"פה זה לא אירופה", כבר הבהירו לנו, אבל הנציגות הצרפתית בישראל הולכת ומתעצמת בעשור האחרון, ובין העולים המסוגננים קשה לפספס את המספר המכובד של המעצבים והמעצבות המוכשרים שהביאו איתם רוח אחרת לשוק המקומי. אספנו שלוש מעצבות צרפתיות-ישראליות מוכשרות לשיחה על ההחלטה לעלות לארץ, העבודה בשוק העיצוב המקומי ואיך מגשרים על הפער בין העיצוב הישראלי הפרוע לבין השיק הצרפתי המהודק. מה הן חושבות על הלקוחות המקומיים, איך הישראליות פתחה להן את הראש ומה עוד יש לנו ללמוד? שיחה אופטימית בניחוח פריזאי.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
"אני מעצבת במיקס מולטי-תרבותי": רבקה סרור פרץ, מעצבת פנים
רבקה עלתה לארץ בשנת 2006 עם משפחתה לאחר לימודיה בצרפת. "בתקופה הזו, העלייה הצרפתית לישראל לא הייתה פופולרית כמו היום", היא מסבירה, "אז כל מי שפגשתי היה נרגש לגלות שאני מגיעה לישראל". היא הייתה בת 21 כשהחליטה ללכת בעקבות הוריה ("ציונים נלהבים") לחוויה הזו, "נרגשת לגלות את חיי החדשים. יום לאחר הגעתי התחלתי ללמוד באולפן, הכרתי אנשים מרחבי העולם ומיד חשבתי שאני רוצה לקחת חלק בהרפתקה הגדולה הזו". מאז רבקה הקימה כאן משפחה והיא מספרת שהיא נרגשת לראות את ילדיה גדלים בישראל, ואומרת ש"זה גן עדן עבורם".
היא בכלל למדה היסטוריה בסורבון אך מצאה את עצמה עוברת לעולם העיצוב וכיום היא עובדת מהסטודיו שלה בתל אביב. החברה של פרץ עוסקת בשיפוץ מהיסוד של בתים ושל מרחבים ציבוריים, ונעה בין חידוש חללים לבין עיצוב מותאם אישית. "גיליתי שקשה יותר בתחום שלי למצוא בעלי מלאכה (craftsmanship) כמו שיש באירופה, שם אפשר לעבוד עם טכניקות ישנות ויפיפיות. אבל המדינה הזו צעירה ודינמית אז אני נרגשת לראות איך דברים ממשיכים להשתנות כל יום במלאכה הישראלית, שסוגרת את הפער על מאות השנים שלקח לאירופאים ליצור את הטכניקות שלהם".
אך לצד המחמאות מודה רבקה כי היא צריכה לטוס הרבה לחו"ל כדי שתתעורר בה השראה. "אסיה היא מקור השראה מרכזי עבורי. בעלי מגיע מהונג קונג וגיליתי את האדריכלות היפהפייה שם. אני משתמשת בחלקים ממנה בעבודה שלי כאן וזה מתערבב נהדר עם עיצוב הפנים המקומי". למה אסיה ולא צרפת, אתם תוהים? "אני לא מחשיבה את עצמי למעצבת צרפתייה אלא מעצבת במיקס מולטי-תרבותי".
ובכל זאת, מהו לדעתך סוד השיק הצרפתי?
"אנחנו חיים בעולם שבו העיצוב הוא בינלאומי. אני חושבת שלטעם ולשיק אין מדינה ואין זמן. אני מעצבת חללים שיגרמו לך להרגיש טוב היום, מחר ובעוד עשר שנים. אני לא עובדת לפי טרנדים וזה הסוד האמיתי לשמירה על שיק". בתחילת דרכה בארץ עבדה רבקה בעיקר מול לקוחות מהקהילה הצרפתית המקומי, "אבל היום הלקוחות שלי הם בינלאומיים וכוללים גם ישראלים". היא מודה שהיא מזהה מגמת שיפור בהתנהלות העיצובית הישראלית: "אפילו ישראלים שלרוב ממוקדים בטווח הקצר ועוקבים אחר טרנדים, מתחילים להבין את התחום יותר ויותר".
"אני מחשיבה את עצמי נוודת": סלומה פקיאל, מעצבת פנים
סלומה למדה אדריכלות פנים בפריז בבית הספר ESAG Penninghen school of Graphic Arts והשלימה את לימודיה במכון הטכנולוגי חולון. הוריה ואחיה הקטנים הם אלו שהחליטו לעלות לארץ ולשנות את חייהם. "מעולם לא חשבתי להגיע ולחיות בישראל לבדי ולא הייתי מעולם באמת חלק מהקהילה היהודית בפריז. הגעתי לכאן לשנה עם המשפחה ב-2006, ומאז פשוט לא חזרתי לפריז".
