מה משותף לתבשילייה עממית, מסעדה איטלקית, רשת אסייתית ומסעדת יוקרה תל אביבית? מחשבה עיצובית חכמה והקפדה על הפרטים, בכך שישרתו היטב את האווירה המבוקשת ואת האופי של המנות. מתל אביב, דרך כפר סבא ונס ציונה ועד לבאר שבע - מסע לא קולינרי בין כמה מסעדות שעושות לנו חשק לזלול עוד לפני שקראנו את התפריט.
עוד באתר לעיצוב הבית:
ריבר, כבר סבא
בסניף הכפר סבאי של רשת האוכל התאילנדי ריבר ביקש משרד האדריכלים ארד אורבן דיזיין להחדיר לתוך המסעדה את האווירה והמראות המיוחדים של שווקי האוכל של המזרח הרחוק, עם חיבור מיוחד אל הטעם והתרבות הישראליים.
ההשראה העיקרית הייתה השוק הצף בבנגקוק, בירת תאילנד, ושילובי הטעמים, הריחות, הטקסטורות, הצורות והצבעים שהוא מפורסם בהם. המטרה, הן מבחינה קולינרית והן מבחינה עיצובית, הייתה להחזיר את רשת ריבר למקורות של המטבח ושל הלוק האסייתי, תוך התאמה לסגנון עכשווי ואלמנטים פיוז'ניים אסייתו-ישראליים, בדומה לאוכל שמוגש במסעדה.
המסעדה מציעה מגוון רחב של סגנונות ישיבה: שולחנות אבירים, שולחנות גבוהים, שולחן פרטי בנישה מופרדת, ישיבה על הבר וישיבה בחוץ. החומרים העיקריים שבהם השתמשו לעיצוב החלל הם פחי ברזל, קרמיקות בצבעי אדמה ובעיקר הרבה מאוד עץ אגוז אפריקאי, שחיזק את הקשר בין האלמנטים השונים בחלל ובין אזורי הישיבה השונים.
אלבי, באר שבע
בתבשיליה הבאר שבעית החמימה אלבי ביקשו בעלי המקום מהמעצב, ירון טל, לשמור על אווירה ביתית ואינטימית שתאפשר את הקשר הנעים והאישי עם הלקוחות. עיצוב פשוט ואותנטי, אך לא מוזנח. מה שבעלי המסעדה מכנים Made in Beer-Sheva.
חלל המסעדה חולק לשני אזורים שמעוצבים בקונספט שונה: הראשון הוא אזור הכניסה למסעדה עד המטבח, שעוצב בהשראת מטבחים משנות ה-50; והשני, שמוביל לאזור ישיבה אינטימי ולחלק אחר של המטבח, מבוסס על שימוש בעץ אלון טבעי, מודרני אך חם. שני הסגנונות מתחברים יחד במטבח הפתוח שהוצב במרכז המסעדה כשמשני צדדיו הוצב בר עץ עם כיסאות גבוהים.
השימוש בעץ מאוד דומיננטי בעיצוב: הפרקטים, הספסלים, הארונות, השולחנות וגימורי המטבח והבר מורכבים כולם מעץ. פלטת השולחנות עשויה מעץ אלון טבעי עם סטריפ של פורמייקה ירוקה שמשתלבת עם פס קרמיקה ירוק על הקיר. נוסף לכך, התקרה והקיר הימני במסעדה, שהם חלק מהעיצוב המודרני החם, מורכבים מחיפויי עץ אלון מלא בצבע טבעי. לאורך הבר מוקמו ארונות עץ משוחים בצבע ירוק פיסטוק, תזכורת למטבחים משנות ה-50. הפסיפס על הרצפה מזכיר גם הוא את האריחים בבתים הישנים.
גופי התאורה במסעדה מורכבים מסירי מתכת ונחושת בגדלים שונים, סירים ששימשו בעבר לבישול המוני במשפחות גדולות. בפנים נצבעו הנורות בצבעים שונים של אדום וחרדל - צבעים חמים ומעוררי תיאבון, וגם הקיר הדומיננטי במסעדה נצבע בצבע זה, ועליו נתלה מיצג ענקי באורך ארבעה מטרים של כפות עץ לבישול.
