"עליתי לארץ לפני 14 שנים מאתיופיה, אני אח בכור למשפחה בת חמישה ילדים. הוריי עובדים קשה כדי לפרנס את המשפחה ואבי רוצה ללמוד ולהשלים לתעודת בגרות וזאת למרות הקשיים הכלכליים ולמרות גילו (בן 42)", כתב אסמרה לפירון בסוף השבוע, "אבא שלי לא מוותר לעצמו ולומד יום ולילה. הוא חוזר מהעבודה בשעות מאוחרות ובמקום לנוח הוא יושב ולומד, הוא עושה הכל כדי להצליח ולהשתלב בחברה הישראלית מה שמעורר בי אישית הערצה ומוטיבציה אדירה כלפיו. תמיד כשאני לומד לקראת מתכונת או לקראת בגרות ואין לי כוח אני נזכר באבא שלי שלא מוותר לעצמו והוא הרבה יותר עייף ממני ובכל זאת כל יום הוא לומד עד השעות הקטנות של הלילה. אבל כמו שאתה יודע אדוני השר ישנם קשיים רבים בלהיות עולה (קשיי השפה ההבנה ועוד) מה שמקשה על ההצלחה שלו במבחן התוצאה".
אסמרה הסביר כי בשל בעייה ביורוקרטית הוא חושש כי אביו, שממשיך לעבוד כעובד משק בשעות היום, לא יצליח לקבל תעודת בגרות. "מי שרשאי לזכאות הוא רק מי שמתחת ל-14 שנה ולצערי אבא שלי הוא 14 שנה בארץ. אבל בגלל זה לא לתת לו להצליח? אבא שלי בלי הזכאות להיבחן בתור עולה חדש לא יצליח במבחנים שלו ושלא נדבר על הבגרויות שישנם תלמידים שהם 12 שנה לומדים במסגרת ועדיין לא מצליחים", כתב, "כל היום אני בטלפונים אני מגיע למשרד החינוך אומרים לפנות למרכז הקליטה וחוזר חלילה... אני מקווה שתוכל בתור שר החינוך של מדינת ישראל לעזור לאבא שלי עוד מעט מועד הבגרויות ואני מתחיל להתייאש".
"הזדמנות אמיתית לשפר את קצב השתלבות העדה האתיופית"
אבל נראה שמה שלא עובד בפניות אישיות, עובד באמצעות הרשת החברתית והתקשורת. בתגובה לאותו פוסט זכה אסמרה לטלפון מיועץ שר החינוך, שיבי פרומן והיום, לאחר פניית mako, הודיעו במשרד החינוך כי בקשתו התקבלה ומעמדו של אביו כעולה חדש יוארך. בעמוד הפייסבוק השיב השר לדבריו: "שמואל, הסיפור שלך מפעים ומעורר השארה, למדתי ממך כל-כך הרבה". עם זאת, למרות הכל, אומר אסמרה כי עד כה לא יצרו איתו קשר ממשרד החינוך ולא נאמר לו כלום בעניין. אולם, במשרד החינוך, אומרים כי השר פירון מעוניין להתקשר בעצמו ומתכוון לעשות זאת בהמשך היום.
אסמרה, עדיין מתקשה להאמין שאכן קיבל את מבוקשו, אמר היום ל-mako: "המשפחות האלה הגיעו לפה בלי כלום. אבא שלי חסך מעצמו כדי שלנו הילדים לא יחסר ודאג שנשתלב הכי טוב שאפשר, ועכשיו הגיע הזמן שאחזיר לו. אני לא עושה את זה רק בשבילו, אלא בשביל כל אותם הורים שנמצאים במצב הזה. אחרי פירסום הפוסט התקשרה אליי מישהי מהעדה האתיופית וסיפרה שאבא שלה היה במצב דומה ובסוף התייאש והחליט לא ללמוד. המטרה שלי בסופו של דבר היא לא לספר את הסיפור, אלא שהתקנה הזאת תשתנה".
"אני כמובן בסך הכל תלמיד תיכון, בורג קטן", הוא אומר, "אבל אני חושב שמן הראוי שבן אדם שרוצה לגשת לבגרות, יהיה מסוגל לעשות את זה. אם ישנו את התקנה הזאת, יותר אנשים מבוגרים מהעדה ילכו ללמוד. כולם תמיד אומרים שהשתלבות של העדה היא הדרגתית, אבל אל לנו להסתפק בסם המרגיע שנקרא 'תהליך הדרגתי', יש לנו פה הזדמנות אמיתית לשנות את המצב בפועל ולא להמשיך לחכות שמשהו יקרה".