לאחר כמה שנים בישראל, התמחתה עם שותפתה אמי שחר בעיצוב ישראלי ובאספנות, והשתיים פתחו את החברה שלהן, "Design Space". "אני עובדת ומייצגת מעצבים ישראלים והאוצרות תמיד ממוקדת במה קורה כאן", היא מספרת. "בתור פרילנסרית, אני מחשיבה את עצמי נוודת. כל פרויקט שלי מערב בתוכו תחום התמחות אחר ולכן אני תמיד בדרכים, מבקרת בחללים חדשים, אמנים, מעצבים, חברות. זה נותן לי הזדמנות לחקור את המדינה בכל פעם מחדש מפרספקטיבה אחרת".
מה השוני המרכזי בחיים בישראל מול החיים בצרפת?
"אני חושבת שהישראלים לוקחים כמובן מאליו שהם חיים במקום שיש בו 300 ימי שמש בשנה", היא צוחקת. "אבל ברצינות, עד היום אני יכולה להגיד שישראל יכולה להיות יותר מדי אינטנסיבית עבורי, במיוחד באווירה הציבורית. ישראל עדיין מדינה צעירה ומסוכסכת בכל האספקטים. יש בה הרבה אתגרים חיוביים וחוויות ללמוד מהן ולצמוח. ולפעמים זה יכול להיות גם גורם מגביל. אין ספק שתחום האמנות והעיצוב בישראל מתרומם בשנים האחרונות. אפשר בקלות לפתח שיטת עבודה משלך ולהשאיר מאחור את המוסכמות".
איך מגשרים בין הסגנון הישראלי לבין השיק הצרפתי?
"אני לא חושבת שצריך לגשר על הפער בין התרבויות, אלא למצוא את האיזון הנכון ביניהן. מצרפת הרווחנו את החוקים העיקריים והטכניקות הנוגעות לאיך לעבוד נכון, את הכללים לאסתטיקה קלאסית וסטייל. אני השתעממתי קצת מהמגבלה של העולם הדורשני הזה. החינוך בישראל והחיים בישראל באופן כללי נתנו לי יותר חופש ללכת עם האינסטינקטים שלי ולאתגר את היופי של דברים".
"אני פריזאית אמיתית אבל בעלי התעקש": ג'סיקה בן עמי, סטייליסטית ומעצבת בגדי ילדים
ג׳סיקה למדה בבית הספר לאמנויות Créapole בצרפת ועובדת כיום מביתה שבנווה צדק. היא מעצבת בגדי ילדים תחת המותג Bandy Button, ועם חברתה דבורה מסינה היא מעצבת קישוטי קיר. היה זה בעלה ("ישראלי אמיתי") שהתעקש שהמשפחה תחיה בישראל. הוא נולד בישראל ולאחר לימודיו הגיע לצרפת עם משפחתו, אך המדינה חסרה לו מאוד.
"לא הייתי בנויה לעלייה, כי אני פריזאית אמיתית אבל בעלי התעקש במשך חמש שנים עד שהוא שכנע אותי". הם הגיעו לארץ עם שתי בנותיהם באוגוסט 2014. "לבעלי יש עברית נהדרת. אני ביליתי שישה חודשים באולפן אבל זה לא מספיק. בסופו של דבר אצטרך להתמודד עם זה, עכשיו זה רק עניין של למצוא את הזמן".
>> תנו קפיצה לבית המהמם של ג'סיקה ומשפחתה, עם חדרי הילדים הכי יפים שראינו
היא מאוהבת במזג האוויר ובחופים ומתרגשת מהאווירה בחגים, אך מודה שהעבודה בתחום שלה קשה בהרבה לעומת עבודה זהה בפריז. "נכון להיום, אני עובדת יותר עם צרפת, אבל העבודה שלי מתחילה להתפתח מול הישראלים". את הקושי בחיבור לקהל הישראלי היא מסבירה בשוני המנטלי הגדול בין שתי המדינות: "הפריזאים הם לקוחות גדולים של אופנה ושל בגדי ילדים, כאן זה לא המצב - כאן הכמות גוברת על האיכות.
לדבריה, אי אפשר למצוא בישראל את התפיסה האמיתית של השיק הצרפתי. יש כאלה שיודעים להעריך אותו אבל זה לא נכון לגבי הרוב". עם זאת, ג'סיקה מוצאת בישראלים פתיחות לתחומים שונים ולמתרחש בעולם, "בשונה מהצרפתים, שהם הרבה יותר צרי אופקים".
"שומרת על סטנדרטים אירופיים": גבריאל טולדנו, אדריכלית ומעצבת פנים
הטיול הגדול הראשון של גבריאל לישראל היה כשהיא הייתה בת עשרה והגיעה למכבייה כשחקנית טניס של הנבחרת הצרפתית. "הייתי נרגשת מאוד מאוד מסיבה כלשהי, אבל לא ידעתי שעוד אשוב לגור כאן", היא מספרת. טולדנו נולדה בבואנוס איירס שבארגנטינה לאב מרוקני ולאחר מכן עברה לפריז. היא למדה ב-L’Ecole Spéciale d’Architecture שבפריז ואף עשתה חילופי סטודנטים בבצלאל.
