העונה היבשה: 5 גישות לגמילה מחיתולים

הקיץ הגיע, ואם אתם הורים לילד לובש חיתול, בכל מקום שאליו תביטו סביר שתמצאו איזה זאטוט, צעיר מזה הפרטי שלכם, שכבר מסתובב לו, החוצפן, כשאת ישבנו מעטרים תחתוני בד דקיקים. רגשות האשמה גועשים. כמות הכסף שאתם מוציאים על חיתולים היא אסטרונומית. "כסף לא גדל על העצים", הסבתות והדודות לוחשות מכל כיוון, "ואם תפספסו את הקיץ הזה, תצטרכו לחכות עוד שנה שלמה". "מה?", תשאלו בקול רפה, "ובארצות קרות ילדים לא נגמלים מחיתולים?!". אז זהו, שכן. ובכלל, הקיץ אינו הפרמטר היחידי שצריך להנחות אתכם כשאתם באים להתמודד עם הגמילה המורכבת והתובענית מכולן. על מנת שתוכלו להרגיע את הקולות בראש ולעשות החלטה מושכלת, ריכזנו לפניכם את הגישות המצויות לגמילה. מתי כדאי להוריד את החיתול?

1. על פי מוכנות הילד

הגישה הפופולרית ביותר בתחום הגמילה מחיתולים היא הקשבה לילד, ומציאת סימנים לכך שהוא מוכן לקראת התהליך. על פי נונה להבי, פסיכולוגית חינוכית ויועצת ויצ"ו המתמחה בתחום הגיל הרך, אותה "מוכנות" חמקמקה מתבטאת בהפגנת כמה שיותר מההתנהגויות הבאות:

• ילדכם נשאר יבש לפחות שעה, שעתיים במשך היום או לאחר שנת צהריים.
• יציאותיו "מסודרות" ולעיתים ניתן לצפות את העיתוי.
• הוא מביע במילה, בהבעת פנים או גוף שהוא עומד לעשות צרכיו.
• הוא מגיב ומציית להוראות פשוטות.
• הוא מחקה התנהגויות של בני משפחה או חברים כדי להרגיש "גדול".
• הוא יודע להוריד בכוחות עצמו מכנסיים ותחתונים ולהתיישב על הסיר או אסלה.
• הוא מרגיש לא בנוח כאשר חיתוליו או מכנסיו מלוכלכים ומבקש החלפה.
• הוא מבקש לחקות את התנהגות המבוגרים ולהתפנות בשירותים.
• הוא פשוט מבקש ללבוש תחתונים.
• הוא מודיע שעשה את צרכיו.

לפי שיטתה של זהבי, טווח הגילאים בהם אפשר לצפות לסימני מוכנות נע בין הגילים שנתיים לשלוש, כשהבנות לרוב מקדימות את הבנים. "במידה ומתחילים מוקדם מדי, התהליך עלול להתארך וייתכן שיתלוו אליו התנגדויות וקשיים בנוסף לתחושת כשלון או כעס הן של הילד והן של ההורה", היא מציינת. "מכאן שחשוב שנברר תחילה האם הילד מוכן. התחילו את התהליך בהתחשבות עם השלב ההתפתחותי בו מצוי הילד. אין טעם להיכנע ללחצים של 'מומחים', בני משפחה וחברים. התבוננו בסימני המוכנות של הילד. תנו לילדכם לאותת לכם מתי הוא מוכן. גמילה אינה ניתנת להשוואה בין הילדים בשל השונות הגדולה והקצב האישי  של כל ילד. התאזרו בסבלנות ובהומור עד לסיומו המוצלח של התהליך".

2. גמילה בהחלטת ההורה

הגישה החדשה, שצוברת לאחרונה פופולריות, היא הגישה אותה מובילה בישראל דפנה תייר, יועצת חינוכית התפתחותית ומומחית לגיל הרך שדוגלת בכך שילדים יכולים להיגמל מוקדם בהרבה ממה שהרגילו אותנו לחשוב, ומציעה להורים להיפרד מהחיתול כבר בגיל שנה עד שנה וחצי.

"ממוצע גיל הגמילה כיום עומד בין שנתיים וחצי לשלוש. זהו גם הגיל המומלץ על ידי רוב המומחים, כשהמלצתם זו מגובה בתיאוריות שנוסחו בעשרים-שלושים השנים האחרונות. אין זה מקרי שאלו הם אותם העשורים בהם התרחב והתבסס השימוש בחיתולים החד פעמיים", אומרת תייר. "מה שחורה הוא שתופעת דחיית הגמילה, שנובעת מנוחות טכנולוגית גרידא, מקבלת תמיכה באצטלה של תיאוריות ומחקרים מתחומי מדעי ההתנהגות והרפואה, בהם נטען שלפעוטות צעירים ולתינוקות אין את הבשלות ההתפתחותית המתאימה המאפשרת שליטה בעשיית הצרכים. אגב, חלק ממחקרים אלו ממומנים על ידי תאגידי ענק המייצרים חיתולים חד פעמיים.

