הבית הלאומי

בימים שבהם הפלזמות מקשטות את הדירות שלנו, קל לשכוח שבשנים הראשונות של המדינה בלט בסגנונו של הבית הישראלי מוטיב אחד עיקרי: צנע. בלי קישוטים מיותרים, ללא שאיפות עיצוביות מרחיקות לכת, עם ארומה חזקה של מרגרינה מהשוק השחור.

"הבנייה הייתה ברובה אחידה, סטנדרטית, נוקשה וצפופה", מספרת כרמלה יעקבי-וולק, ראש החוג לעיצוב פנים במכללה למנהל. "בני מעמד הבינוני גרו בדירות קטנטנות שגודלן לא עלה על 40 מ"ר. היה בהן הול קטן ששימש כחדר כניסה, תקרות נמוכות ושני חדרים, שאחד מהם שימש כחדר השינה של ההורים והמיטה בו התקפלה בבוקר לספת ישיבה. רחוק משם באופן יחסי אפשר היה למצוא את המטבח, האמבטיה והשירותים הקטנטנים, שהיו קרובים זה לזה ותפקדו כיחידה תשתיתית שירותית אחת". ומה לגבי הלוק? אולי עדיף לא לשאול.

שנות החמישים | החלום: סט תואם לסלון

רהיטים מתוצרת תעשיות מקומיות, עם חיבה מיוחדת לנגריות הזולות של רחוב הרצל בתל אביב, כיכבו אז בסלונם של העירוניים. "תושבי המדינה הצעירה חיפשו ריהוט שיענה על צרכים כמו אמינות, שורשיות, צנעה ופשטות", מסביר ערן בן ברוך גוטסמן, בעל החנות "וינטג' גלרי" בשוק הפשפשים בתל אביב. "תעשיית הריהוט המקומית, שמרת הזורע למשל, סיפקה תוצרים קלאסיים, אסתטיים ועמידים. הריהוט התאפיין בקווים מינימליסטיים, מעט מעוגלים או מכופפים, על גבול הסגפנות. מי שיכול היה להרשות לעצמו התפרע עם סט שלם של ספה, כורסאות ושולחן סלוני עשויים עץ טבעי, ולצידם עמד בדרך כלל מזנון גדול ממדים, מצופה פורמייקה בחלקו, שכלל בר פנימי קטן, מקום לספרים וויטרינה לחפצי נוי וקרמיקה של תעשיות מקומיות כמו 'נעמן', 'לפיד' ואחרים".

גם המטבחים היו פונקציונליים ופשוטים ביותר מבחינת קווים עיצוביים, חומרי גלם וצבעוניות. "הם היו קטנים וצרים מאוד, עשויים עץ צבוע לבן שבנוי על במת בטון צמודה לקיר", מתארת דורית ג'יני, אדריכלית ומנהלת דו-איט מטבחים בחיפה. "המטבח היה מורכב מיחידות קטנות, שתי מגירות וידיות קטנות נטולות קישוט. בחלק מהמבנים שימש חלל המטבח, ככל שהיה קטן, אפילו שתי משפחות בו זמנית".

על מושגים כמו צבע ודקורציה לא ממש היה מה לדבר. "הידור לא נכלל בלקסיקון של אותם ימים", מבהיר לירן מעודד, מבעלי מעודד צבעים. "המגמה הייתה לבנות מהר ובזול, וכך נעשה שימוש בחומרים פשוטים ולאו דווקא איכותיים כמו סיד סינתטי פשוט ביותר, שגרם לכל חולצה צבעונית להפוך ללבנה כשמישהו נשען בטעות על הקיר".

שנות השישים | עלייתו של אפקט השפריץ

העשור השני של המדינה הצעירה אופיין בעיקר בבניית "פסי ייצור" של שיכוני רכבת. באר שבע, קריית שמונה ואשדוד הפכו לערים מסודרות, ובדרום הוקמו מספר ערי פיתוח, שדרות, נתיבות, אופקים. במקביל לשיכונים התפתחו שכונות שבהן התגוררו אנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר, והפכו לסמל של מעמד כלכלי וחברתי, והבורגנות התל אביבית הצמיחה בנייני שלוש וארבע קומות שבהן שתי דירות גדולות ומרווחות של יותר ממאה מ"ר בכל קומה (אל תחפשו שרידים לזה היום – הדירות ההן הספיקו להתחלק בינתיים לשישה או שבעה כוכי סטודנטים נטולי חלון).

