"חייבת לשחרר ולהפנים שהתפקיד שלי נגמר"

לפני קצת יותר משנה חשף רוני קובן בתוכנית "עובדה" את סיפורה של שרון, שהוציאה מבית היתומים את רם, תינוק סודני שננטש על ידי אימו. במשך שנה שימשה לו כמשפחת אומנה, העניקה לו בית חם ואוהב ותכננה לאמצו, אלא שרגע לפני שהחלה בהליך האימוץ הרשמי - נמסר לה כי סבתו נמצאה והיא רוצה לקחת אותו. מאז הפרידה הכאובה הספיקה שרון לבקר את רם באוסטרליה,  והטלטלה ברכבת הרים של רגשות; אבל דווקא עכשיו, כשהקשר עם התינוק שקרא לה פעם אמא מתחיל להתנתק, שרון נראית שלמה מתמיד. על כוס תה בערב שקט בביתה שבחדרה, היא אומרת שאולי הגיע הזמן לשחרר.

 "עכשיו אני מתחרטת שלא התעקשתי ונסעתי לאוסטרליה. היו לי פה רגעים של טירוף, בכי מאוד גדול, דאגה מאוד גדולה. גם לפני יומיים שלחתי למישהו מהקהילה הודעה כדי להבין מה קורה, אבל הקול שלי הולך ומצטמצם ואני מפחיתה בבקשות שלי לעזרה מחברי הקהילה הסודנית באוסטרליה, כי אני כבר מרגישה שאני חופרת", היא מחייכת, "הטלפון של נינג'וק סגור וגם בחור בקהילה שניסה לעזור לי כתב שגם לו היא לא עונה. המקום הקשה הוא להישאר חיובית, להגיד לעצמי שגם אם רם נמצא בכאוס הוא במקום טוב, שבו אוהבים אותו והוא שייך. ומעבר לזה, אני חייבת לשחרר ולהפנים שהתפקיד שלי נגמר".

הוא היה צועק "אל תנתקי, אל תנתקי"

לפני כשלושה חודשים וחצי הכל נראה אחרת. "אחרי שקיבלתי את ההודעה שלא להגיע, פתאם נכנסה יום אחד שיחת סקייפ ועל המסך הופיע רם. מאותו רגע הייתה מעין תקופת זוהר של חודש וחצי, שבמהלכה הוא היה מתקשר 12 פעמים ביום, שזה אפילו עייף אותי. הייתי מספרת לו סיפור ושרנו אחד לשנים שירים, ובסוף הוא היה צועק 'אל תנתקי, אל תנתקי'. פעם אחת הוא סיפר לי שהיה לו חלום, שהוא נופל למים ואני מצילה אותו", היא נזכרת ומספרת את הסיפור בקולו של רם עם דמעות בעיניים.

עם הזמן הפסיק רם לקרוא לה 'אמא' והחליף את הכינוי בשרון, עד שהקשר שוב התנתק לחלוטין. "לפני חודש וחצי בערך דיברתי עם נינג'וק, והיא סיפרה שהיא נוסעת לסודאן לחפש את הבת שלה, אמא של רם. מאז הם הפסיקו להתקשר ולענות. אחרי שבוע-שבועיים ניסיתי שוב לצלצל, ומישהו ענה. המסך כוון רק אל הפנים של רם, והוא נראה מאוד חולה. בטח סתם היה לו חום או משהו, אבל הוא דיבר בכבדות כזאת. ברקע דיברו איתי אנשים אחרים שלא רצו להראות את הפנים שלהם או לומר לי מי הם, והם אמרו: 'You are not allowed to speak to Abraham'. כשניסיתי להתקשר שוב, אחת האחיות צעקה 'Leave us alone'".

מאז אותה שיחה לא הצליחה שרון לדבר עוד עם רם. כשהיא מספרת על האירועים האחרונים, היא מדגישה שהנתק הכואב לא העיב על החיבור האמיץ שנוצר בינה ובין נינגו'ק: "היו לי רגעים של כעס על נינג'וק, אבל בסופו של דבר אני כל הזמן מחזירה את עצמי למקום הזה של האהבה המאוד גדולה שהייתה לי איתה במפגשים שלנו. דיברנו עוד כמה פעמים גם אחרי שהיא חזרה מסודאן, והיא הייתה אוהבת כמו תמיד ורק אמרה לי 'Sister, give me time. My family is broken, I need time'.

הולכת לעשות את זה שוב

לצד הכאב, שרון ממש לא מתכוונת לתת לחוויה המטלטלת להפיל את רוחה. ההתנסות שעברה עם רם גרמה לשינוי דרמטי בחייה, ודווקא לטובה. "עזבתי את הגן שניהלתי כי הבנתי שאני חייבת לעשות עצירה. החוויה וגם החשיפה אפשרה לי לראות את עצמי דרך עיניים של אנשים אחרים, וזה נתן לי את האומץ לעשות שינוי".

בימים אלה היא מקדישה את עיקר משאביה לכתיבת ספר, אותו היא מכנה בינתיים "סיפורים של אהבה". הספר יאגד את כל חוויותיה מהשנים האחרונות ויסביר איך הצליחה לנתב את החוויה הקשה לצמיחה אישית. כדי לאפשר את הוצאתו, מציעה שרון לקהל הרחב להזמין כבר עכשיו עותק מהספר באתר "הדסטארט" למימון המונים.

"אנחנו בדרך להיות משפחת אומנה שוב", היא מגלה בהתרגשות, "אני מאמינה שלקראת סוף החודש כבר נדע מיהו הילד. הפעם זה יהיה ילד ישראלי שככל הנראה יהיה בקשר עם המשפחה שלו".

תשמרי על עצמך יותר? תשדלי להקשר פחות?
"אני שואלת את עצמי הרבה אם אהיה זהירה יותר, אבל אני חושבת שמה שמוליך אותי להביא שוב ילד הביתה, מעבר לסיבות שכבר היו שם קודם, זאת החוויה המדהימה והמרגשת שחוויתי של התאהבות שלך בילד ושל ילד בך. זו זכות מאוד גדולה בהורות של האומנה, כי זו התאהבות שאינה מובנת מאליה. כשאנחנו יולדים ילדים ברור לנו שנאהב אותם ושהם יאהבו אותנו, אבל נתינת האהבה היזומה הזאת העניקה לי את הידיעה שלאהבה יש אנרגיה מצמיחה. להכריז שאני אהיה זהירה יותר זה בדיוק לא לאפשר לעצמי את החסד הזה שאני כמהה אליו. לכן אני אומרת לעצמי שאני פשוט אהיה".

רוצים להשתתף במימון הספר של שרון?

 >> לכל כתבות המגזין