לפני כעשור הוריה של סיון הנדלסמן (31) יוצרת ובימאית תיאטרון, התגרשו. השבר והכאב שחוותה בעקבות פרידת הוריה הולידו את ההצגה "המשפחה המתה". בהצגה המתרחשת אי שם בעתיד, הקהל מוזמן לסיור בעולם שבו התא המשפחתי מת וקיומו היחיד הוא כמוצג מוזיאוני. "הטרגדיה היא שאי אפשר להגיד יותר: "לי זה לא יקרה", אומרת הנדלסמן.
הטקסט של ההצגה בנוי מסצנות השאובות מהביוגרפיה של הנדלסמן בשילוב טקסטים אקדמיים בסוציולוגיה ופסיכולוגיה, המתמקדים במבנה משפחה וטיפול משפחתי. "ככל שיותר התעמקתי בזה, הבנתי כמה מורכב הדבר הזה שנקרא משפחה וכמה כל אחד ואחת מאיתנו נגועים במשהו, לטוב ולרע. אנחנו שבויים בתפקידים מסוימים במבנה המשפחתי, ומשלמים על זה מחיר".
הנדלסמן מנחה את הסיור שבו משתתפים ארבעה שחקנים יוצרים המייצגים את בני משפחתה. במהלך ההצגה, עובר הקהל בתחנות ובנרטיב של מוסד המשפחה, בהגדרה ובמנגנונים שלו, ובשאלה איך הוא פועל ומשפיע על הפרטים. המשפחה עוברת תהליך, ממשפחה אידיאלית שעוברת התפרקות מתחת לפני השטח, ושבסופו של דבר הכול צף למעלה. נדמה כי יותר משהנדלסמן באה לתת תשובות, היא בעיקר מעלה שאלות וסוגיות שכל אחד מאיתנו יכול לבחון, ואין זה משנה מהו תפקידו במשפחה.
ילדים מרגישים הכול
במבט לאחור, גירושי הוריה הוסיפו מימד נוסף לילדות שלה, וצבעו אותה בצבעים שונים. "גיליתי שילדים מרגישים הכול, אני אומרת את זה בהצגה, אבל גם בילדותי, הרגשתי כל מיני דברים לגבי ההורים שלי, וכשהייתי נותנת להם ביטוי, הם לא היו נותנים לזה מקום ואומרים לי שזה רק בדמיון שלי. בדיעבד, מפחיד לחשוב עד כמה זה היה נכון ומהותי. אבא שלי הציג חזות שמחה וחיונית, הוא הומוריסטי ומלא בשמחת חיים, אבל הרגשתי כילדה שזה לא נכון ושיש מתחת לפני השטח כל מיני דברים. באחד מימי ההולדת שלו, כתבתי לו: "שיר העצב של אבא", ואף אחד לא הבין מאיפה זה מגיע, בדיעבד זה נגע בנקודות נכונות. אני תמיד מזהירה את החברות שלי שהילדים שלהן מרגישים הכול".
לפני תחילת ההצגה, כל אחד מהצופים מקבל מדבקה עם התפקיד שלו במשפחה: אימא , אח או בת. "זו שאלה שמעניין להתעסק בה כל יום מחדש, אנחנו תמיד בכמה תפקידים סימולטנית. אחד הצופים שבא להצגה היה גבר אבל בחר בכיתוב "אימא". לפעמים גם סדר עדיפויות מגדיר אותנו. כשאדם הופך להיות הורה, הוא מגלה שזו כל המהות שלו. כשהצופה שם את המדבקה הזו, זה הופך את כולם למין משפחה אחת, כי כולנו מוגדרים על ידי הדבר הגנרי הזה שנקרא משפחה".
בזוגיות שלי אני כל הזמן בעירנות יתר
הנדלסמן מספרת שהחוויה של הגירושים שינתה את חלוקת התפקידים ומערך הכוחות במשפחה. "תמיד הייתי בתפקיד של הבכורה הקלאסית, החזקה והמוצלחת, שמחזיקה את כולם על הכתפיים, ולא אפשרתי לעצמי להישען על אף אחד. ברגע שזה קרה, הכול התערער אצלי. אח שלי, שתמיד היה הקטן, נהיה גם האח הגדול ונוצרה היררכיה אחרת. מאז, הקשרים במשפחה נשמרו אבל עברו תהפוכות, ונהיו יותר מורכבים. אני חושבת שזה שינה וביגר אותי, ואת המבט על ההורים שלי. אם פעם הם נראו לי מאוד מגניבים, מאפשרים ופתוחים, וממש הערצתי אותם, מאז שזה קרה, אני רואה אותם בעיניים אחרות: הם הפכו להיות בני אדם מורכבים עם חולשות, ואני הפכתי להיות בנאדם כועס. אך הכעס הזה מניע אותי, וגרם לי להסתכל על תא משפחתי כדבר שצריך להיות ערניים לגביו. ילדים שההורים שלהם מתגרשים, מבינים שכל דבר מסתיים בסוף, וגם שכל דבר הוא לא כמו שהוא נראה, וזה משהו שקרה לי", אומרת הנדלסמן ומודה שגם בזוגיות שלה היא כל הזמן בבדיקה ובמודעות לא להזניח, כדי לא ליפול לבורות. "אני בנאדם זוגי, רוב חיי הייתי במערכות יחסים. טקס החתונה מעולם לא משך אותי. לגבי הנושא של יצירת תא משפחתי עם ילדים, אני מרשה לעצמי לפקפק, ולשאול לגבי זה. יותר מכל זה הפך אותי לאדם שמנסה כל הזמן לא לחזור על טעויות".
מבנה ההצגה שזור בפורמט של עלון תרופות: סימפטומים ותופעות לוואי. "הגעתי למסקנה שמשפחה היא מחלה אבל גם התרופה, ויש לה הרבה תופעות לוואי שסותרות את ההתוויה של התרופה. מצד אחד היא מקור כוח מאוד גדול, ומקור להשראה ולפעמים זה גם עול, וזו גם שאלה שאין לה פתרון".
מה ההורים שלך חושבים על ההצגה?
"היה להם מאוד קשה לראות אותה, כי היא מזכירה להם כל מיני דברים, אבל הם תמכו וזו הייתה גם חוויה תרפויטית בשבילם לראות אותה"
ההצגה "המשפחה המתה" תתקיים בחלל גלריית מאירהוף שבמוזיאון ת"א
10.6 בשעות 19:00,21:00
20.7 בשעה 20:00
22.7 בשעות 19:00,21:00