הדירה הישראלית הממוצעת שינתה את צורתה, כשמסדרון הכניסה והבוידעם נעלמו, התקרה הונמכה עוד יותר, כמות החלונות ירדה משמעותית והם הפכו לקטנים יותר במטרה להגן יותר על הפרטיות והרכוש. "בתקופה ההיא נוספו חדרים שאפשרו לשכן בכל אחד מהם ילד או שניים, אך הם קטנו לטובת חדר הורים גדול יותר", אומרת כרמלה יעקבי-וולק. "המטבח וחדר הרחצה הורחבו, כשהמטבח התקרב לסלון וזכה לקיר משותף איתו. חשיבותו של הסלון עלתה שכן הוא החל לשמש מקום רלוונטי לאירוח". הסלון פנה לכיוון הרחוב, כשפתח המרפסת הגדול (שנסגר בהמשך לטובת הרחבת שטח הבית) מספק אוורור ומבט אל החוץ.

בבתים רבים באותה תקופה יכולתם למצוא רהיט טיפוסי של חברת "פיטרו" שזכה לשם הסקסי ”ספסלית” – ספסל ליום ומיטה ללילה, שהתאים כמו כפפה לדירות הצפופות של התקופה. אבל חוץ ממנו, בהשפעת הגישה הליברלית-קפיטליסטית של אחרי מלחמת ששת הימים, התמלאו הבתים לאט לאט בפריטים קצת יותר מעוצבים והרגישות האסתטית החלה לתפוס מקום בסולם הערכים הישראלי: פרופילי העץ בחלונות ובדלתות הוחלפו באלומיניום, פורמייקה צבעונית נכנסה למטבחים והקירות הפכו דקורטיביים יותר, כשבין היתר נכנס השימוש בשפריץ בהיר, כמרקם חדש חדיש ומחודש שמרמז על מודרניות.

באמצע שנות השישים קמה האגודה לתרבות הדיור, במטרה לפעול לשיפור אחזקת בתי המגורים במדינה ועל מנת לחנך את התושבים להתארגנות ודאגה לצורכי שיכוניהם ובתיהם. באותו זמן גם הוצגה לראשונה בבאר שבע תערוכת "דיור לדוגמא", שסימנה את תחילתו של רצף תערוכות שסמלו את המעבר ההדרגתי מתפיסת הבית במונחים פונקציונאליים לתפיסתו במונחים כמו עיצוב ואסתטיקה.

"בריהוט החלה להיכנס חזק השפעה אירופאית ובעיקר סקנדינבית", מסביר בן ברוך גוטסמן. "תעשיות מקומיות ניסו לחקות רהיטים מחו"ל ועשו זאת תוך שימוש בהרבה עץ טיק ועץ טבעי מקומי. סטים 'קומפלט' שכללו מזנון, ספות, כורסאות ושולחנות נקנו בהמוניהם, ויצירותיהם של אמני עין הוד הגיעו לבתים".

שנות השבעים | לחיי הפורמייקה המבריקה

בשנות השבעים התחילה ישראל הקטנה לדמיין שהיא חלק מהכפר הגלובלי, בעיקר הודות לכניסתה של הטלוויזיה לבתים. בדומה לאירופה, הישיבה סביב המכשיר שינתה את היחס לסלון ותפקודיו, שכן מעתה היה אלמנט בידורי שניתן לשבת מולו בצוותא. בהתאם לכך, בתחילת אותו עשור הגה משה פיטרו את כורסת הטלוויזיה הישראלית הראשונה, ולמעשה יצר את דמות הישראלי החדש: גבר מיוזע בגופיית סבא ותחתונים רפויים, שנוחר מול הסרט הערבי בערוץ הראשון.

