אם יש דבר אחד שכל מטפל משפחתי, מדריך הורים או פסיכולוג ילדים יסכימו עליו זה שהדרך הטובה ביותר לחנך את הילדים שלנו היא דוגמא אישית. דרך ההתנהגות של הוריהם הם לומדים מה מותר לעשות ומה לא, ומעצבים את תפיסת העולם הראשונית שלהם על העולם שתלווה אותם עוד שנים רבות קדימה. כך יקרה גם בנושא הזוגיות.
ישנם הורים שמביעים את חיבתם זה לזו מול הילדים בעוד אחרים שומרים אותה לרגעים בהם הוא כבר ישן. עם זאת, כשזה נוגע לריב, הורים רבים מתקשים לשמור את הכעס בבטן ונוטים להתפרץ גם מול הילדים. אז עד כמה חשוב לילד לראות את אמא ואבא מתנשקים ולעיתים גם מתווכחים?
"מגע אוהב משדר יציבות"
היועצת הזוגית, דליה שוורץ, מסכימה שיש חשיבות גדולה למה שהילדים רואים בבית. "ילדים יבנו את כל ההתייחסות שלהם לזוגיות, למגע, לאינטימיות וליחסים על סמך מה שהם רואים בבית. ילדים שהוריהם לא נוהגים להראות חיבה פיזית: להתחבק, להתנשק, להתכרבל מול הטלוויזיה – יחשבו שזה משהו שפשוט לא אמור לקרות. הילד לא מסיק שהם עושים את זה בחדר אחר. מבחינתו, הם לא מתנשקים. במקרים קיצוניים, ילד בוגר עשוי לקחת את זה לכיוונים של הימנעות מאינטימיות, ולכן חשוב להפגין ליד הילדים חיבה אחד לשני. זה בסדר להתחבק ולהתנשק בגבול הטעם הטוב ליד הילדים. ילדים צריכים לדעת שבין הורים יש מגע שמעיד על כך שהם אוהבים אחד את השני וטוב להם ביחד כי זה משדר יציבות".
"חשוב להראות גילוי חיבה כי בסיכומו של דבר ההורים או הדמויות הכי משמעותיות בחיי הילדים", אומרת מיכל דליות, יועצת משפחתית ומדריכת הורים. "הם אלה שמהווים עבורם מודל לחיים וליחסים בין אנשים. מכיוון שאנחנו יצורים חברתיים ההתניות והרגשות שלנו, השמחות והעצב שלנו - נסמכים על יחסים. אם הילד רואה חיבוק, סליחה, קבלה, נשיקה, כעס ואת הטיפול בכעס הזה - יש סיכוי טוב שהוא ילמד זאת וידע להעניק את זה הלאה. זו גם התחלת הדרך להיות אוהב ואהוב".
מנגד לגילויי האהבה, בכל בית עולים ויכוחים ומחלוקות, ורוב הסיכויים שלא תצליחו להימנע מלריב מול הילדים. אך גם לריב לידם צריך לדעת איך. מלבד החשיבות לכך שנושא הריב יהיה הולם, חשוב שהדרך בה הוא ייפתר תהיה כזו שמכבדת את עצמכם ואת בן הזוג, ותוריד עול מהילד שחווה את המריבה יחד עם הוריו.
"אף פעם לא נעים לראות את ההורים מתווכחים, אבל ילד שגם רואה אותם מתנשקים אחר כך - קל לו יותר להתמודד עם הוויכוח, כי הוא רואה גם את הפיוס", אומרת שוורץ. "ילד שרק רואה את הוויכוחים נשאר עם המטען שלהם וכל ויכוח כזה נראה נורא מאיים ומלחיץ".
לטענת דליות, ריבים הינם דבר בלתי נמנע שאף מצביע על מגוון של דעות שיש בבית, אולם חשוב לשים לב כיצד הריב מתנהל ואיך הוא נפתר. "מריבות בין הורים זה דבר רגיל, ידוע ולא משהו שאפשר להימנע ממנו. הבעיה היא לא הריב עצמו אלא הדרך שבה הוא מתרחש. אפשר לריב ולהתווכח וגם לשמור על הכבוד העצמי והכבוד לאחר. כשהקווים האלו נחצים נוצרת בעיה, כי הילד לומד מהמודל. אני אוהבת שיש דעות שונות והילדים גדלים באווירת פלורליזם ורואים הרבה דברים. העניין הוא איך פותרים את זה, איך עוברים על זה ולאן זה לוקח הלאה את בני הזוג".
מה לא לעשות בוויכוח ליד הילדים? שוורץ מציעה להימנע ממריבות בהן מוזכר אדם אחר שהוא אינו אחד ההורים, ולהימנע ממריבות עם אדם אחר שהוא אינו בן הזוג. "מריבות שמתרחשות עם הסבא והסבתא, או שבהן נאמרים דברים על בני משפחה אחרים מומלץ שלא לעשות ליד הילדים. למשל, אם האם מעליבה את חמותה ואומרת שהיא קמצנית ולא עוזרת, הילד שומע את זה ונשאר עם הדעה הזו לגבי סבתא שלו. יש דברים שכדאי למנוע מהילדים לשמוע כדי שלא יתפסו צד וגם לא יסיקו מסקנות לגבי אחד האנשים עליהם דובר".
כמו כן, היא מוסיפה, חשוב לשמור על תרבות דיבור בזמן ויכוח. "אסור להיכנס לצעקות, לאיומים או קללות חלילה מול הילדים. אלו מרכיבים שכלל לא צריכים להיות בין בני זוג, אבל אם זה בלתי נשלט, לפחות חכו עם הכעס הזה עד שילכו לישון, כי זה גורם לילדים נזק עצום ויוצר אצלם חרדה. הרבה אנשים אומרים בלהט הרגע שהם רוצים להתגרש, אבל הילדים לא מבינים את זה וזה הופך לאיום אמיתי. זה משפיע על כל חייו של הילד ויחסיו בבית הספר ומול חברים".
בנוסף לאופן בו מתחבקים ומתווכחים מול הילד, שוורץ ודליות מזכירות שחשוב לזכור שמה שהילדים רואים בבית, נספג ומעצב את עתיד יחסיהם בזוגיות. "יש אנשים שיתקלחו עם הילדים שלהם ויש הורים שלא יעלה בדעתם לעשות את זה", אומרת דליות. "אנחנו מדברים על ערכים ואלה הם אישיים, תרבותיים וחברתיים ושונים בקרב חילוניים ודתיים. אלה דברים שאנחנו לא יכולים להגיד באופן מוחלט מה טוב ומה רע, אלא כל אחד עושה זאת על פי ערכיו ועל פי המותר והאסור בתפיסה שלו".