זו הייתה אמורה להיות נסיעה שגרתית מהתחנה המרכזית הישנה בירושלים לאילת. ליאור אלחנתי, אז בחור צעיר בשנות ה-20 המוקדמות, חיכה לקו המתאים, ועל הדרך התחיל לפתח שיחה עם המאבטח של אגד, עופר שושן, אז בן 25. הפרצוף נראה לו מוכר, משום מה, משהו בתווי הפנים, אבל הוא לא הצליח לקשר אותו לזמן או למקום מסוים. במשך רבע שעה הם עמדו ודיברו, וכשהאוטובוס הגיע החליפו טלפונים וקבעו לשמור על קשר. "אין לי מושג מה משך אותי בו, אתה יכול להאמין לדבר כזה?", אומר אלחנתי על המפגש ההוא. "זה היה מן חיבור טבעי, שלא יכולתי להסביר".
המפגש המקרי ההוא, כזה שכמעט כל אחד מאיתנו חווה, הוביל לסיפור מדהים באמת על מקריות הגורל. עופר וליאור הפכו לחברים טובים, חזרו במקביל בתשובה – ושנים רבות מאוחר יותר גילו שהניצוץ ההוא בתחנה נוצר בין שני אחים שבכלל לא ידעו על קיומו של האחר.
"הביטוי 'צירוף מקרים' כבר לא נכלל כיום בלקסיקון שלי", אומר שושן, היום רב. "באחת השיחות שלנו ניסיתי להמחיש את זה במשל לליאור. אמרתי לו 'לכל אדם יש שרשרת של חיים, ובתוכה יש הרבה מחרוזות. אני חושב שאני ואתה לא רק המשכנו שרשרת, אלא סגרנו מעגל מלא בתהפוכות. הכרנו כביכול במקריות, ותראה לאן זה התגלגל. בן אדם, בעיניי, הוא בסך הכל מחט בערימת שחת בעולם הזה, אבל כשהקב"ה רוצה הוא מוציא אותך מהערימה ומנתב אותך למקום שמתאים לך. מביא אותך חזרה הביתה".
ההורים לא סיפרו כלום
הסיפור הבלתי ייאמן של הרב עופר שושן וליאור אלחנתי, שנחשף לראשונה לפני כעשור בעיתון החרדי "משפחה", מתחיל לפני כמעט ארבעים שנה. עופר היה אז כבר בן 4, בכור לאחות קטנה ממנו במשפחת שושן, ואמו נכנסה להריון. מיד לאחר שהגיח התינוק לעולם כפג הוא נמסר לאימוץ בשל סיבות כלכליות, ונשלח אל בית יתומים בחיפה. משם הועבר בגיל ארבע לאימוץ אצל זוג חשוך ילדים בחיפה, ולאחר מכן נדד לכרמיאל.
"מבית הילדים אני זוכר בעיקר הרבה דמויות ילדים שרצות סביבי", הוא אומר. "זו מן אווירה של גן ילדים, אבל כזה שגם ישנים בו בלילה. ועדיין, ידעתי שזה לא מקום רגיל. ידעתי שאין לי אמא או אבא, ובכלל, הייתה שם תחושה שאין לי את הפינה שלי".
במקביל, במשפחת שושן נולדו עוד ילדים להורים שלא עבדו בעבודה מסודרת, ועופר זוכר בפירוש ניסיון יומיומי לשרוד. הוא מדבר על בית קטן בתוך שכונה "מעברתית כזאת", כהגדרתו, ומשפחתיות מאוחדת אל מול העולם – אבל לא זוכר שום דיבור על אח אבוד שהורחק מהבית. "בשום שלב לא ידעתי שנולד לי אח צעיר שנמסר לאימוץ", הוא מספר. "ליאור נולד כפג, אבל לא ידעתי מזה כלום. גם אם ראיתי את אמא שלי בהריון בגיל 4-5, אני לא זוכר שום דבר מזה".
עד היום אתה לא יודע למה הם מסרו אותו לאימוץ?
"לא יודע. אני משער שזה בגלל המצב הכלכלי, אולי גם בגלל שהוא נולד פג. יכול להיות שיש עוד דברים שלא סיפרו לי".
לא דיברת על זה עם ההורים?
"לא, עם ההורים אני לא מדבר על העניין הזה. אני חושב שזה משהו אישי שלהם. לא תחקרתי אותם, כי נראה לי שזה לא יהיה קל עבורם".
