פעמים רבות אני מרגישה שאני רוצה להגיד לאנשים כל מיני דברים ועוצרת את עצמי. לפעמים כי לא נעים, לפעמים כי מאוחר מדי ועד שהבנתי מה בדיוק כדאי להגיד כבר עובר זמן, ולפעמים אני סתם מתביישת. אז עכשיו, אחרי שצברתי בלב שלל דברים כאלו, החלטתי להוציא את הכל.
1. לגברת הנכבדה ששאלה אותי אם נראה לי שבגלל הצורה בה גידלתי את הבן שלי הוא הפך לאוטיסט: לא חמודה, אני לא חושבת שהבן שלי אוטיסט בגללי. עברתי את השלב הזה. אוטיזם זה לא משהו נרכש אלא מולד. הבן שלי נולד כזה ושום דבר לא היה עוצר אותו בדרך. ומכיוון שאנחנו לא ממש מכירות היטב, אני לא חושבת שאת יודעת איך גידלתי את הבן שלי, אבל אני מציעה לך לא לשאול הורים לילדים על הספקטרום את השאלה הזו. בתחילת הדרך יש נטייה להורים להאשים את עצמם ושאלות כאלו לא ממש עוזרות. כשראית את המבט שלי משתנה לאחר ששאלת את השאלה, קצת נבהלת והמשכת לשאול האם נעלבתי.
לא עניתי לך אבל אם זה עדיין מטריד אותך, לא נעלבתי. סתם נדהמתי מהשאלה המוזרה הזו ולא הבנתי מאיפה הייתה לך את החוצפה לשאול אותי דבר כזה.
2. לגננת האהובה בגן הפרטי של בני: אתמול התחלת לדבר איתי על מסיבת סיום השנה ואני התאפקתי מלעצור את הדמעות ולא להתחיל לבכות לידך כמו ילדה קטנה.
אני לא מאמינה שכבר עברה שנה וחצי וצריך להיפרד. בשנה הבאה נמרוד בן ארבע והולך לגן עירייה. מה הייתי עושה בלעדיך? האם את מודעת לעובדה שהצלת לבן שלי ולנו את החיים? איך תוך שבוע מהרגע בו פגשת את בני ידעת את מה שכל הרופאים לא גילו, ואיך סיפרת לי בעדינות על החשדות שלך ועזרת לי להתמודד עם המצב החדש. באיזו סבלנות למדת להתמודד עם ילד חריג בגן, לקבל ולהכיל אותו, לשלב אותו ביחד עם כולם, ואיך הסכמת לבוא על חשבון הזמן הפרטי שלך על מנת לקבל תדרוכים מהצוות המקצועי שמלווה אותי.
אני חושבת שזה יישמע לך מוזר, אבל אלוהים שלח אותי אלייך. את אישה נדירה. בחיים, אבל בחיים לא אשכח אותך. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.
3. לאמא הנחמדה שפגשתי בבריכה בטיפולי ההידרותרפיה: הסתכלת עליי בכעס ועוד לפני שהספקתי להסביר הלכת. הבת שלך צעקה בקול רם בחדר ההמתנה ואני הסתכלתי עליה מהופנטת ולא אמרתי דבר. רגע לפני שהלכת אמרת לי "היא על הספקטרום, אין לך מה לשפוט אותה בכזו חומרה", ונעלמת.
רק רציתי להסביר שלא הסתכלתי עליה במבט שיפוטי, להיפך. הבת שלך יפה כל כך. היא דיברה ברצף ואני רק חשבתי לעצמי שזה פשוט מדהים. רגע לפני זה סיפרת לאחת האמהות בחדר שהיא לא דיברה עד גיל 6 והתפעלתי מההתקדמות הנפלאה הזו. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה. באמת לא הייתה לי כוונה לפגוע בה או בך, בפעם הבאה אני אשתדל לא לנעוץ מבטים. אני רק חייבת להגיד לך שוב שהיא מהממת!
4. לשכנה מהקומה השנייה: העובדה שאת חברה של סבתא שלי לא מצדיקה את ההתנהגות שלך. לא ייתכן שבכל פעם כשאנחנו נפגשות את שואלת אותי האם אני בהריון ומחמיצה פנים כשאת מקבלת את התשובה הקבועה "לא, אני סתם שמנה".
אני לא רוצה להיכנס להריון עכשיו. אני רוצה להשקיע את כולי בבן החמוד שלי וזהו. אם משהו בתחושות שלי ישתנה בעתיד אני מבטיחה לעדכן אותך ראשונה, אפילו לפני סבתא שלי.
5. לקרובת המשפחה (הקצת רחוקה): אני באמת לא מבינה למה נעלבת כשלא סיפרתי לך שהבן שלי אובחן בראש השנה על הרצף האוטיסטי. זה לא שתליתי שילוט ברחבי השכונה או פרסמתי מודעת ענק באינטרנט. אני לא מתביישת בבן שלי, וכל מי שקרוב אליי באמת יודע. ועכשיו כשגילית על מצבו באיחור של מספר חודשים, מקרובת משפחה אחרת, ובמקום להתקשר אליי ולהתעניין במצבי החלטת להיעלב, זה רק מוכיח לי שכנראה צדקתי שלא פניתי אליך מייד.
אני חייבת לציין שכאמא לילד בעל צרכים מיוחדים, אין לי כוחות להתעסק בשטויות כאלו. אני אשמח אם תחסכי ממני את עוגמת הנפש הזו. יש לי מספיק דברים על הראש מאשר לטפל בהיעלבויות מיותרות.
6. לבעלי הנפלא: שכחתי את יום ההולדת שלך. זאת הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי. תירוצים יש בשפע: החיפושים אחר צוות משלבות חדש לקראת שנה הבאה, לחץ בעבודה, ההתעסקות בהפרעות השינה של נמרוד. אבל כמו שכתבתי, כנראה שזה רק תירוץ. אין לי מושג איך זה קרה. אני יודעת שלא נעלבת ולא התרגשת מהעובדה הזו יותר מדי כי אתה לא הטיפוס הזה, אבל בכל זאת, אני כועסת על עצמי שנזכרתי רק מאוחר בערב. בעוד חודש נחגוג יחד יום נישואים עשירי במספר. את תאריך הנישואין שלנו אני לא אשכח לעולם. אז מזל טוב ויום לא הולדת שמח.
7. לנמרודי המתוקי שלי: אתמול, בפעם הראשונה אמרת לי מיוזמתך שאתה אוהב אותי. ככה סתם פתאום, בלי שיבקשו או ידריכו אותך. ניגשת אליי, חיבקת אותי חזק, הסתכלת לי בעיניים ופשוט אמרת. באותו הרגע הרגשתי שאתה באמת מבין את משמעות המשפט הזה. המשכתי לחבק אותך עוד מספר שנית, הלב שלי התרחב ואז הבנתי שזה הרגע הכי מאושר בחיי.
8. לאראלה ממפעל הפיס: זה שאני לא מנויה של מפעל הפיס זה לא אומר שאת לא יכולה להתקשר מדי פעם, אפילו סתם בשביל להתעניין בשלומי.
זהו, עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב. לפעמים זה מאוד נעים להוציא את כל מה שיושב על הלב החוצה.
שמה של הכותבת ובנה בדויים
רוצים ליצור קשר או להגיב למיכל? כנסו לעמוד הפייסבוק שלה
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?