתו.
כבוד המיקסולוג: "זה קוקטייל חדש שלי. יש פה טעמים שאנשים מכירים אבל קצת שונה, עם טוויסט שמוכנים לקבל. שילוב של פירות יער, מתיקות עם החריפות של התבלינים. עובד ממש טוב עם האננס. אפשר להוציא את הוודקה בשביל נשים, ולהכניס טקילה בשביל גברים". אה-אה. מה שתגיד, בנאדם. קוראים לך רוסקו, אתה אוסטרלי, וזה הקוקטייל שלך. אנחנו מאמינים לך.
הטועמים: קצת מתוק, אולי צריך להוסיף חריף, אמרנו כדי להגן על העובדה שאנחנו מחזיקים כוס אדמדמה עם סרט.
הטועמות: "מכיר את מארק? הוא יוצא עם חברה שלי", מצייצת דנה מקצה המשרד. אנחנו מנערים אותה ודורשים ממנה שתפסיק עם המינגלינינג ותתחיל לתת עבודה. היא אומרת שזה טעים וקליל. אנחנו חושדים שהיא מנסה לצאת ידי חובה.
מדד הגבריות: נחמד, פירותי, מתאים בעיקר לבחורות, או אם בא לכם משהו יותר מיצי.
***
15:07. רוסקו נאלץ לחתוך מוקדם ואנחנו מגיעים לדוקטור הקוקטיילים האחרון של היום, קלוד לוי מה"אריה".
כבוד המיקסולוג: "הקונספט של קוטקיילים מתיישנים צובר תאוצה בארץ בחצי שנה האחרונה", מלמד אותנו קלוד. "בחו"ל עושים את זה עם חביות, אבל בארץ מדובר בהליך מורכב, אז משתמשים בשבבים של עץ האלון שנועדו למטרות האלו. הזמן המקסימלי ליישון הוא חודשיים עד שלושה, ומעבר לזה הנוזל תופס יותר מדי טעם של עץ".
הטועמים: מצאנו את הקוקטייל שלנו - כולם עפים על זה, המרירות בדיוק במידה, והתפוז מפרגן לטעמים באופן מושלם. תנו לנו עוד. זה טוב. זה חזק, ומחליק בגרון. ואם נפסיק עם התאורים המעט פורנוגרפיים – היה לנו טעים.
הטועמות: אפשר להגיד שכל הברמנים שהיו חתיכים? הווסט ממש עושה לנו את זה. זוז קצת, אתה מפריע לי לצלם את הקוקטייל לאינסטגרם. אה, הטעם? קצת קשה לי עם זה, כבד וגברי מדי.
מדד הגבריות: יש בזה בין 50-40 אחוז אלכוהול, זה בצבע הנכון, זה היה טעים לכל הגברים ששרדו את הקוקטיילים הקודמים, ובא לנו כזה עכשיו.
כבוד המיקסולוג: "מדובר במשקה קז'ואל, קליל וזמין, אם לא בא לכם קוקטייל מורכב, בירה או יין, הדרינק הזה יושב עליך בול. לא מתוק, האלכוהול לא מעיק, הטעמים משתלבים טוב והג'ינג'ר המוגז מקל על האווירה.
הטועמים: אכן מרגיש קצת כמו וויסקי "לייט", משהו בגזים עושה את זה קליל מאוד. אולי יותר מדי. מישהו הלך צעד קדימה ואמר שזה קצת כמו מים בטעמים.
הטועמות: זה מאוד עדין, נחמד לנו, אבל קצת פרווה.
מדד הגבריות: זה קוקטייל אפרטיפי, ומכאן גם אופיו הקליל המתבקש. זה קצת כמו ויסקי שהתחפש לערק – זה מתנדף מהר וכיף לשתות אותו.
***
ארבע אחרי הצהריים, או איפשהו באזור. מנקים את שאריות קליפות התפוזים האחרונות מהחדר של גלוברמן. מה למדנו מהיום הארוך והשיכור הזה? שבירה זה אחלה. סתם, גם קוקטיילים יכולים לעבוד, אבל אל תצפו שמעכשיו נתחיל להזמין בבר כל משהו שמגיע בכוס עדינה עם מטרייה. או עם סינטה.