במטבח המרווח הם מכינים חומוס ביתי, בסלון צופים במשחקי הוקי ובכניסה תלויה החמסה מהארץ. עדי ויוג'ין מתגוררים בוויניפג שבקנדה רק שנה וחצי אבל מרגישים שם לגמרי בבית. געגועים? לאווירת החגים בארץ ולקוטג'; מדור חדש מזמין אתכם לבקר בבתי ישראלים ברחבי העולם; רק תורידו את הנעליים בכניסה, ככה זה בקנדה
הלוקיישן: דירת שלושה חדרים (שני חדרי שינה וסלון), שמשתרעת על כ-108 מ״ר, בוויניפג, פרובינציית מניטובה, קנדה.
הסלון שמאכלס את ערבי הצפייה בהוקי | צילום:
יוג'ין קסלמן
בני הבית: בני הזוג קסלמן; יוג'ין, בן 32, אנליסט פיננסי, עדי, בת 28, עוסקת בהנהלת חשבונות, ושלגי החתולה, בת ה-6. חיים בקנדה במשך כשנה וחצי.
אוהבים את השכונה. עדי ויוג'ין קסלמן | צילום:
יוג'ין קסלמן
עיצוב הדירה: קנינו את הדירה כולל רוב פריטי הריהוט, אז אפשר לומר שבעלי הדירה הקודמים אחראים על העיצוב. אנחנו הוספנו את המנורות, התמונות ועוד כמה רהיטים. מכייון שאנחנו גרים בדירה רק שנה, עוד לא ממש ערכנו בה שינויים. עם זאת, אנחנו כל פעם מוסיפים ומחדשים.
כמעט בכל בית בקנדה אפשר למצוא דלפק ארוחות בוקר עם כיסאות בר | צילום:
יוג'ין קסלמןומכונת אספרסו שתקל על ההתעוררות בבקרים הקנדיים הקפואים | צילום:
יוג'ין קסלמן
פריטים שימושיים: שטיח מקיר לקיר מאוד נפוץ פה בבתים, ומאוד נעים בחורף. נהוג לשים בכניסה לדירה או לבית שטיח, בדרך כלל חום או שחור שיספוג שאריות שלג ורטיבות מהנעליים. בכלל, לא נהוג להיכנס פה לבתים בנעליים, את הנעליים תמיד חולצים בכניסה (גם אנשי מקצוע שמגיעים לעבוד בבתים). נוסף על השטיח בכניסה אנחנו גם הוספנו ספסל שיהיה נוח לשבת ולחלוץ או לנעול נעליים. דבר נוסף שנהוג כאן הוא להתקין ארון קיר בכניסה, כמעט בכל דירה שנכנסנו אליה היה ארון קיר, בעיקר בשביל לתלות את מעילי החורף של בני הבית ושל האורחים. רוב הבתים פה בנויים מעץ, חומר שמבודד מצוין מהקור בחורף ומהחום בקיץ.
נמצא בכל בית: כמעט בכל בית בקנדה תוכלו למצוא שטיח וארון בכניסה. גם דלפק ארוחת בוקר וכיסאות בר במטבח מאוד נפוצים.
עוד פריט חובה: ארון קיר בכניסה וספסל שעליו אפשר לחלוץ את הנעליים ספוגות השלג | צילום:
יוג'ין קסלמן
בילוי: הבילוי האהוב עלינו הוא צפייה במשחקי הוקי בסלון. אנחנו אוהבים את העובדה שהמטבח והסלון הם חלל אחד, כך שאפשר להיות במטבח לבשל ועדיין לצפות בטלויזיה.
חדר אהוב: החדר האהוב על יוג'ין בבית הוא הסלון. החדר האהוב על עדי הוא המטבח, הוא גדול ומרווח ולאט לאט נהיה גם מצויד היטב, כיף להיות בו ולבשל בו. בקיץ אנחנו מאוד אוהבים לשבת במרפסת.
