מרחבים משותפים וחצר גדולה ומזמינה: הבית של משפחת מאילוב-כהן

משפחת מאילוב-כהן פתחה את ביתה וחשפה את שיטת החינוך הייחודית שלה לשיפוט הצופים בבית. ההורים אורטל ורוסתם שמחנכים את ילדיהם לפי תרבות החינוך הביתי, העמידו למבחן את סגנון ההורות שלהם וכמעט הגיעו עד לגמר של "מבחן ההורים הגדול" (מוצ"ש אחרי החדשות, קשת 12). הם עמדו יחד עם ילדיהם בפני אתגרים מורכבים, שמדגישים את הייחודיות בשיטת החינוך שלהם. 

בעוד שרוב הילדים יוצאים לבית הספר בבוקר וחוזרים הביתה רק בשעות הצהריים המאוחרות, הילדים לבית משפחת מאילוב-כהן מבלים יותר זמן בבית, מה שהופך את השגרה שלהם למסקרנת במיוחד. קפצנו על ההזדמנות להצצה בבית המיוחד שבו הם גדלים יחד, ושמענו קצת על ההתנהלות המשפחתית, החשיבה מאחורי העיצוב וכמובן - מי מסדר את הבלגן?

אורטל היא מדריכת הכנה ללידה ומורה למחול, רוסתם הוא איש חינוך ומדריך הורים. יחד הם מגדלים את שלושת ילדיהם בחינוך ביתי, כך שהבית מספק גם מקום ללמידה והתפתחות ("תוך כדי תנועה ומתוך צורך ורצון"). את בית הקרקע הצבעוני והשמח שהם שיפצו אורטל מגדירה כחגיגה, "תמיד כל החברים רוצים להיפגש אצלנו, המפגשים פה תמיד גדולים, של עשרה אנשים". לבית גינה ירוקה גדולה ואפילו בית עץ לילדים, והם גרים בו חמש שנים.

איך הייתם מתארים את הבית? "כל פעם שאנחנו צריכים לצאת לחופשה אני מתבאסת ומציעה לרוסתם להשאיר את הילדים אצל סבתא שלהם ולהזמין כל יום עוזרת ואוכל בחוץ ופשוט להישאר בבית. אני כמו דורותי- מדלגת בשבילים שלי פה בגינה, מחייכת לצמחים ושרה. אני פשוט עפה על המרחב הזה ומאושרת כאן בקטע אחר".

מי אחראי על הסדר בבית? "רוסתם והילדים, אני אחראית על העיצוב", אורטל מספרת.

הילדים לקחו חלק בעיצוב של הבית? "לא, זה קורה עכשיו כשהם פתחו סגנון ויש להם אמירה בעולם. כשבנינו את הבית הם היו קטנים, היום הם מתחילים להביע את עמדתם".

יש חפץ בבית שלא הייתם יכולים בלעדיו? "אנחנו לא קשורים לחפצים. אני יכולה להביא לילדים שלי משהו נורא יקר שהם רצו ושעה לאחר מכן הם העבירו אותו הלאה. אורטל משתפת, ורוסתם מוסיף: "אנחנו לא נקשרים לדברים האלה. עברנו כל כך הרבה דירות ביחד, זה הבית העשירי, אז אנחנו לא נקשרים לקירות או חפצים. אורטל עזרה לי כי זה היה לי קשוח בהתחלה, אבל עכשיו זה לא מעסיק אותנו".

מה חשוב לכם בבית מבחינת התחושה בבית? "חשוב לי שיהיה נעים, שההתעסקות בבלגן וסדר לא תנהל אותנו. אם אני לא רוצה כל היום להגיד לילדים שלי 'לא כי זה מלכלך', או לשקול אם אני מוציאה להם פלסטלינה כי יש לי רצפה מעץ. בחינוך ביתי אני רוצה לתת את החופש לשחק ולהתנסות. ומאחר שהבחירה שלנו לאפשר להם את החופש הזה, אז אני נושמת עמוק ומשקיעה יותר זמן ממה שהייתי רוצה בלסדר ולארגן אחריהם. אני גם מבינה שבלגן זה בסדר, יש פה הרבה ימי בלגן ואנחנו נושמים את זה בקלות".

מה היה לכם חשוב בעיצוב של הבית? "מרחבים משותפים, חצר גדולה ומזמינה", משתפת אורטל, ורוסתם ממהר משלים: "גם זה שהוא שקוף, רואים את החוץ מתוך הפנים". אורטל מרחיבה על הבחירה בקירות הזכוכית החיצוניים: "הרוב המוחלט של החלל המרכזי הוא שקוף. אני מתה על זה, אם הייתי יכולה לגור באיגלו הייתי מעדיפה".

מי מטפח את החצר? "אני והגנן לסירוגין. יש פה עצי אלון עם נשירה מטורפת אז הוא מגיע פעם בחודש לנקות", מספרת אורטל.

מה החדר הכי מבולגן בבית? "חדר המשחקים שנמצא בגלריה. מה שמגניב בגלריה זה שאני לא רואה אותה אם אני לא רוצה. הילדים לא מעלים לשם אוכל ומים אז זה בסך הכל בלגן, ולפעמים זה בלגן שקשה להכיל. כשאני עולה לשם, כשזה בערך פעם בשבועיים-שלושה, עושים יחד סדר יסודי. בשגרה זה חדר נורא מבולגן ואני אוהבת את זה שאני לא צריכה לראות אותו ולהתעמת איתם כל יום".

הילדים לוקחים חלק במטלות הבית? "לגמרי. אין פה לוז, זה לא משהו הכרחי שאנחנו עומדים עליו. כשאנחנו מסדרים אנחנו מבקשים מהם לקחת את הכביסה וכדומה".

הם לפעמים מתווכחים ביניהם על המטלות? "בטח. אמירות כמו 'היא לא עשתה' או 'אני עשיתי יותר'. אם אנחנו מסדרים יחד איתם כשלא ממהרים ואין כעס באוויר אז עושים את זה לאט לאט. זה עובר בסבבה, בין לבין משחקים קלפים".