מה הופך את ההברות הללו להברות שמשדרות כוח או חולשה? בן פיטצ'ר שערך את המחקר בבית הספר למדעי הביולוגיה והכימיה בלונדון מסביר ל-dailymail: “חיות יכולות לשפוט את גודל ומידת האיום של חיות אחרות באמצעות שכיחות הקריאות שלהן. חיות גדולות וחזקות מפיקות קולות בתדירות נמוכה יותר והשמות משתמשים בקישור הזה של תדירות הקול כדי לגרום לבנים להישמע גדולים יותר. כשתשמעו את השמות הללו תחשבו על אדם דומיננטי, חזק וגדול".
כדי להגיע למסקנה הזו, החוקרים ניתחו את השמות הכי שכיחים לבנות ולבנים בבריטניה, אוסטרליה וארה"ב בעשר השנים האחרונות, תוך התמקדות בהברה שמודגשת כשהוגים את השם. רק כדי לסבר את האוזן, השמות הכי נפוצים לבנים באנגליה וויילס ב-2011 היו הארי, אוליבר, ג'ק, אלפי וצ'ארלי, בעוד בנות הממלכה זכו לשמות הפופולריים אמיליה, אוליביה, לילי, ג'סיקה ואמילי. עוד דוגמא היא שמות התינוקות הנפוצים בשנה האחרונה בארה"ב: ג'ייקוב, מייסון, איתן, נוח וויליאם היו שמות הבנים הכי נפוצים, בעוד תינוקות בנות נקראו סופיה, אמה, איזבלה, אוליביה ואווה.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
שמות הבנים הכילו יותר תנועות גדולות ופתוחות משמות הבנות, שהכילו תנועות קטנות יותר והחוקרים מאמינים שהתכונות שנחשבות נשיות או גבריות בחברה המערבית עיצבו את האופן בו חברות חושבות על שמות גבריים או נשיים. “ההורים לא מבינים שהם בוחרים שם עם תנועה גדולה או קטנה, כזה שתואם את התבנית שמצאנו - אבל הם בוודאי בודקים אם השם מתאים לבן או לבת”, מסביר פיטצ'ר, "הסמליות של הצליל ודאי השפיעה על האופן בו השמות התפתחו ומשפיעה על מה שאנחנו מחשיבים כשם שמתאים לבנים או שם שמתאים לבנות והיא בטח ממשיכה להשפיע על שמות חדשים”.
מאגר שמות הבנות קטן יותר
האם הממצאים הללו תקפים גם לשפות אחרות? עדיין לא ברור והחוקרים מקווים לבדוק את זה במחקרים הבאים שלהם. הם בעיקר רוצים לבחון האם בחברות בהן נשים גדולות נחשבות מושכות יותר הם ימצאו שהשמות הפופולאריים לנשים מכילים הברות גדולות.
קשה להגיד שהמשוואה שקובעת אילו שמות הופכים פופולאריים פוצחה אבל מחקרים קודמים הפנו אצבע גם לפקטורים כמו מיקום גיאוגרפי ומעמד כלכלי, כמרכיבים שמשפיעים על בחירת השם.
ומה אצלנו? לפי נתוני הלמ"ס המתייחסים ל-2011 השמות היהודיים הכי פופולאריים לבנים הם איתי, נועם, אורי, דוד, דניאל, יהונתן, אריאל, יוסף ועידו, ולבנות הם נועה, תמר, מאיה, טליה, יעל, שרה, נויה, אביגיל והילה.
האם השמות הנקביים שלנו משדרים חולשה יותר מאלו של הזכרים? "שם הוא עניין שנטוע בתרבות ויש בו מותר ואסור, אבל ההחלטה אם שם רך או קשה תלויה בחברה שמסתכלת עלו, ושתי חברות שונות יכולות לראות באותו שם ערכים שונים", מסבירה ד"ר מיכל רום, מרצה בתכנית ללימודי מגדר ובמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, שחקרה שמות בישראל ואף מעבירה את הקורס “מי אני ומה שמי” - סוציולוגיה של שמות.
אז איך בכל זאת התפתחו עוד שמות נשיים? ד"ר רום מסבירה שעם השנים נוצר צורך להמציא שמות חדשים לבנות: "במצב בו יש פחות דמויות תנ"כיות ופחות שמות נשיים משמות גבריים, שואבים שמות מהטבע – כמו טליה או תמר או שלוקחים שמות של בנים ומוסיפים להם סיומת נשית, שבדרך כלל מעניקה להם משמעות שמקטינה אותם – למשל טלי, גילי או איילת".
ואם חיפשתם דבר שמשותף לכל השמות הפופולאריים בישראל, ד"ר רום מצאה במחקר שלה מכנה משותף שמספר משהו על החברה שלנו: “מדובר בשמות בלי אותיות גרוניות קשות, בלי ח' או ע' חזקות – כאלה שלא מסמנים אותך עדתית או אתנית. לא תמצאי פה שמות רוסיים או אתיופים או כאלה שמזוהים עם מתנחלים או חרדים וגם לא שמות גלובאליים. הרבה מאוד משתנים משפיעים על השמות שאנחנו נותנים לילדים שלנו ומדובר בעניין מאוד מורכב, אבל פה מדובר בשמות שנחשבים כישראלים אותנטיים, כאלה שתואמים את האליטה החזקה של ה'צבריות'”.