>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
1. הזכות ללכת לשירותים לבד
או להתקלח בשקט בלי שמישהו יצרח מעבר לדלת והשכנים יתלבטו אם להתקשר לרשויות הרווחה. בגיל מאוחר יותר ילדך אף יתעקש להיכנס איתך לחדר הרחצה וייעלב נורא כשתסרבי.
2. הזכות לאכול בנחת
תוך שימוש בשתי ידייך, לעיסה ובליעה, בלי לנענע יצור צווחני שלא תמיד יסכים שתשבי או שידרוש לשבת, עירני ועליז, על ברכייך. ידיו הקטנות מאיימות להישלח במהירות הבזק אל כל מזון העושה את דרכו אל פיך.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
3. הזכות לחיים ללא אשמה
יהיו מי שיאמרו שזה בשליטתך. זו טעות נפוצה, אמהות נכבדות, המינון אולי מושפע מרציונליזציה כלשהי אבל תחושת האשמה היא מובנית. הלבשתי אותו מספיק? אולי הוא רעב? האם לקחתי אותו לרופא בזמן? ואולי הגענו אל הרופא יותר מדי? והגרועה מכולן: איך יכולתי לחזור לעבודה ולהשאיר את האוצר שלי עם אדם זר? איזו אמא נוראית אני.
4. הזכות ליקיצה טבעית
יקיצה טבעית? זוכרת? אדם שמתעורר עצמונית. נסי לאמץ את התאים האפורים שגם אליהם נגיע מיד. היה היה פעם דבר כזה. שינה רצופה. בלי לקום להניק, בלי להרגיע פעוט מבועת מסיוטי לילה או להחליף סדינים רטובים. האופטימיים מספרים שבעתיד עוד תתקשי להעיר את ילדייך כשיבקשו להתפנק עוד במיטה. בינתיים את משתעשעת ברעיון לטפטף סם שינה לבקבוק של הילד.
5. הזכות לספונטניות
יציאה לחתונה של חברתך דורשת התארגנות מורכבת. בין השאר, בקבוק עם חלב שנשאב משדייך וספר עב כרס של טלפונים והוראות שאת משאירה אחרייך. עברו-חלפו שנות הרווקות העליזות, שבהן יצאת לקרוע את הלילות. הבייביסיטר התיכוניסטית שלך תעשה את זה בשבילך בסוף השבוע.
6. הזכות לנהיגה שקטה
כל רמזור אדום מעורר צרחות שגורמות לך לשקול ברצינות לצאת מהרכב ברמזור ולהניק עד הירוק הבא. אף אחד לא ישים לב. הנהג מימין מחטט באף והנהגת משמאל מתאפרת. כן מתוק, אנחנו לא מוצאים חניה בתל אביב. גם אמא רוצה לבכות.
7. הזכות להיות ערה אחרי עשר בלילה
ולא, לנקר על הספה אל מול "ארץ נהדרת" אחרי שתי כוסות קפה הפוך חזק, תוך כדי שאת ממלמלת, "כן מותק, אני מקשיבה לך, ברור, רק תחזור על המשפט האחרון... אני ערה, בטח, ערה לגמרי". זה לא נחשב.
8. הזכות לשינה איכותית ולו מעטה
את מוצאת את עצמך שוכבת במיטה, טרוטת עיניים, טרודה במחשבות. את קמה להציץ לחדרים של ילדייך, מיישרת את שמיכותיהם ונושקת על לחייהם. "שוב לא ישנת בלילה?", זורק לעברך בן זוגך בבוקר. "חשבתי מה אעשה כשהילד ייכשל במבחן"\ את עונה בביישנות ונאלצת להזכיר לעצמך שהילד עוד לא בגן.
9. הזכות להיות חולה
עצוב מאוד אבל עלייך לדעת, שזו אחת הזכויות החשובות שעליהן את (רק את ולא בן זוגך) מוותרת עם בואו של הילד הראשון. את צריכה להמשיך לתפקד. גם אם יש סבתא זמינה (לא תסולא בפז), את, יקירתי, תהיי זו שתטפלי בילדייך. עברו הימים של צפייה בסדרות בטלוויזיה עם כוס תה שאמא שלך הכינה. את אמא בעצמך. לעבודה.