הדירות באותה תקופה קיבלו תוספת בדמות חדר אוכל, וברובן כבר יכולתם למצוא שלושה חדרי שינה וסלון שעוטר בבר משקאות. הריהוט הושפע משתי מגמות עיקריות: מצד אחד, השימוש הגובר בחומרים ומוצרים Ready Made נכנס חזק לאופנה, ושלח אנשים לתור אחר רהיטי קש בעבודת יד בעזה, בניסיון למצוא ריהוט ייחודי. מהצד השני, האירוע הפנטסטי של נחיתת האדם הראשון על הירח השפיע מאוד על התצורה, הגוונים והחומרים של הרהיטים ומוצרי הנוי. "לא סתם העת ההיא כונתה ה'ספייס אייג'", אומר בן ברוך גוטסמן. "עיצוב הפריטים קיבל השראה מחלליות, ונעשה שימוש נרחב במתכות כמו ניקל וכרום, בשילוב פריטים מפלסטיק בצורות מעוגלות. הנגרות המסורתית קיבלה מפנה לטובת ניסיון לייצר בפיברגלס במטרה להגיע לצורות אמורפיות ולאלמנטים מעוגלים ומכופפים. לצד ריבוי עצום של לבן בלטו אז בבתים גם קונטרסטים של גוונים כמו לבן ואדום, או מערכת סלון מעץ כהה עם ריפוד בהיר".

שנות השבעים הביאו איתן גם זינוק משמעותי במעמדו של המטבח הישראלי: "חלל המטבח גדל וקיבל דגש עיצובי, בין היתר על ידי שימוש בגוונים נועזים כמו כתום, אדום צהוב וירוק - ואפילו שילובים ביניהם", מספרת דורית ג'יני. "החומר השולט היה פורמייקה מבריקה, ונכנסו ארונות עליונים ותחתונים שהורכבו מיחידות רבות. מעבר לכך, נכנסו גם משטחי שיש ישראלי מסוג חברון כמשטחי עבודה, ואפילו שולחן אוכל קטן לארבעה סועדים לשימוש יומיומי של בני המשפחה".

ואיך אפשר בלי הטפטים? אלה עשו את צעדיהם הראשונים כבר בשנות החמישים, אבל את כניסתם המרשימה באמת עשו רק באותם ימים, מלווים במוזיקת דיסקו ומכנסי פדלפון. "דוגמאות הטפטים התרחבו ונכנסו גם טפטים מאירופה שהיו עשויים פשתן, משי וקש", אומרת קרייתי גולדשטיין, מבעלי גולדשטיין גלרי טפט. "אחד מדגמי הטפטים הבולטים באותה תקופה היה אלו עם האיורים הידניים שעושים קאמבק בשנים האחרונות".

שנות השמונים | ואז הגיע הג'קוזי

גם הבית הישראלי לא הצליח לחמוק מהמכות שהנחיתו שנות השמונים על העולם. העשור הכי צעקני שהיה כאן הביא איתו מפלצות מוזרות בדמות בתים שונים ומשונים, כשכל אחד רצה להראות שלו יש יותר חדשני, יותר מיוחד ויותר גדול. לפתע נכנסה אדריכלות שתפקידה, בין היתר, להאדיר את האדריכל שרצה להפגין תעוזה, דמיון, נוכחות ובולטות. פתאום נראו מגדלים רבי קומות מכוסי שיש ורדרד, ופתאום אף אחד לא התבייש לבנות לעצמו "בית עם נושא" - הבית הים תיכוני, הבית הכפרי, הבית בסגנון פרובאנס ועוד מיני נזיקין.

"בתוך הבתים והדירות התחוללו שינויים מרחיקי לכת", אומרת יעקבי-וולק. "המסדרון בוטל סופית ודלת הכניסה נפתחה לחלל מאוחד של סלון, פינת אוכל ומטבח". המטבח, שכונה 'מטבח אמריקאי', התפאר בשלל ארונות מחופים פורמייקה, איך לא, ואופיין במשטח שיש בצורת האות ר' שעוטר בכיריים בילט אין.