ליאור, התינוק ההוא, דווקא בהחלט הפנה את השאלות הרלוונטיות לאמו, כשפגש אותה לראשונה עם שחרורו מהצבא. הוא החליט אז לפתוח את תיק האימוץ, וביקש לפגוש את ההורים שנטשו אותו. הוא נפגש עם אמו ועם אחותה לפגישה שארכה כשעה, ולא יצא עם יותר מדי הסברים. גם רגשות מתפרצים, הוא מספר היום, לא ממש היו שם. האם, מצידה, המשיכה להסתיר את דבר קיומו משאר האחים, ולא שיתפה אף אחד במשפחה בדבר המפגש. "הפגישה הראשונה הייתה מלאת סקרנות, אבל לא באתי לקבל תשובות, אלא פשוט כדי לדעת", הוא מספר. "זה הציף בי דברים אבל הקשר עם האמא לא המשיך, הזמן כנראה לא היה בשל לכך".
ללוות את אחיך לחופה בלי לדעת
המפגש המקרי בתחנת האוטובוס הוביל את עופר וליאור ליצירת קשר ידידות, והם אף המשיכו להתראות בהמשך מדי פעם, כל זה מבלי לחשוד אפילו שהם חולקים רקע משפחתי משותף. כמה שנים לאחר מכן, בערך בתקופה מקבילה, החלו שניהם גם במסלול של חזרה בתשובה, מבלי לעדכן זה את זה – ומצאו את עצמם נפגשים שוב, כמעט במקרה, והפעם בישיבת מכון מאיר – בית מדרש ומכון תורני בירושלים. הפעם, הם מספרים, זו כבר לא הייתה ידידות שטחית, אלא חברות עמוקה של ממש. הם היו שותפים לחדר, ניהלו שיחות עומק פילוסופיות, לימדו זה את זה יהדות – וכל הזמן לא ידעו שהקשר ביניהם הרבה יותר עמוק ומשמעותי משחשבו. "בתקופת הלימוד בישיבה מערכת היחסים בינינו הייתה מאוד מיוחדת", נזכר אלחנתי. "שנינו היינו בעלי תשובה סקרנים שלומדים באותו מקום. היו לנו שיחות נפש על פילוסופיה דתית וכל מה שקשור לעולם התורני. איכשהו יצא שפחות דיברנו על החיים הפרטיים".
שושן: "כשנפגשנו לראשונה בישיבה אמרנו 'וואלה, אנחנו מכירים', באמת הרגשנו שהופ, משהו כאן מחבר אותנו יחד ואנחנו הולכים לחיות בבניין אחד. הייתה לנו הזדמנות להיות חברים טובים, ובאמת קראנו הרבה יחד והיו לנו גם שיחות נפש ברובד הלימודי. על המשפחה לא דיברנו בכלל".
ליאור לא שיתף את איש בסיפורו האישי, וכביכול אף אחד בסביבה לא היה אמור לדעת שהוא מאומץ – לא שעופר בהחלט ידע: "אמנם לא שמעתי ממנו על החיים שלו, אבל אחר כך התגלגלה לאוזניי שמועה שהוא מאומץ. כששמעתי את זה הרגשתי לא נעים וחשבתי אם לדבר איתו או לא. בסוף החלטתי שאם הוא יראה לנכון הוא ישתף אותי, ושלא מתאים שאנסה עכשיו לחדור מיוזמתי לעניין הפרטי שלו. זה לא קשור אליי".
בערך כמו בפרקים שבהם מרקו מגיע לרציף הנמל עשר שניות בלבד אחרי שאמא שלו מפליגה בספינה, גם לשניים האלה היו לא מעט רגעים שבהם הגילוי היה ממש קרוב. כך קרה, למשל, בשיחה שבה בישר ליאור לעופר על חתונתו, שבועיים לפני האירוע המתוכנן. הוא זכר שבמפגש עם אמו הביולוגית היא סיפרה לו ששם משפחתו המקרי הוא שושן, ותהה אצל עופר אם הוא מכיר, במקרה, משפחה נוספת באזור חיפה המתהדרת בשם הזה. "לא הבנתי מאיפה באה השאלה", מספר שושן היום. "ראיתי שהוא מבולבל, וגם אני הייתי קצת בהלם, אבל ירדנו מזה. כעבור שבועיים ליוויתי אותו לחתונה, וזה היה דבר נפלא. הבנאדם הזה חשב באותם רגעים 'מעניין מה עם המשפחה שלי, איפה הם חיים', וכל זה בזמן שאני הייתי לו ממש מתחת לאף".