ציונה, נס ציונה
בית הקפה-מסעדה האיטלקי החמוד והמדובר ציונה ממוקם במבנה היסטורי, שהיה שייך לאחת ממשפחות המייסדים של מושבת נס ציונה. הוא אמנם ממוקם ברחוב הראשי, אך הכניסה לתוך חצר פנימית מנתקת אותו מהמולת העיר, והופכת את המקום לאי ירוק ופסטורלי.
בשיפוץ שערכה במסעדה בעלת הבית, נתנאלה, היה חשוב לה לשמור על ההיסטוריה של המבנה ולא לשנות יותר מדי את תחושת הביתיות שהוא מעניק, אך מצד שני כן לפתוח אותו ולהכניס עוד אור טבעי שיאפשר אווירה קלילה ונעימה, בייחוד בשעות היום.
במסגרת השיפוץ הורחב המטבח והוספו תאי שירותים, והמקום עוצב מחדש כאשר הנטייה לאגרנות של בעלת הבית השתלמה. "אספתי לאורך חודשים לפני תחילת השיפוץ אלמנטים חדשים, ועשנו המון שימוש בחומרים ממוחזרים שפירקנו, למשל במרכז המסעדה יש קיר עץ גדול שבנוי מקרשי בניין הכי פשוטים מאתר בנייה", מספרת נתנאלה.
המסעדה ממוקמת בחצר שמתהדרת בארבעה עצי פיקוס ענקיים בני כמעט 100 שנה, שהיוו ציר מרכזי - אסתטי ומרחבי - עבור העיצוב-מחדש של החלל. "ניסינו לערבב היטב את החוץ ואת הפנים", מסכמת נתנאלה, "לתת תחושה שאתה גם בפנים כשאתה יושב בחצר, ולהפך. ובנוסף, להישאר קרובים למקור, לסיפורים, לתחושה של איך היה פעם, בשילוב עם החדשנות והטעמים של ימינו".
פלורנטין האוס, תל אביב
פלורנטין האוס, המסעדה האסייתית החדשה והמדוברת של שרון כהן, הבעלים של מסעדת שילה הוותיקה בתל אביב, לא רק מסקרנת בגלל האוכל, אלא לא פחות בשל ההשקעה הרבה הניכרת בתחום העיצובי. המסעדה, שנפתחה ברחוב פלורנטין שלא ידוע במסעדותיו המעולות, היא חלק ממיזם שלם שכולל גם מעין הוסטל, או "מלון אורבני", שממקום באותו בניין, כך שלמעשה הבניין כולו עוצב מחדש והוספה לו חזית מקורית נקייה, שבולטת על רקע בנייני השכונה הרעועים.
"הרעיון הכללי היה לעשות משהו נקי ולא חנפני, לתת משהו מאוד פשוט, לפנות את כל הדברים המרעישים ולתת שקט במראה ובסגנון", מסבירה מעצבת הפנים אורית שרשבסקי מור, שהייתה אחראית על השיפוץ יחד עם המעצב גדי גול.
חלל המסעדה בעצם מחולק לשניים: הכניסה, כולל אזור הבר, שהיא מאוד נקייה, עם אלמנט מחוכם קטן של מחזור של פלטפורמות של העץ, עם כוכב גדול שמתנוסס על הקיר בקצה, המרפרר לקומניזם אסייתי דווקא. בקרוב יחל גם לפעול בחזית המסעדה חלון שמוכר דים סאם לעוברי האורח מהרחוב.
החלק השני של המסעדה, חלל הישיבה המרכזי שבפנים החלל, הוא עמוס יותר, גם בגלל הדינמיקה מול המטבח הפתוח הפעיל מאוד. שם שילבו המעצבים גם קופסאות שימורים אסייתיות כאלמנט עיצובי על אחד הקירות על רקע של קרמיקה צבועה עם פטרנים. השימורים של אסייתים, על רקע של מין קרמיקה כזאת, ליצירת אווירה מטבחית יותר. בנוסף, החלל הזה נפתח לחצר אחרוית קטנה, שבה נבנה גזיבו מפיגום בניין שקיבל לוק אסייתי.
"הרעיון היה לשלב בין קו מינימליסטי יותר לנגיעות שכן מתכתבות עם העומס והצבעוניות האסייתיים", מסביר שרשבסקי-מור. "החיבור לאסיה בעיצוב הוא פחות מהכיוון האקזוטי-אוריינטלי, ויותר מהכיוון הקומוניסטי, צבאי, תעשייתי. משהו קצת מחופספס יותר, אבל גם עם הומור, למשל בכרזות האסייתיות ששילבנו בחלל".