למרות שהסלון הפך לחלל המרכזי והגדול בבית, שלטו בו בעיקר גוונים בהירים, אחידים ומשעממים כמו אדמה, בז', קרם ופנינה. חדר השינה של ההורים, לעומת זאת, זכה לדגש מיוחד - והפך לפתע ל"יחידת הורים" או "סוויטת הורים" עם שירותים ומקלחת צמודים, ולעיתים גם חדר ארונות. במסגרת האווירה המפנקת החלו לצוץ גם מיני מוטציות עיצוביות בדמות אריחי קרמיקה מיוחדים, לבני זכוכית - ואפילו ג'קוזי שנתן הרגשה "כמו בחו"ל".

לצד פריחה מחודשת של ריהוט בסגנון סקנדינבי נקי, הושפע העיצוב של התקופה גם מתרבות המועדונים שהגיעה מעבר לים, וצבעוניות ססגונית למדי באה לידי ביטוי על גבי קירות הבתים. "נכנסו גוונים עזים כמו כחול, אדום, צהוב וירוק, כשבעלי התעוזה אף שילבו אותם בצורה אמנותית באמצעות צורות גיאומטריות בדוגמאות שונות", אומר לירן מעודד.

שנות התשעים | מרפסת שמש לכולם

תחילת שנות התשעים סימנו עליית סטנדרטים בתחומים רבים בחיינו. הנסיעות לחו"ל הפכו לזמינות ונגישות יותר ורבים החלו להביא מזכרות מבחוץ, ששברו את העיצוב בו הכל מותאם להכל (זוכרים את הסטים?) לטובת אקלקטיות. משפחות רבות ממעמד הביניים הבינו לראשונה את חשיבותו של אדריכל או מעצב פנים, ואלה שיכלו להרשות לעצמם החלו לנקוט בשיטת היבוא האישי של רהיטים במטרה להוציא לכולם את העיניים.

סטנדרט הדירות התרחב גם הוא: פתאום מרפסת שמש הפכה לחלום בר השגה, וגם לובי משודרג ומרחב ציבורי מעוצב הפכו לקלפי אס בשיווק פרויקטים חדשים.

למרות שברהיטי שנות התשעים עדיין שלטו הגוונים החומים, על הקירות החלו להופיע צבעים חדשים, מושפעים מעידן המחשב וההיי-טק. "גוני אפור, לבן, שחור ומה שביניהם הציעו תחכום צבעוני והצעות חדשות של מרקמים וגימורי צבע", מסביר לירן מעודד. "גם הקרבה לים, מזג האוויר וכמות האור החזקה החלו לשמש קריטריונים משמעותיים בבחירת הגוון וסוג הצבע. נהייתה מודעות".

הסלון ופינת האוכל פינו את מעמדם כמרכזי האירוח לטובת המטבח – שהתהדר פתאום גם באי לבישול ובצורות עיצוב לא מסורתיות. "המטבח הלך וקיבל מקום חשוב עוד יותר בעיצוב הבית והפך למעשה לסוג חדש של מרכז למפגש", מציינת דורית ג'יני. "פתיחתו לאורחים חייבה טיפול מסור בו, וכך ארונותיו חופו בפורמייקות דמויות עץ טבעי ומשטחי קוורץ חדשים של אבן קיסר".

שנות האלפיים | הבית הופך למכונה

שנות האלפיים מאופיינות, כביכול, בהיצע בלתי נגמר של אפשרויות עיצוב ובחשיפה מתמדת למה שקורה בעולם הגדול. אלא שמתברר שבסופו של יום, כולנו שומרים על חלום בורגני די מסורתי, בו יש חלוקה ברורה בין אזורים פרטיים לשטחים ציבוריים: המטבח והסלון פתוחים בחלל גדול אחד שמשמש למגורים ואכילה. החדרים הפרטיים לעומת זה, מוצנעים הרבה יותר ושומרים על מיקומם בעורף.

