מחאת האוהלים נגמרה אולי בקיץ ולא ממש הניבה תוצאות מיידיות אבל את הריקושטים שלה אנחנו מרגישים בכל יום. אנשים לא מוכנים לשתוק יותר. העידן שבו הורדנו את ראשנו בכניעה נגמר. בימינו, מספיק חשבון עתיר חברים בפייסבוק כדי לעורר עוד ועוד מחאות צודקות. הפעם על הכוונת מחאה על עיוות אבסורדי, מחאה של הורים שנאלצים לשלם מחיר כפול כדי לנסוע בתחבורה הציבורית עם ילדיהם. הורה לתינוק, המעוניין לנסוע באוטובוס, ולהשאיר את העולל בעגלה יאלץ לשלם בעבורו כרטיס נסיעה. אבל אם יסכים ההורה לקפל את העגלה ולהחזיק את התינוק בידיו (גם אם מדובר בעמידה) – רק אז הוא יזכה להטבה המגיעה לו לפי החוק – נסיעה חינם לילד עד גיל 5.
"זה לא סביר, לא בטיחותי ולא ניתן לביצוע", טוען אורי משגב, עיתונאי ויוזם המאבק, "איך אפשר להחזיק ביחד אחת תינוק, ביד שניה עגלה וביד השלישית עמוד? כי הרי אין מה לדבר על מקום ישיבה".
משגב, המגדל ארבעה ילדים, החליט שהוא לא יכול לחיות עם המצב הזה יותר ובאקט של יאוש, העלה את תחושותיו על הכתב וכמו שנהוג בימינו שיתף את החברים בפייסבוק: "אני לא מוכן לשתוק יותר מול עוול יומיומי שפוגע באוכלוסיה מובחנת מאוד – הורים לילדים קטנים שמשתמשים בתחבורה ציבורית. תבינו לבד לאיזה מעמדות כלכליים הם משתייכים".
בכל פעם שאני עולה לאוטובוס עם בני לירי בן השלוש בעגלה, חברת דן מחייבת אותי לשלם עבורו כרטיס נוסף. בעצם היא לא מחייבת – הנהג מציג בפני את האפשרות לקפל את העגלה, לקחת אותו בידיים, ואז לא לשלם. שנינו יודעים שזה לעולם לא יקרה. אני לא אקפל את העגלה ואחזיק אותה ביד אחת, כשביד השנייה אני מחזיק את הילד שלי. זה לא בטוח לנסוע ככה, ולא סביר לביצוע. אני רוצה להדגיש: מדובר גם על נסיעה בעמידה. למעשה בתדירות הקווים של דן, כמעט תמיד אנחנו נוסעים בעמידה. כלומר לא אני ולא לירי תופסים מקום ישיבה. אני עומד, הוא יושב בעגלה, ושנינו משלמים כל אחד כרטיס מלא".
"הוצאה של עוד 500 שקל בחודש, בנוסף לתשלום לגן של הילדה"
בתוך שעות זכה הפוסט של משגב לחשיפה רבה ולמאות תגובות נסערות. "חישבתי את זה, והסכום שאני מוציאה על העגלה מייקר את הגן בעוד 500 שקלים לחודש", מספרת לנו היום ריה טסלר גרניט, אימא לילדה בת שנה וארבעה חודשים. "לא ברור לי למה אדם שמן מאוד יכול לתפוס שני מקומות ישיבה ולשלם רק על עצמו, ואני צריכה לשלם על עגלה לתינוק? גם עגלות שוק לא מחוייבות בתשלום דרך אגב".
מאז הרפורמה בתחבורה הציבורית, תקנות משרד התעבורה קובעות כי באזורים גוש דן, ירושלים וחיפה יוכלו הנוסעים לבחור באחת משלוש אפשרויות: לרכוש כרטייסת נוער בעבור העגלה, לרכוש כרטיסיה רגילה בעבור העגלה או לרכוש כרטיס מטען בודד. "הייתי צריכה להטריח את עצמי עד לרכבת צפון כדי להוציא רב-קו לעגלה", מוסיפה ריה, "על הכרטיס יש תמונה של הבת שלי אבל בעצם צריכה להיות שם תמונה של העגלה. אני לא מבינה, אם אני אמורה להחזיק ביד אחת את התינוקת וביד השניה את העגלה, עם איזה יד אני אמורה לשלם לנהג? "
נכה? שלם כרטיס נוסף על כיסא הגלגלים
ויש גם עניין בטיחותי: חברות התחבורה הציבורית טוענות כי הדרך הבטוחה ביותר להסיע ילד בגילאים המדוברים הוא להחזיקו בידיים בישיבה, אלא שבחלק לא קטן מהמקרים לא נמצא כסא פנוי ואז מצופה מההורה להחזיק את התינוק על ידיו בעמידה. "אין סיכוי שיותר בטוח להתנייד ככה עם הילדים", אומר משגב, "זה פחד אלוהים. כל ברקס מלחיץ אותך. אפילו נהגי אוטבוס אמרו לי שזה הסיוט שלהם, לראות אימא עומדת עם תינוק על היידים, הם פוחדים מהיום שבו יקרה משהו. גם מבחינתם זאת תקנה בלתי נסבלת". בין התגובות הרבות לנושא ברשת החברתית ובפורומים, סיפרה מישהי שהיא בהריון מתקדם ועדיין נוסעת באוטובוסים והמצב הקיים בו היא אמורה להחזיק את בנה בן השנתיים על היידיים הוא פשוט בלתי אפשרי.
ולא רק הורים צעירים, מסתבר שגם נכים לא פטורים מתשלום: "מסתבר שגם נכים צריכים לשלם", מספר משגב, "הם משלמים כרטיס אחד בעבורם ואחר בעבור כסא הגלגלים שלהם. אלא אם כן הם יכולים לקום רגע ולקפל את הכסא שלהם. הדבר הזה הוא תיאטרון אבסורד הוא כל כך מופרך עד כדי שהחלטתי לנסות לקום ולשנות אותו. ואני חייב לציין שההיענות מדהימה. מסתבר שנגעתי בפצע פתוח שלאף אחד לא היה נעים לקטר עליו. יש כבר התארגנות של מאות אימהות שקוראות לעלות עם עגלות לאוטובוסים ולהפסיק להתקפל. זה כל כך מעוות שזה חייב להתשנות. זאת התחושה שלי".
חברות האוטובוסים: נשמח לשינוי לטובת הציבור
מחברות אגד ודן נמסר בתגובה כי משרד התחבורה הוא זה שקובע, והן רק הגוף המבצע. עליהם ליישם מדיניות שנקבעת על ידי המפקח של העבורה מטעם משרד החבורה. וכי הן ישמח לבצע כל שינוי לטובת הציבור, אך אין הם הכתובת לטיפול בנושא הזה.
ממשרד התחבורה טרם התקבלה תגובה