החתונה של שושן עצמו, כמה שנים מאוחר יותר, הייתה יכולה להיות גם היא הזדמנות לסצנה מסרט טורקי – אלא שאלחנתי פספס את האירוע, וגם את המפגש עם משפחתו הביולוגית. "באיזשהו שלב ליאור עבר דירה, עזב את הלימודים והתמסר לבניית התא המשפחתי שלו", מספר עופר. "הוא היה בקשר פעם בכמה זמן, אבל די נעלם לנו. לקראת החתונה תליתי את ההזמנה בלוח המודעות של מכון מאיר וציפיתי שכולם יבואו, כולל אותו, למרות שהוא כבר היה קצת מרוחק. הוא לא הגיע, ורק מאוחר יותר הבנתי בדיעבד שביום החתונה עצמו הוא קפץ לבקר בישיבה, ורק אז ראה את ההזמנה בלוח ההודעות. זה היה יום ההולדת שלו, ואשתו הכינה אותו מראש ליציאה משותפת אז הוא היה צריך לוותר. אני מתאר לעצמי מה היה קורה אם הוא היה מגיע לחתונה. הוא היה מזהה את אמא שלי מהמפגש ההוא".
ביררתי אם זה הוא, רק כדי להיות בטוח
בגיל 30, פחות מעשור אחרי הפגישה עם אמו וכשכבר יש לו משפחה משלו, החליט אלחנתי לפתוח שוב את תיק האימוץ. "כנראה שאחרי שהתחתנתי ונולדו לי ילדים, הייתי בשל לפתוח את הנושא מחדש", הוא אומר. "פתאום משך אותי לפגוש את האחים הביולוגיים שלי – הייתה לי תחושה קלה שאולי פגשתי אחד מהם פעם, או שאדע לזהות מישהו מהם מבחינה חיצונית. זה לא היה משהו שייחסתי לו משמעות".
ליאור יצר קשר עם האם, גילה כמה אחים יש לו ומה הגילים שלהם, ומהר יחסית התארגנה פגישה מחודשת עם משפחתו הביולוגית, והפעם בהרכב מלא. כלומר, כמעט מלא. "הגעתי לחדר שבו התקיימה הפגישה, וראיתי חמישה אחים ואחיות, את אמא ואת העובדת הסוציאלית", הוא משחזר. "אבא שלי כבר לא היה בתמונה כי ההורים התגרשו כמה שנים לפני כן, ואמא אמרה לי ששני אחים לא יכולים להגיע – עופר ויניב. בהתחלה לא שאלתי שום דבר, אמרתי שזה בסדר, שאפגוש אותם כבר בהמשך. אלא שתוך כדי הפגישה צצו כל מיני ניואנסים קטנים בשיח על עופר, שמאוד הזכירו לי את החבר הטוב שהיה לי בישיבה. זה היה נראה לי מוזר ולא האמנתי שזה אפשרי, אבל למרות זאת ביררתי, רק כדי להיות בטוח. שאלתי אם העופר הזה למד במקרה במכון מאיר, והיא אמרה לתומה שכן. אז נפל לי האסימון בפעם הראשונה".
המום ומבולבל, סיפר אלחנתי למשפחתו שבעצם הוא מכיר את עופר היטב, ושאפילו היה חבר קרוב שלו בתקופת הלימודים. "הם היו בהלם ובשוק, וגם אני", הוא אומר. "האחות היחידה שעוד איכשהו הצליחה לגלות תעוזה אמרה שצריך להתקשר לעופר ולספר לו. היא לקחה את זה על עצמה. התקשרה אליו ובישרה לו את הבשורה. באמצע חטפתי לה את הטלפון והתחלתי לדבר איתו בעצמי".
את עופר השיחה הזו תפסה מופתע. למעשה, רק באותו בוקר הוא שמע, לראשונה בחייו, שיש לו אח ביולוגי שעצם קיומו לא היה ידוע לו מעולם. "כל הדבר הזה נפל עליי בוקר אחד, כשהייתי כבר נשוי ואב לילד בן שלוש", הוא אומר. "קיבלתי טלפון מאמא שלי שאמרה לי 'היום יש מפגש מאוד מיוחד בצהריים, כל האחים מגיעים'. לא הבנתי מה קורה במשפחה, חשבתי שאלה אולי חדשות רעות, אבל קלטתי שהיא מאוד מתרגשת וקשה לה לדבר. דודה שלי, אחותה היחידה, לקחה ממנה את הטלפון ואמרה: 'תשמע, אנחנו פוגשים היום בחור בשם ליאור שלפני הרבה שנים נשלח לאימוץ. הוא האח שלך'. התחיל אצלי בלבול עצום. רגע, מאיפה יש לי אח? למה הוא נשלח לאימוץ?