המטבח השתכלל מאוד, כשבראשית שנות האלפיים התפתח מאוד נושא הפרזול והישראלי הפך מפונק ומודע לצרכיו. "בארונות התחתונים נכנסו מדפים נשלפים ונוספו מגירות ויחידות מזווה נשלפות, כפתרונות אחסון נגישים ונוחים", אומרת ג'יני. "היום המטבח נחשב לאלמנט עיצובי שאופיו מקרין על עיצוב הבית כולו ולכן תכנון מיקומי האלמנטים המרכזיים, מכשירי החשמל, חומרי הגמר והגוונים חייבים להתאים לצרכיהם וטעמם של בעלי הבית".

"בפן של אדריכלות הפנים, סוויטת הורים, שכוללת חדר רחצה פרטי, עדיין נחשבת בגדר סטנדרט", קובע אריאל ליפשיץ, מרצה במחלקה למבנה, עיצוב וסביבה ב'שנקר' ושותף בסטודיו טולדו-ליפשיץ. "בנוסף, יש חדר רחצה משותף לילדים וכמובן שירותי אורחים מושקעים. בבתים ודירות גדולים יותר הופכים גם חדרי הילדים לסוויטות בפני עצמן".

עם המודעות לאיכות הסביבה עלה גם השימוש בחומרים מקומיים כמו אבן, שיש ועץ, כשבמקביל ניתן דגש הולך וגדל על מודל "הבית החכם". ומתברר שזה לא נגמר בפלזמות. "הבית הופך למעשה למכונה שבה מערכות מחשב מתאימות את עצמן להרגלים של בני הבית ומפתחות תנאי צריכה אופטימליים", אומר ליפשיץ. "אנשים מעוניינים להשקיע במערכות סמויות מהעין ומכניסים אוטומציה ביתית שכוללת מערכות אזעקה, תאורה, מיזוג והצללה שיודעות גם לחסוך באנרגיה וגם להתאים את עצמן לצורכי המחייה של הבית".

ליפשיץ קובע כי למרות המבחר האינסופי, ניתן להצביע על שלוש מגמות עיצוב מרכזיות שמלוות אותנו בשנים האחרונות ושומרות על יציבות יחסית: המגמה האקלקטית הרווחת, שמערבת פריטים מתקופות וסגנונות שונים, המגמה הכפרית הנעימה והמגמה המינימליסטית המודרנית בעלת הקווים הרגועים והשקטים. "אנחנו הרבה יותר חשופים למה שקורה בחו"ל והכל קיים תחת היד", הוא מוסיף. "חברות, מוצרים, רשתות בינלאומיות ואפילו מותגים אקסקלוסיביים מוצאים בארץ שוק חדש. יותר ויותר אנשים, ביניהם זוגות צעירים, שוכרים היום את שירותיהם של מעצבים ואדריכלים שיעזרו להם לעשות סדר בבלגן האסתטי והתקציבי".

גם בתחום הצבע מחפשים אנשים את האופן שבו יוכלו לבטא את טעמם האישי. "רבים מבקשים להכניס לפחות קיר דקורטיבי אחד לכל חדר ורבים נוטים לעשות זאת בשיטת עשה זאת בעצמך. שלל טכניקות צביעה, דקורציות הצבע והגימורים השונים מאפשרים לכל אחד לבחור במה שמתאים לו ולאמץ מראה שתואם את אישיותו", מסביר מעודד.

ומה לגבי מרפסת השמש היוקרתית מהעשור הקודם? "מרפסת השמש עדיין נחשבת כמרכיב סטנדרטי ואולי אפילו סמל סטטוס ברכישת דירה, אבל עם הזמן רבות מהמרפסות הופכות לסוג של מחסן", קובע ליפשיץ. "למרות שמדובר כביכול בחלק שמעלה את ערך הדירה והיוקרה שלה ונחשב כתוספת פוטנציאלית לאיכות החיים, הוא אינו מנוצל כמו שצריך והופך לחצר האחורית הבלתי מטופחת שלה".

• אדריכלות
• בית
• טרנדים
• יום העצמאות
• ישראל
• עיצוב