בימים בהם כל אחד מאיתנו מצלם את בני משפחתו ומתעד את חייו באלפי תמונות חודשיות, נעים לגלות שיש עדיין תוקף למושג ׳צלם׳, ושאמן אמיתי יכול לקחת את הנושא השחוק ביותר מכל הנושאים המצולמים, משפחתו האישית, ולהרים אותו לגבהים חדשים. הצלם הגרמני פרד הונינג יצר פרוייקט טרילוגיה צילומי, שחלקו השלישי והאחרון, ׳שלוש׳ הוא נקרא, עוסק בתא המשפחתי המשולש שלו, וצילומיו מלאי כח וכנות מחלחלת.
שני החלקים הקודמים בפרוייקט הביאו אל המתבונן את החלקים הקודמים בסיפור, כשראו בהם את התאהבותו באשתו, את איחודם ואת הולדת בנם. החלק האחרון עוסק בילדותו של הבן, כיום בן שמונה, ואת השנים הראשונות בחיי המשפחה הצעירה. ״אני מקווה שהמתבונן יראה את המיסתורין הטמון בפלאי הילדות״, אומר הונינג. ״יש התמקדות בימים הראשונים והמשונים של ההורות, הקסם של פעמים ראשונות. אני רוצה שהקהל יחווה את מה שחוויתי אני כשהפכתי לאב בגיל 40. זכרונות ילדותי אבדו לי עד שהייתי לאב. כשראיתי את בני גדל, גיליתי מחדש את ילדותי דרכו וזה היה קסום״.
עוד בבית ומשפחה:
>> האם מותר לאישה לנפוח ליד בעלה? יש לנו תשובות
>> תיזהרי זה מסוכן, את יכולה להתחתן! משפטים שרק ילדים אומרים
>> איך מתלבשת בת של סטייליסטית?
למרות שדבריו נשמעים מתוקים ונוסטלגיים, התמונות של הונינג אינן סנטימטליות ואידיליות בכלל. הן מוארות באופן שלא מסתיר או חוסך דבר ומציגות את הדואליות והאמביוולנטיות שיוצר המצב החדש. ״כשבני נולד, אשתי הפכה ממאהבת לאמא״, הוא נזכר. ״כל האהבה ותשומת הלב הופנו פתאום אל בננו והרגשתי לפעמים כמו צופה מהצד. ההבדל בין צלם חובב לאמן הוא בעיקר העריכה. לוקח לי הרבה זמן להחליט מה להשאיר, ולוקח זמן עד שאני מצליח להסתכל על הדימויים ולא לראות בתוכם את אהוביי. כשעורכים צריך לייצר מצב של זרות״.
אשתו של הונינג, הכוכבת האמיתית של תמונותיו המפעימות, נחשפת מאוד בסדרה הזו, והונינג טוען שהיא עושה זאת בשמחה ובקלות בזכות הרקע האמנותי האישי שלה. ״היא דוגמנית מושלמת ותומכת בי ובעבודתי תמיד״, הוא אומר. ״ולא רואים בתמונות את חיינו אחד לאחד. זה לא תיעוד אלא יצירת אמנות. אנחנו חיים במרכז ברלין למשל, דבר שלא רואים בתמונות. בתמונות רואים רק טבע. אין מכוניות, טלפונים ומוצרים של החיים המודרניים. זהו החזון האמנותי שלי של ילדות מושלמת וחיים טובים, אולי כי אני עצמי גדלתי בכפר קטן״.
הונינג אומר שהתגובה הכי מפתיעה שהוא מקבל באופן קבוע על עבודותיו היא שהן נשיות. ״השם פרד יכול להיות שם של אישה בגרמניה, ואנשים תמיד מניחים שאני צלמת, ובתערוכות קבוצתיות בנושא אמהות של צלמים מכל העולם, כמו זו שמוצגת כרגע בגלריית הצלמים בלונדון, בשיקגו ובבלפסט, ׳אמיתות של בית: צילום של אמהות׳ אני הצלם הגבר היחידי בין המון נשים. אני מי שאני, אני תמיד מצלם בלי לביים, אני אוהב לתצפת על אשתי ובני עד שאני קולט רגע אמיתי. אני מאמין שכדי להיות אמן טוב באמת כדאי לעסוק רק בדברים שמכירים ממש ממש טוב. זו המשפחה שלי, והיא תמיד שם, ותמיד נותנת לי רשות לצלם אותה״.