על חורבות בית בד: הבית בסמטת הפיקוס
הקרמיקאית נעמי פינטון עלתה ארצה מאנגליה בשנת 1967, כמתנדבת באמצע מלחמת ששת הימים. את הבית שבו היא גרה כיום קנתה בשנת 1979, והוא היה לדבריה, "חורבה, בניין מכוער בלי ביוב. נורא נבהלתי ממה שקניתי". היא לא עברה לגור בו, ורק אחרי 10 שנים החליטה לשפץ את הבית ביחד עם חברתה אדריכלית יהודית גרין. השתיים החליטו לבנות בית דו משפחתי ולהתגורר בו עם משפחותיהן: "רצינו להגשים את הפנטזיות שלנו".
במקור עמד במגרש מבנה של חדר אחד ששטחו 50 מ"ר, ובשיפוץ הורחב ביתה של פינטון ל-120 מ"ר. בכל אחד מהבתים נבנה סלון עם תקרה מקומרת בהשראת המקור. "כשהתחלנו לבנות, הזקנות בכפר אמרו לנו שנמצא אבן רחיים בתוך היסודות, כי לפני הרבה שנים עמד על המגרש שלנו בית בד", מספרת פינטון. "הן זכרו שהיו מביאות לשם את הזיתים כדי להכין שמן זית, ובאמת בדיוק מצאנו את אבן הרחיים איפה שהן אמרו, והשארנו אותה בגינה למזכרת".
הבית של פינטון כולל גם את הסטודיו שלה לקרמיקה ומלא בעבודות שלה, העומדות למכירה. "כל הכלים במטבח - הכוסות, הצלחות והקערות – אלה עבודות שלי", היא מספרת. "אני אסירת תודה על איך שהבית יצא, כי אני ממש אוהבת כל פינה בו. אני אוהבת להתעורר בבוקר ולראות דרך החלונות עם הזכוכיות הצבעוניות את העצים בחוץ. בכלל, יש קשר בין הגינה לבית, תמיד הדלתות פתוחות, יש זרימה מבחוץ ובפנים".
סמטת הפיקוס 1, עין כרם. שישי, 1.11, 10:00־13:00; שבת, 2.11, 10:00־13:00
מרפסת גג צופה לשער יפו: הבית בימין משה
האמנית והסופרת השוודית בירגיטה יוארי־אילן מתגוררת בשכונת ימין משה, בבית המשקיף אל העיר העתיקה. הבית הורחב בשנות ה־70 על ידי האדריכל לב שטרן. "זה היה רעיון של ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, להזמין אמנים לגור בשכונה. עברתי לכאן ב-1979. היינו אז 11 אמנים, היום רק אני נשארתי – חלק עזבו וחלק נפטרו", מספרת יוארי-אילן. היא עצמה הגיעה לישראל משוודיה כמה שנים קודם לכן, ב-1973, אחרי שצפתה בכתבה בטלוויזיה על מלחמת ששת הימים והוקסמה מהמדינה הצעירה. הבית העתיק, שנבנה ב-1860 על ידי אדריכל לא ידוע, שופץ במשך שנה וחצי, ובתחילה גרה בו עם 11 ילדים שטיפלה בהם, חלקם לא יהודים.
כיום היא מתגוררת באותו בית עם בן זוגה הדרום אפריקאי. הבית מלא בחפצי אמנות ויצירות שלה, אבל היא מדגישה שאינם למכירה. היא אוהבת שאנשים מבקרים בבית, ומזה מספר שנים משתתפת בפרויקט "בתים מבפנים". לדבריה, היא רוצה שגם בעתיד הבית יישאר כפי שהוא ויהיה פתוח לקהל, בדומה לבית אנה טיכו בירושלים. יוארי-אילן כתבה עד היום 15 ספרים, הנמכרים באמזון, ובהם ספר על חייה - "הלב שלי הביא אותי לירושלים".
ביתה של יוארי-אילן בשכונה ההיסטורית כולל שלוש קומות ומרוהט בפריטים משוודיה, בהם מנורה גדולה ומיטת עץ כבדה בחדר השינה. המקום האהוב עליה בבית הוא מרפסת הגג הצופה להר ציון ולשער יפו.
טורא 30, ימין משה. שישי, 1.11, 10:00־13:00; שבת, 2.11, 17:00־20:00
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
בלי קרמיקה: הבית בשביל הצוקים
ביתה של האמנית, היזמית ומעצבת הפנים רחל מרטי משמש גם כגלריה של עבודות הפיסול והציור שלה. במקור היה שטחו של הבית 80 מ"ר, ומרטי מציינת שגם בעבר התגורר בו צייר. כיום שטחו של הבית 160 מ"ר, ומרטי מתגוררת בו עם בן זוגה. ב-2013 שופץ הבית על פי תכנונה: "הסלון שלי בן 180 שנה, מאוד יפה, עם תקרות מקומרות, קירות בעובי מטר וצורת אבן שחשפתי שהיו חבויות מתחת לטיח", מספרת מרטי. "גם האגף החדש נבנה באופן שתואם לעבר, עם חלונות בצורות קשתות, תריסי ברזל והאבן החיצונית שנעשתה בסיתות ידני ולא במפעל".
חלונות הבית משקיפים לכנסיית יוחנן בהרים, שנמצאת במרחק כ-50 מטר בלבד. בסלון ובפינת אוכל יש פריטים שהיו שייכים להוריו של בעלה, שעלו ארצה מצרפת, כמו בופה ופינת אוכל מעץ דובדבן וכן נברשות. התקרה צבועה בזהב מט, ובמרכזה היא מגיעה לגובה 3.50 מטרים. חלק מהחלונות מעוטרים בוויטראז'ים ופסיפסים שיצרה מרטי. בחדר השינה יש שני חלונות המשקיפים לבית זית ומיטה גדולה. צמוד לו חדר רחצה בנוסח חמאם טורקי – "הכל בעיצובים שלי, שאני עושה גם ללקוחות", היא מספרת. סך הכל יש בבית שלושה חדרי רחצה, כל אחד בעיצוב שונה, ומרטי מציינת שאין בבית אריחי קרמיקה – הרצפה, הפנלים, השיש, האמבטיה והכיורים כולם עשויים מאבן. גינה, ששטחה 120 מ"ר, מרוצפת בחלקה בריצוף עתיק. יש בה ג'קוזי שמתאים ל-5-6 איש, פרגולה ומחסן שבתוכו נמצאת סאונה.
שביל הצוקים 1, עין כרם. חמישי, 31.10, 13:00־15:30; שבת, 2.11, 13:00־15:30
מאחורי הקלעים של עיריית ירושלים
בפסטיבל "בתים מבפנים" תוכלו גם לסייר מאחורי הקלעים של עיריית ירושלים. הסיור ייצא מכיכר ספרא ויסתיים בביקור בארכיון העיר שבו יוצגו מסמכים היסטוריים.
סיור ברישום מוקדם, ביום חמישי 31.10. ההרשמה באתר
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן