"השקר דורש חשיבה מתקדמת"
במסגרת המחקר של אוניברסיטת טורונטו, עקבו החוקרים אחר 41 ילדים בני שנתיים, ו-24 ילדים בני שלוש. החוקרים היו מאוד מופתעים לגלות שאובדן התמימות הזה מתרחש כל כך מוקדם בהתפתחות האנושית. "היינו מופתעים גם מכמות הילדים ששיקרו, וגם מהגיל המוקדם בו עשו זאת", מספר הפסיכולוג שעמד בראש צוות החוקרים, קנג לי. "הנתונים מראים שהשקרים מתחילים בערך שנה וחצי לפני שהאמינו שזה קורה במחקרים קודמים".
במסגרת המחקר, שהתפרסם בכתב העת המקצועי "פסיכולוגיה התפתחותית", הניחו החוקרים שלושה צעצועים מאחורי גב הילדים וביקשו שינחשו מה הם בהסתמך על הסאונד שבקע מהם. "הצעצוע הראשון היה מכונית עם סאונד של מנוע", מסביר לי. "והילד מיד אמר: זו מכונית. השני היה כלב עם סאונד של נביחות. וגם את זה קל היה לנחש. ואז אמרנו שמי שינחש את הצעצוע השלישי יקבל פרס. אבל הצעצוע השלישי פשוט ניגן מוזיקה שלא קשורה לצעצוע עצמו ולא מסגירה אותו, כך שלא היתה להם כל דרך לנחש מהו".
בשלב זה עזבו החוקרים את החדר ואמרו לילדים שאסור להם להציץ. רוב הילדים נתפסו בהצצה על ידי המצלמות שבחדר אחרי שניות ספורות בלבד. כשחזר הצוות שאלו החוקרים אם הילדים הציצו. "מצאנו כי 25 אחוזים מהילדים שיקרו לנו, ושאלה שנטו לשקר היו היותר מתקדמים מבחינה קוגניטיבית מהיתר. השקר דורש חשיבה מתקדמת, כי השקרן משקר מפני שיש בידיו אינפורמציה שהוא יודע שאין אותה לאדם לו הוא משקר. זה דורש הבנה רבה".
לי מרגיע את ההתלהבות שעשויה לעלות בהורים לילדים שקרנים ואומר שהשקרנים אינם חכמים מחבריהם דוברי האמת. "הם לא יהפכו לגאונים", צוחק לי. "הם גם לא יהפכו לשקרנים כרוניים כשיתבגרו. עד גיל שבע ילמדו מאה אחוז מהילדים לשקר על מנת לחפות על טעויות ודברים שהם נבוכים בהם. עד לפני 30 שנה היה נהוג להאמין שילדים לא משקרים עד גיל בית ספר יסודי, ואפילו יותר מאוחר מזה, אבל בעשור האחרון אנו בוחנים ילדים ומוצאים שמגיל שנתיים השקרים הם חלק מהיכולת של רבע מהילדים. לדעתי, ועוד לא מצאתי את הדרך לבחון זאת מחקרית, יש ילדים שמשקרים עוד לפני שיש להם יכולות ורבליות, בעזרת פעולות ועוד דרכי תקשורת".
"אני מעדיפה לקרוא לזה בדיה ולא שקר", אומרת עדית רונן-סתר, מטפלת משפחתית ומדריכת הורים. "זה סיפור שהילדים ממציאים כדי לארגן להם את המציאות בדרך שמיטיבה איתם. שקר זו מילה חריפה, הם לא בגדו באף אחד, וזה באמת מראה על אינטליגנציה בדיוק כמו שהומור בגיל כזה מעיד על אינטליגנציה. הבדיה דורשת הבנה של מה יותר תועלתני עבורם, ואז ארגון של הסיפור שיתאים לתוצאה שהם מקווים לה. זה דורש אינטליגנציה רגשית וחברתית גבוהה. אין מה להיבהל מהבדיות האלה. לפעמים הם גם בודים סיפורים שאין להם כל אחיזה במציאות, למשל שהגיע היום לגן פיל, ואז בעצם ההורים יכולים לזרום עם הסיפור ולאפשר לדמיון של הילד להתגלגל. אם אנו לא מעמידים תנאים שגורמים לילדים לבלף אותנו, אנחנו לא מסתבכים עם הבדיות האלה. אם מציבים תנאים, כמו: אם אשמע מהגננת שהיית ילד טוב, תקבל פרס, זו הסתבכות מיותרת. הילד רוצה שנחשוב שהוא ילד טוב, ורוצה את הפרס. הצבת התנאים שדורשת מהילד אמינות מוחלטת לא מועילה איתו. אם אנו מוציאים את התנאים האלה אנחנו מנטרלים את הבעייתיות של הבדיה".