"הסיפור שלי קצת מוזר", היא אומרת, "את חילופי הסטודנטים שלי תכננתי לעשות ביפן מאחר שאני מעריצה גדולה של התרבות והאדריכלות שלהם. כמה שבועות לפני הטיסה שלה צונאמי הכה שם, תכנית החילופים בוטלה והחלטתי לנסוע לישראל במקום. אני לא יודעת בדיוק למה, אבל זה מה שהתחשק לי!"
לאחר סמסטר מדהים, לדבריה, שבו עסקה בהקשר הפוליטי-אדריכלי במזרח ירושלים לצד האדריכל סנאן עבד אלקאדר, הייתה מוכנה לקפוץ למים העמוקים של הסכסוך הישראלי. באותה השנה היא גם עבדה במשרד אפרת-קובלסקי אדריכלים, שם גילתה צד שונה בחברה הישראלית וחוותה את החיים בתל אביב. "פשוט התאהבתי בעיר הזו. אז אפילו אם לא קל פה ביומיום, אני מרגישה שאני יכולה להסתדר לבדי כאן הרבה יותר מבפריז". בשלב הזה היא שבה לפריז לסיים את התואר, אבל ידעה שתחזור. כמה חודשים לאחר סיום התואר החליטה לעלות לארץ לבדה וייסדה את חברת האדריכלים שלה, toledano + architects. "הרגשתי שאני יכולה להביא משהו רענן למדינה, וראיתי כמה מהר היא משתנה ואת כמות הבנייה הגדולה כאן".
היא עובדת על קו פריז-תל אביב, ובעוד שהמשרדים שלה ממוקמים כאן, היא מבלה רבות בשני הלוקיישנים. "זה אומר שיש הרבה עבודה אבל זה אתגר נהדר ואני מאמינה שכל הצוותים שאני עובדת עמם מזינים זה את זה". למרות שהחליטה לעבור לישראל היא מצהירה כי היא שומרת על סטנדרטים אירופיים כפי שהיא נוהגת לעשות בפריז. גבריאל מלאה באהבה לישראל ומצהירה כי אם תמנה את כל הדברים הטובים כאן, יידרשו לכך שעות. "למרות שישראל נחשבת קצת לא מאורגנת, אני אוהבת את האנרגיות ואת דרך העבודה", היא אומרת. "אנשים יודעים מה הם רוצים ולא חוששים להדהים אותך, הם פשוט הולכים על זה. כשדברים חיים ולא רקומים לעילא ולעילא, הם שומרים עלינו צעירים".
איך העבודה מול הישראלים?
"הישראלים די חשדנים בכל הנוגע לעולים חדשים. אפילו אם הם מקבלים אותך בזרועות פתוחות, בכל הנוגע לעבודה אתה צריך להוכיח שאתה טוב לפני שהם מתחילים לסמוך עליך. גם ענייני זמנים מאוד שונים בין ישראל וצרפת. הכל מאוד בהול בישראל ופרויקטים טובים דרושים זמן מסוים".
>> לעוד מהדופלקס הצפון תל אביבי המרהיב שעיצבה טולדנו
ומה לגבי הסגנון הישראלי מול הצרפתי?
"אני חושבת שהפער המאוד גדול הולך ומצטמצם כבר זמן מה. תרבות היין הטוב, המאפיות הצרפתיות - אלו דברים מאורח החיים האירופי, והם הולכים וגדלים בישראל, אולי יותר בתל אביב... ישראל היא מדינה חדשה מאוד לעומת צרפת, ויש דברים שעדיין 'לא שם', אבל התהליכים מאוד מאוד מהירים, ובחמש השנים האחרונות המון כבר השתנה: השימוש בחומרים מסוימים והייבוא של מותגי עיצוב או בנייה הולך וגובר. דברים שלא יובאו בעבר זמינים כיום בישראל וזה הופך את העבודה שלי בשימור הסטנדרטים הצרפתיים שלי לקלה יותר".
גבריאל מאמינה כי התרבות הישראלית היא משמעותית פחות מתוחכמת מהצרפתית, ושמרבית האנשים מצפים שהדירות שלהם יהיו מאוד נינוחות ופשוטות, בעוד שבצרפת עיצוב ואלגנטיות אלה תפיסות חשובות ביותר. אך יש יותר ויותר ישראלים שמוכנים לקבל עליהם את הסגנון ודרך החיים הזה. העבודות שלה מתקבלות בחיוב בקרב הציבור הישראלי, היא מספרת. "הם לרוב המומים כי הם לעתים נדירות רואים דירות שכאלו בתל אביב". בכל הנוגע להטמעת תרבות העיצוב הצרפתי בישראל היא מסכמת: "שתי החברות מאוד שונות וגם מזג האוויר שונה, לכן זה הגיוני שהסגנונות שונים. אבל אני חושבת שכמה אלמנטים צרפתיים הם עכשיו חלק רשמי של המיקס הגדול שהוא התרבות הישראלית".
