את הדירה שלפניכם, 64 מ"ר, הממוקמת במרכז תל אביב בבניין טיפוסי משנות ה-50 החליט בעליה, בחור צעיר שמגיע מעולם הקריאייטיב, לשפץ עבור אמו המתבגרת, שבצעירותה נהנתה מחיי החברה של תל אביב בימיה הזוהרים של כסית. האם שמחה לחזור להתגורר במרכז העיר, והבן עבר לדירה שכורה.
בקשת הבן היתה ליצור עבור אמו דירה שתיתן לה תחושה שהיא גרה בסוויטה במלון בוטיק. "עובדה זו, והתקשורת המצוינת עם הלקוח, אפשרו לי לעוף מעבר לעיצוב סטנדרטי", מספרת המעצבת תמי פמפנל שנקר. התוצאה לאחר שיפוץ שארך חודשיים וחצי: דירה שבמרכזה ממוקמת קוביית עץ שתוכננה מתוך קונספט עיצובי שבו חלוקת החלל מודרנית וחדשנית אך משלבת אלמנטים של מסורת וכבוד לעבר של הדירה ולעבר המשפחתי של הדיירת.
עוד באתר לעיצוב הבית:
- אדריכלים מציגים את הפרויקט שפרץ להם את הדרך
- מלאת סול: בדירה של ימית סול וישראל נוטס
- בתי המראה האיטלקיים שמשקפים את הנוף
הפריבילגיה לבזבז
הקובייה מכילה בתוכה את המקלחת ואזור השירות, ובצדה החיצוני כל פאה פונה לאזור פונקציונלי אחר של הבית ומשמשת אותו. פאה אחת מתפקדת כמזווה באזור המטבח, והפאה המקבילה לה משמשת כספרייה בסלון.
"בשונה מדירות אחרות שאני מעצבת, שבהן חלוקת החלל צריכה לנצל באופן מקסימלי את שטחה, בדירה זו, כיוון שעוצבה עבור דיירת בודדת, היתה לי הפריבילגיה ליצור 'בזבוז' ולהתמקד ביצירת זרימה נעימה בבית", אומרת המעצבת, "הזרימה התנועתית סביב הקובייה מתאפשרת כיוון שהפכתי את מרפסת השירות המקורית של הדירה לפרוזדור האחורי של הקובייה, שדרכו גם נכנס אור רב דרך החלונות הגדולים שהיו פעם המרפסת. אל המעבר נפתח חלון גדול מחדר הרחצה ליצירת אוורור, ודרכו גם ניתן לראות את הצנרת המקורית שנשארה במקומה, לוטשה ונצבעה בשחור. במבט על התוכנית המקורית של הדירה אפשר לזהות קובייה, ולנו נותר לשבור כמה קירות ולבצע כמה סגירות על מנת להשלימה".
כל הפונקציות של הדירה נותרו במקומם, המטבח, המקלחת, חדר השינה, הסלון והמרפסת המקורית. עיקר העבודה היה בהלבשתם מחדש על ידי נגרות וריהוט. ארון חדר השינה והדלתות הכפולות הפונות לחדר השינה והמרפסת שוחזרו על ידי הנגר, ובכך מתבלים את החלל המודרני בפיסות היסטוריה מקוריות של הדירה כפי שנראתה בשנות ה-50.
להקליל את ההיסטוריה
גם בתחום הלבשת הבית, הריהוט והתאורה נוצר שילוב בין חדש לישן. בעלת הדירה הביאה עמה רהיטים, שטיחים וגופי תאורה מביתה הקודם, שמייצגים עבורה את ההיסטוריה המשפחתית. המיטה העתיקה לדוגמה ניתנה לה במתנה על ידי בעלה לאירוסיהם, והתמונה מעל המיטה ניתנה לה ביום נישואיה. חפציה בעלי הערך ההיסטורי שולבו בריהוט מודרני וקליל יותר כדי לא ליצור חלל כבד ועמוס. הווילונות הלבנים בחלונות, למשל, יוצרים תחושה קלילה ותורמים לתחושת הסוויטה.
התקציב לא היה גדול – כ-100 אלף שקל – ולכן ההחלטה היכן להשקיעו נבחרה בקפידה. "אחד הדברים שכמעצבת לא הייתי מוכנה להתפשר עליהם היא איכות הנגרות של הקובייה. נגרות לא איכותית היתה גורמת לכל הקונספט העיצובי לקרוס. כאן יש לציין לטובה את יריב מנגריית דפני, שהתמודד עם קירות מקוריים לא ישרים, ולמרות המגבלות החיה את החזון העיצובי שלי ויצר קובייה מושלמת", אומרת המעצבת. "הפרויקט היה עבורי תענוג צרוף, גם בגלל התוצאה אבל בעיקר בגלל הדרך. נדיר למצוא לקוח שמאפשר לי כמעצבת להשלים חזון עיצובי שאינו בתחום הסטנדרטי ובוחן את גבולותי הקריאיטבים. תכנון הקובייה היה עבורי שילוב מושלם בין עברי כמעצבת מוצר למעצבת הפנים שאני היום". וטיפ שהיא מספקת לסיום הוא לא לחשוש להעז ליצור סידור חלל קצת שונה מהרגיל. "לא חייבים להפוך את כל הבית כדי לחדש, לעתים רק שינוי חומרים והלבשת הבית יכולים ליצור תוצאה שונה לחלוטין".
