לרוב, אמהות מעלות לרשתות החברתיות תמונות של ילדיהן הקטנים כשהם עוטים על פניהם הבעות רכות ומלאכיות, ונוטות להשאיר בחוץ את הרגעים הפחות פוטגניים, כשהאף מלא נזלת, ארוחת הערב על כל הפרצוף או כשהתקף הזעם בשיאו. תחרות פייסבוק אחת, שאורגנה על ידי הבלוג המצליח מאמי-שורטס, והבטיחה פרסים שווים בתחום הביגוד לילדים, גרמה לאמהות להשחיז סכינים ולשתף את העולם בפרצופים הכי מאיימים ומרושעים של ילדיהן. במסגרת "תחרות המבט המרושע", שתפסה מומנטום עצום ככל שהתקדמה, התמודדו זה מול זה 32 תינוקות ופעוטות שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה.
ממשיכים באימונים
"יש אנשים המתנגדים לשילוב בין ילדים קטנים לבין המילה מרושע", אומרת אלנה ויילס, מנהלת האתר ואמא ניו-יורקית, המקיימת את התחרות זו השנה השנייה. "אבל הכל ברוח טובה. יש מיליון תחרויות בעולם בהן מנסים לבחור את תמונת התינוק הכי חמוד, ובעיניי זה דווקא לא לעניין להגיד שתינוק אחד חמוד מאחר. הרבה יותר כיפי ומצחיק לבחור מי התינוק הכי מרושע. כמובן שהאמהות המשתתפות לא לוקחות את הנושא ברצינות, ואיש לא נעלב. בעיניי התחרות היא קצת כמו מחאה לתחרויות היופי".
השנה שלחו 300 אמהות את התמונות הכי מרושעות של ילדיהם, ומדהים לראות איך ילד שעוד לא למד ללכת יודע כבר להישיר מבט חסר שביעות רצון ומאיים אל המצלמה. וויילס תחילה צימצמה את המתמודדים ל-32 המאיימים מכולם, וציוותה אותם לזוגות שמתחרים בדו-קרב אחד מול השני. קוראי האתר ועמוד הפייסבוק נדרשו להצביע עד שעה מסויימת, להכריע ולצמצם את הרשימה ל-16, וכן הלאה. הזוכה הגדולה, לאחר קרב צמוד-צמוד בין שתי ילדות העשויות ללא חת, עונה לשם קנדנס. בתמונה המאיימת שלה היא מצולמת בזמן שהיא שותה מים מכוס פלסטיק ונראית מאוד מאוד לא מרוצה. אמה של הסגנית שלה, ליל' די, שהתמודדה גם בשנה שעברה בתחרות אך הובסה כבר בשלב הראשון, כתבה בבלוג שלה: "ליל' די לא מוותרת. היא עקשנית כזאת. היא תבלה את השנה הקרובה באימונים, ואין ספק שגיל שנתיים האיום יעזור לה להגיע למטרה הזאת, והיא לא תפסיק להתאמן בכל פעם שלא תקבל את מבוקשה".
התחרות לוותה בכיתובים מצחיקים כמו "איזה ילד יגרום לך לרצות לישון עם אורות דולקים?" ו"למי מהילדים האלה יש בובת וודו של אמא שלו?", וכאשר קיידנס לבסוף זכתה בכל הקופה עם 50.93 אחוזים מהקולות, כתבה וויילס: "אם קיידנס היתה הבת שלי הייתי לוקחת אותה לכל מקום ושולפת אותה ואת המבט שלה בכל פעם שהייתי זקוקה לאלמנט מרתיע. 'מה זאת אומרת השף לא מכין דברים לפי הזמנה אישית?!' הייתי אומרת במסעדות, 'מה זאת אומרת השירותים ללקוחות בלבד?!'. לעולם לא הייתי שומעת עוד לא בבנק, בעירייה ובשום מקום, מאף אחד.עם קיידנס לצידי, העולם היה שלי".