"הסובלנות היתרה, שלא לומר העידוד, שרווחים כיום לגבי התופעה של עיכוב הגמילה אצל ילדים בני שלוש, ארבע ואף יותר היא מקור להרבה מאוד מן הבעיות שנוצרות בהמשך, ועצתם של מומחים מתחומים שונים להורים, להניח לנפשו של ילד מעוכב גמילה, היא בעיניי עצה מקוממת ואף מוטעית.

"אני טוענת כי ניתן לחנך פעוטות לשליטה בעשיית צרכיהם הרבה יותר מוקדם מהגיל המומלץ כיום, וזאת על סמך עובדות היסטוריות, אנתרופולוגיות ונתונים מניסיוני האישי והמקצועי. למעשה, מבחינה התפתחותית ניתן להתחיל ללמד תינוקות שליטה בצרכים כמעט מיום היוולדם או לכל היותר כשהם בני מספר חודשים בלבד. לתינוקות יש את כל הבשלות הנחוצה לשליטה בעשיית צרכיהם הרבה לפני גיל שנתיים וחצי – שלוש. יש לגמילה המוקדמת, מעבר ליתרונות התפתחותיים לתינוק, יתרונות נוספים: היגייניים, כלכליים ואקולוגיים".

3. בלי חיתולים בכלל

הטרנד השלישי והאיזוטרי ביותר, הוא הגישה שאומרת שאין כל צורך אפילו להתחיל עם החיתולים. בישראל זה נקרא "שיטת הקשב" או "שפת הקשב", מונח שנגזר מתוך הרעיון שיש להקשיב לצרכי ההתרוקנות של התינוק, ולהתייחס אליהם קונקרטית, מיום היוולדו.

"בארבעת החודשים הראשונים לחיי התינוק קל יותר ללמוד את איתותיו, כך שכדאי להתחיל מוקדם", אומרת אפרת וולפסון שהתנהלה כך עם שני ילדיה וכיום מעבירה סדנאות בנושא. "מניסיוני, ככל שמתחילים מוקדם כך התקשורת עם התינוק קלה יותר, כי הוא לא התרגל עדיין לעשות את צרכיו בחיתול. גידול ילדי בשפת הקשב מתחבר באופן מושלם לאורח החיים ותפיסת העולם שלי המכבדת את צורכי התינוק, מעניקה כבוד לעצמי וכבוד לסביבה".

ומה עם הלילה?

גם לגבי הלילה ישנן שתי גישות עיקריות לעיתוי הנכון שבו אפשר כבר להפסיק לקנות חיתולים סופית:

1. גישת מוכנות הילד

על פי גישה רווחת זו, יש להמתין עד שהילד קם כמה לילות רצופים והחיתול שלו יבש. כמות הלילות היבשים המומלצת משתנה בין מומחה למומחה, ונעה בין שלושה לילות לעשרה.

"להישאר יבש לילה שלם היא משימה קשה מאוד גם לפעוט ‏שמצליח לשלוט על צרכיו במשך היום, כיוון שקשה יותר ‏לשלוט על שלפוחית השתן תוך כדי שינה", מסבירה מנחת ההורים והגננת מאיה סימון. "הורים רבים נענים לרצון הפעוט ומסכימים להוריד את חיתול הלילה בטרם עת, כי הם מפחדים לפגוע בביטחונו העצמי, אולם אם הוא עדיין לא בשל לגמילה בלילה אנו נגרום לו בדיוק לדבר שממנו חששנו. אפשר ורצוי להציג עמדה ברורה לפעוט: נגמול אותך מחיתול הלילה כאשר תקום יבש במשך מספר לילות ברציפות. ניתן לעבור לשלב הבא רק לאחר שבאמת הוא יבש מספר לילות ברצף".

2. גישת החלטת ההורה

הורים רבים מורידים את חיתול הלילה יחד עם חיתול היום בגישה המכונה על ידי רבים כ"זבנג וגמרנו". על פי מומחים רבים, ילד לא נהנה לישון בתוך צרכיו, ומדובר בתהליך למידה שאמנם עשוי לקחת קצת זמן והרבה סבלנות וכביסות, אבל לבסוף, לרוב תוך חודש ימים, ילמד הילד שגמול ביום להישאר יבש גם בלילה.

האם להעיר אותו באמצע הלילה?

נושא שנוי במחלוקת נוסף שבו ייתקלו מיישמי שתי הגישות, הוא הדילמה האם צריך להעיר את הילד על מנת שירוקן את השלפוחית בלילה או לא. ללא ספק מספקת הרבה יותר לילות יבשים.

"הרבה הורים חושבים שזה נכון להעיר את ילדיהם באמצע הלילה כדי למנוע הרטבה", אומרת סימון, "התערבות כזו אולי תעזור באותו לילה, אך בבוקר, שהילד יקום משנתו, הוא כלל לא יזכור כי לקחו אותו באמצע הלילה לעשות פיפי. כאשר אנו לוקחים את הילד בלילה לשירותים אנו בעצם מסירים ממנו את האחריות ובכך גורמים לעיכוב הגמילה, לכן בעיני דרך זו לא מומלצת, היא בעצם לא גורמת לילד להשיג שליטה מתמשכת על מעשים".

>> הפעוט יורק את הירקות המרוסקים? קבלו פתרונות לבעיות תזונה של פעוטות

• גמילה
• חיתולים
• פעוטות
• תינוקות