בשבוע שעבר התגעגענו לרווקות. לחיים ההם, מפעם, לפני שהילדים שלנו הגיעו לעולם, לזמנים בהם ישנו עד מאוחר, יצאנו מתי שבא לנו, ועשינו כל מה שרצינו בלי להתחשב באף אחד אחר. אחרי שנזכרנו בכל הצ'ופרים של לחיות בסולו או מקסימום בדאבל, ביקשנו מהורים לשתף אותנו בסיבות למה הם לא משנים בעד שום הון שבעולם את החיים החדשים עם הזאטוטים הקטנים. אם להיות כנים, כמות התגובות הייתה קטנה משמעותית מהפעם הקודמת, אבל הן משכנעות הרבה יותר.
1. כי ילדים זה נס. איך שלא תסתכלו על זה, המחשבה שאתם יוצרים חיים ביחד, ומשהו גדל בתוך רחם של אישה ומגודל של בוטן הופך לתינוק של ממש, לא יכול שלא לגרום לכל אמא להרגיש קצת כמו אלוהים.
2. כי לידה זאת החוויה הכי גדולה של החיים שלנו. בין אם אימצתם, נעזרתם באם פונדקאית או השתמשתם בתרומת זרע - כדי שילדים יבואו לעולם, מישהי צריכה ללדת, ויודעת כל אחת שעברה את החוויה המטורפת הזאת שזה אחד הרגעים המכוננים והמדהימים בחיים. אחרי לידה, את מרגישה שאת מסוגלת להכל, שאין עלייך, שאת כל יכול. עד התפרים כלומר.
3. כי ילדים הופכים אותך לילד. כשילד נכנס לך לחיים, אתה באופן אוטומטי מתאים את אורח החיים שלך לשלו. וכך אתה מגלה מחדש את פינות החי, את משחקי החול בחוף הים, את דפנה ודוידו. ופתאום אתה קולט ששכחת איך קוראים לבן של הסוס, ששכחת איך בונים טירה וששכחת את דפנה. אבל הקטנים האלה מזכירים לנו הכל ומחזירים אותנו לתמימות של פעם, וזה כיף אדיר.
4. כי אתה לא מפחד לעשות צחוק מעצמך. ובהמשך ישיר לסעיף הקודם: ילדים משחררים אותך מהמון עכבות. למענם, נקפוץ על רגל אחת, נשמיע קולות מצחיקים, נשיר שירי ילדים ונעשה פרצופים מגוחכים. ונעשה את זה בפרהסיה. מול אנשים בוגרים. מי עוד יכול להוציא אותנו מהקיבעון הרציני שלנו בכל רגע נתון, ועוד בלי השפעת אלכוהול.
5. כי אין דבר תמים יותר מלולי. במקום לראות חדשות מזוויעות שמדווחות על אונס, אלימות ושיכורים נטולי רסן, אתם זוכים לראות "הגן הקסום". בינינו, אופסי דייזי לא פחות הזויה ממקרה הרצח האחרון, אבל היא בטוח לא משאירה סיוטים בלילה. טוב, אולי רק קצת.
6. כי אין על החיוך שלהם. או על הריח שלהם אחרי אמבטיה. או על המבט התמים, העור הנעים, הרגליים הקטנטנות. הגוף הזעיר הזה עם הפרצוף המתוק לא צריך לעשות כלום. רק הנוכחות שלו גורמת לנו להתמוגג מאושר. אמיתי. טהור. נקי.
7. כי אף אחד בעולם לא מסתכל עלינו ככה. ובאותה נימה: כי אף אחד בעולם לא יסתכל עלינו בעיניים מעריצות ורק יחכה למוצא פינו כמו דבר אלוהים חיים. התמימות הזאת שלהם והאמון המוחלט שלהם בנו, ההורים, מנפחים לנו את האגו, מחדירים אוויר לריאות וגורמים לנו להתהלך כמו טווסים גאים.
8. כי אין דרך טובה יותר להתעורר בבוקר. נכון שהשינה לא חוזרת לעצמה, לפחות לא בעשור הראשון לחייהם של הקטנים. ונכון שלהתעורר בשש בבוקר זה חתיכת סיוט, אבל אם כבר להתעורר, אז ככה: כשהילד המתוק שלך מלטף אותך, מביט בך, מדבר אליך בקול המדהים שלו ואומר: "בוקר טוב אמא". היי, גם להתעורר כי הרגל שלו נתקעה לך בארובת העין – זה נפלא.
9. כשהם נרדמים עלינו. אנחנו לא מדברים על טקסי השינה המתישים שנמשכים שעות על גבי שעות וגורמים לנו לתלוש שיערות. אלא על רגעים קטנים בהם הילד מניח עליך את הראש, סתם ככה, מלטף את כף ידך ונכנס לשינה מתוקה. הנשימות הקטנות, הגוף הנינוח, קולות האנחה הרגועים. רגע חד פעמי. אגב, הוא באמת חד פעמי. וחוץ מזה, שהם כבר נרדמים, זה רגע מאושר. מאוד.
10. כי הם מקור לגאווה. רוב הילדים רוצים להיות כמו ההורים שלהם. לפחות בתחילת דרכם. כלומר, לפני שהם מבינים משהו על החיים. וכשהילד שלך מכיר את המילים של כל השירים של הזמר האהוב עליך, או הילדה שלך רוצה לרקוד בדיוק כמוך, או להתלבש כמו אמא, או לבשל כמו אבא – זה לא יכול שלא לגרום לאגו טריפ עצבני.
11. כי יש מישהו בעולם הזה שקורא לך אבא או אמא. לא ייאמן, אבל כן: אתם הורים לילדים. אתה אבא של מישהו ואת אמא של מישהו. נכון שמדי פעם אתם מתגעגעים לרעיון שאתם גם שמות פרטיים, אבל בינינו, אמא ואבא זה כינוי הרבה יותר שווה מכל שם אחר.
12. כי יש מישהו בעולם שהוא העתק שלך. מכירים את המשפחות האלה שהבן הוא קופי של אבא והבת היא קופי של אמא? או ההיפך. המחשבה שלא רק יצרתם חיים, אלא יצרתם שיבוט של מישהו שאשכרה דומה לכם, מעניקה גאווה. וזה לא משנה אם אתם נראים על הפנים, והגנים שלך דפוקים, אבל יש מישהו שהוא שלכם. ורק שלכם. ולא של השכן, חלילה.
13. כי יש משהו משלנו שיישאר אחרינו. אגואיסטי ונרקסיסטי, אבל אחרי כל מה שעשינו למען הילדים שלנו, המעט שהם יכולים זה להמשיך את השושלת. כאילו התחושה שיצרנו המשכיות עושה אותנו ראויים. לא ברור למה אבל ככה זה.
14. כי אין מחמאה בעולם כמו מחמאה של ילד. לשמוע "אמא, את יפה", כשאת רק מתעוררת בבוקר עם ריח של בואש ותספורת א-לה חתול מת על הראש או "אבא, אתה חתיך" כשאתה מסתובב בתחתונים וכרס בירה. בחייאת – מי צריך יותר מזה?
15. כי אין אהבה בעולם כמו אהבה של ילד. ילדים יודעים לתת אהבה שונה מכל אהבה אחרת, אהבה חסרת גבולות, חסרת תנאים. וכשהם אומרים לנו שהם אוהבים אותנו, ושהם רוצים חיבוק ונשיקה, זה ממיס את הלב וגורם להכל, אבל להכל, להישכח. סעיף זה משמיד את עצמו כמובן כשהם בגיל ההתבגרות.