10. הזכות להיגעל
לא הקפדת לשים על כתפייך את חיתול הטטרה הפרחוני? בדיוק אז תספגי מפל פליטה ריחני על גבך הרחוץ. מגעיל? דווקא לא. זה הילד שלך. כינים שמקפצות בחדווה מהמסרק הצפוף, נזלת נמרחת ושאר דברים שלפני כן נחשבו בעינייך לשיא הגועל - כל אלה שלך עכשיו. ובתהליך הגמילה יבוא הפעוט כששאריות צואה זולגות על רגליו "אמא, חיבוק", יבקש ואת תשיבי, "בטח מתוק. חיבוק גדול, מיד אחרי האמבטיה".
11. הזכות לצלילות
בתקופת הרווקות יכולתי לזכור פרטים שונים ומשונים. כל זה השתנה משהפכתי לאם. מידע שמילא במוחי תאים על גבי תאים נמחק כדי לפנות מקום למידע חדש, חשוב לא פחות: מאיזה צד ינק בני? כמה פעמים עשה קקי? והצבע? המרקם? פלא שאני צריכה שיזכירו לי מהו מספר הקודן של המכונית?
12. הזכות לשמיעה סלקטיבית
כל עוד יש לכם ילד אחד, אחד מבני הזוג זכאי לשמיעה סלקטיבית. ניחשת נכון – הזכות הזאת היא לא שלך. בן זוגך ממשיך לישון כשהקטן בוכה בלילה. יורש העצר יורה את צרכיו מתוך שינה ברעם קולני ומישהו נדרש לצאת מתחת לשמיכה החמה ולהחליף לו חיתול? "לא שמעתי...", ימלמל, "אבל אם כבר התעוררת אז למה את מעירה גם אותי?".
13. הזכות לספורט
כאם טרייה את מגלה שהליכה לחדר כושר כרוכה בהיערכות מבצעית או בוויתור כואב על שעות שינה. בסולם העדיפויות הכולל גם רופא וקוסמטיקאית, הספורט יורד למקומות התחתונים. הפקידה הרעננה של חדר הכושר תציע להקפיא את המנוי עד שתוכלי לחזור להתעמל. אין בעיה. אוטוטו, כשהילד יתגייס אני חוזרת. את גם עוד תלכי ל"התעמלות אחרי לידה" בקופת חולים, תכווצי רצפת אגן ותעשי כפיפות בטן כשיורש העצר שוכב עלייך מחייך.
יש עוד כמה וכמה זכויות אלמנטריות ברשימה שעליהן ויתרת. אבל במקומה את יכולה עתה להרכיב רשימה חדשה. רשימת הדברים שגורמים לך עונג וממלאים אותך בתחושות שלא הכרת מעולם. ההכרה שאת אוהבת בכל תא בגופך כמו שלא ידעת שאפשר; החיוך שלו; המבט המעריץ והמאוהב בעיניו כשהוא מעורסל בזרועותייך; הריח המשכר של עורו; חום גופו כלחמנייה אפויה המפתה לטעום את צווארו עד בלי שובע; ההתמסרות המוחלטת שבה הוא מתרפק עלייך בגופו הקטן והרפוי; לכל אלו אין תחליף. וזה עוד לפני ששמעת אותו קורא לך "אמא" או רץ אלייך ומבקש עוד חיבוק. זה עוד לפני שעמדת במסיבת סיום השנה בגן, כשהוא שר "אולי עוד קיץ ניפגש", ונאבקת להחניק התייפחות קולנית. את כבר שבויה לחלוטין. אסירת עולם מרצון בעבותות האימהות.
קטע זה הינו חלק מפרק מתוך הספר החדש "חופשת לידה" של הסופרת ד"ר נאוה אריאל שטרנברג