"הרגשתי שאני פשוט לא יכול. זה סוג של הפתעה כזאת שאתה לא יכול להכיל בנפש, זה גדול עליך. אמרתי לה שאני לא יכול להגיע לפגישה, ושבמקום זאת אתקשר. כל היום רצו לי מחשבות, וכשהגיעה שעת הצהרים אמא שלי חייגה אליי ואמרה 'יש לי הפתעה בשבילך'. פתאום האח האבוד הזה שהיא דיברה עליו חוטף ממנה את הטלפון ואומר 'אחי, מה העניינים? הרבה זמן לא דיברנו!' לא הבנתי מה קורה, ואז הוא אמר 'תגיד, אתה לא מזהה את הקול שלי? נו, ליאור אלחנתי ממכון מאיר!'
"הכל בא אליי במכה אחת", ממשיך עופר. "אמרתי 'לא יכול להיות! מה הוא עושה שם?'. שתקתי והוא ניסה לדובב אותי. באותם רגעים נזכרתי בידיעה ההיא על כך שהוא מאומץ ופשוט לא האמנתי. לא יכול להיות, אבל וואלה, זה הקול שלו. אחרי כמה שניות פשוט ניתקתי את השיחה. הייתי מאוד מבולבל, ממש על הקרשים. בבוקר אומרים לך שיש לך אח מאומץ, ואחרי כמה שעות אתה מגלה שהייתם חברים טובים".
זה קירב אותי לאלוהים
שושן היה המום, אלא שתוך זמן קצר הצליח לאסוף את עצמו ולקבוע עם חברו הוותיק – מאותו רגע אחיו – מפגש איחוד רווי ציפיות. "אשתי הציעה להזמין אותו ביחד עם המשפחה שלו, וליאור באמת בא", הוא מספר. "בהתחלה הכל היה מאוד טעון ומבולבל כי לא ידעתי מה אני הולך לפגוש – אח? חבר? על מה לדבר איתו? ברוך השם הדברים זרמו. ניגנו קצת, שרנו, שחזרנו חוויות מהישיבה".
כך, כמעט משומקום, חזרו האחים להיות בקשר, רגע אחרי שנתנו אחד לשני דקה להתרגל שוב – ולא הרבה אחר כך הגיע גם מסע של "הופעות חיזוק" ברחבי הארץ, במהלכן גוללו השניים את סיפור חייהם, כולל ליווי מוזיקלי. לרגעים מסוימים, הם מודים, ציפו שהקשר יחזור להיות אותו קשר מוכר והדוק משנים אחורה – אלא שמשהו בסטטוס החדש, על אף הציפיות הרבות, השאיר אותם דווקא מרוחקים יחסית. "זה משהו שהשתנה בתודעה שלנו", מפרשן אלחנתי. "יש אצלנו משהו רגשי חזק, של אחים, אם נרצה או לא נרצה, ולכן זה לא זורם בטבעיות כמו אצל שני חברים רגילים. מעבר לכך, כל אחד נמצא היום בחיים שלו – עבודה, נישואין, ילדים. אני מאמין שהקשר עוד יתחדש באופן מחזורי, אבל לא ברמה שהכרנו פעם. כשאתה נשוי עם ילדים, זה כבר יותר מורכב".
"אני בקשר עם ליאור יותר מאשר שאר המשפחה שלי, והאמת שאנחנו משתדלים לשוחח בטלפון, אבל זה תלוי בזרימה וברצף החיים", אומר שושן. "היו תקופות שהיינו המון בקשר, לפחות בתקופה הראשונית, אבל זה משתנה בהתאם לנסיבות החיים".
ליאור, איך הקשר עם שאר המשפחה כיום?
"איתם הקשר קצת פרווה. אולי זה בגלל שאני קצת נמנע, כי אני גם עובר דברים אישיים במקביל. בנוסף, יש עניין של הקושי להכיל אותי. כל השנים הם התרגלו להיות לבד, ופתאום לכלול אח אחרי 30 שנה, זה תהליך שצריכים לעבור מבחינה נפשית. יש רצון טוב, אבל הקשר הוא לא טבעי".
ועדיין, זה סיפור אופטימי לכל הדעות. והשניים עדיין מברכים על הזכות הגדולה לגלות מחדש בן משפחה, כזה שגם בחרת בו פעם, בגלגול חיים אחר, כחבר קרוב. "בספר תהילים יש פסוק – 'כי אבי ואמי עזבוני, וה' יאספני', וכך בדיוק אני מרגיש", אומר אלחנתי. "יש בי תודעה גבוהה מאוד של אמונה, וזה רק חיזק אותה. הסיפור הזה בהחלט קירב אותי יותר ויותר לאלוהים".