וחדר שינה בעיצוב מינימליסטי ולבן | צילום:
יוג'ין קסלמןפינת אוכל גדולה שבה אפשר לארח בחגים ובשישי | צילום:
יוג'ין קסלמן
מעבר דירה: כשעברנו לפני כשנה, לא היו לנו המון דברים, אז ביצענו את המעבר לבד. שכרנו רכב מחברת השכרה מקומית והעברנו הכל לבד. יש להם רכבים מכל מיני גדלים שמיועדים לכך. ניתן להשכיר את הרכבים לכל מיני תקופות זמן כולל ציוד כמו עגלות למיניהן, קרטונים לאריזה וכו', מאוד מקובל להשתמש בזה פה במקום להיעזר במובילים מקצועיים.
בקיץ אפשר להשתזף במרפסת | צילום:
יוג'ין קסלמן
שירות של בעלי מקצוע: לדעתנו אחד ההבדלים הבולטים ביותר בין השירות שניתן בישראל לבין זה שבקנדה הוא במדיניות החזרת המוצרים. כאן אפשר להחזיר כל מוצר, גם אם הוא פתוח, בלי שישאלו אתכם יותר מדי שאלות ומיד מזכים את כרטיס האשראי/דביט או מחזירים כסף מזומן.
הפינה הישראלית בבית: אין לנו ממש פינה ישראלית, אבל יש לנו פריטים ישראליים שמפוזרים בבית; למשל מדף ספרים בעברית, חמסה עם ברכת הבית שתלויה בכניסה, זוג פמוטים שעומדים על שידה בפינת האוכל עם דוגמה של ירושלים שקיבלנו במתנה. קצת אוכל ישראלי אם אנחנו מוצאים כמו מלפפונים חמוצים, פתיתים, טחינה, שקדי מרק וכו'. לא כל כך קל לנו למצוא את המוצרים האלה כי אנחנו גרים רחוק מהשכונה היהודית, אבל לפעמים אנחנו נוסעים לשם במיוחד כדי לחדש את המלאי.
הייצוג הישראלי: חמסה חמסה | צילום:
יוג'ין קסלמןאם אשכחך ירושלים | צילום:
יוג'ין קסלמןמתעדכנים בספרות העברית | צילום:
יוג'ין קסלמן
דברים שמזכירים לנו את הארץ: אנחנו משתדלים לפעמים לבשל ולאכול דברים שמזכירים את הארץ כמו חומוס ופיתות שעדי מכינה, מלאווח עם ביצה קשה ורסק עגבניות (המלאווח זה בעצם מאפה הודי שנראה בדיוק כמו מלאווח והטעם גם הוא בדיוק אותו טעם), אבל אנחנו עדיין בחיפוש האין סופי אחרי שווארמה טובה (פלאפל דווקא יש פה והוא ממש לא רע). מלבד מאכלים, אין פה יותר מדי דברים שמזכירים את הארץ.
חומוס אבו עדי | צילום:
יוג'ין קסלמן
הכי מתגעגעים: מעבר למשפחה ולחברים שזה ברור, אנחנו מתגעגעים לחומוס טוב, כזה של יפו או עכו, לגבינה לבנה 5% שומן, לקוטג' לא מיימי, לאווירת שישי בצהריים ולאווירה בחגים.
הבית הוא המקום שבו אתה חי או איפה שהלב נמצא? אנחנו חושבים שבית הוא שילוב, אצלנו זה לא כזה חד משמעי. בפעם האחרונה שנסענו לטיול של שבוע עדי מצאה את עצמה מתגעגעת מאוד הביתה, לוויניפג. כיום אפשר לומר בפה מלא שהבית שלנו הוא פה, בוויניפג, אבל אנחנו בהחלט לא שוכחים מאיפה באנו.
אין מה לדבר, ירוק בוויניפג | צילום:
יוג'ין קסלמן
יוג'ין ועדי מתחזקים בלוג קבוע על החיים בקנדה, תקפצו לבקר.
