מה הילד שלכם צריך? קושיית מיליון הדולר. הלכתם לסדנאות, התייעצתם עם מומחים, קניתם את מיטב המדריכים ויצאתם עם מסקנה אחת ויחידה: הורות זה עסק מסובך. גייסנו פסיכולוגים ומומחים להתפתחות וחינוך שיעזרו לכם לפשט קצת את העניין באמצעות המוטו החינוכי שלהם - משפט אחד שמהווה את ה"אני מאמין" שלהם בענייני הורות פלוס כמה דוגמאות כיצד ליישם אותו בחיים האמיתיים:
מיכל דליות: "שמרו על כבוד הדדי"
ההורות הצעירה כיום היא הורות מתרפסת, מתקרבנת ומבטלת את עצמה מול הרצונות והצרכים של הילדים. ההורה צריך לשמור על כבודו ולהיות ער לרצונות ולצרכים שלו בין אם כאקט חינוכי או פשוט כי להורים, מה לעשות, יש רצונות משל עצמם. הורים צריכים ללמד את הילד לקחת את זה בחשבון ולהתרגל לזה. זו גם הכנה למה שמחכה לו בחוץ.
אולם זהו אקט הדדי. העניין מקבל תוקף במצבים בהם הילד אינו שבע רצון וההורה צריך להיות נחוש ולשמור על כבודו, ובמקביל - על כבוד הילד. ההורה צריך להגיב באופן לא משפיל, בצורה כזו ששומרת על כבוד הילד.
כיצד מיישמים את המוטו? הנה דוגמא מוכרת להורים רבים: אמא ואבא רוצים לצאת בערב. הילד בן שנתיים-שלוש, והוא נשאר עם הסבתא או הבייביסיטר. הילד בוכה כי קשה לו, הוא לא רוצה שההורים ילכו. ברגע שההורים ישמרו על כבודם הם לא יישברו ויגידו: "מסכן, הוא בוכה, אז נישאר בבית". זה מעיד על כך שהם לא סומכים עליו ומעביר מסר מאוד ברור: עכשיו יקרה מה שאתה רוצה והרצונות שלנו בטלים. אל תוותרו ותסבירו זאת גם לילד, שלמרות שעדיין ירצה שתישארו, אחרי כמה פעמים כאלו הוא יבין שגם לכם יש רצונות משלכם.
פרופ' עמוס רולידר: "אסור להגיב רק לפי הרגש"
הקושי הגדול ביותר בהורות הוא לדעת להגיב נכון. פעמים רבות התגובה האינסטינקטיבית של ההורים היא שגויה. כדי להגיב נכון ההורים בעצם צריכים לעשות משהו הפוך ממה שהם חושבים לעשות. אם הילד כועס, אם הוא לא מרוצה - ההורים מיד רוצים לעשות לו טוב. ברמה הביולוגית מאוד קשה להורים לעמוד בלחצים של הילדים שלהם וכשהילד בוכה, צועק או חווה התקף זעם, הם הרבה פעמים "משתיקים" אותו על ידי כך שקונים לו משהו או מוצאים איזה פשרה שתגרום לילד להיות מרוצה ורגוע. בכך ההורים מתחילים לעצב לילד התנהגות של התקפי זעם, כי הוא לומד שכך הוא משיג את מה שהוא רוצה.
כיצד ליישם את המוטו? נניח מצב שבו ההורים מבקשים מהילד לכבות את הטלוויזיה וללכת לישון והוא לא מסכים. הוא עובר התקף זעם שמלווה בבכי, צעקות, השתפכות על הרצפה. התגובה השכיחה של הורים היא לוותר לו או להציע לו משהו אחר שירגיע אותו. התגובה הנכונה היא לא להיכנע ולעבור את הצונאמי של הבכי. עליכם להיות מאוד ממוקדים והחלטיים, ולהסביר לילד מדוע אתם מבקשים ממנו לסגור את הטלוויזיה וללכת לישון.
פרופ' עמוס רולידר הוא מומחה לניתוח ולטיפול בקשיי התנהגות של ילדים
גיל ונטורה: "לא משנה מהי הדרך שתבחרו לחינוך - העיקר שתדבקו בה"
אני מאחל לכל ילד שיגדל בעולם שיש בו סדר והגיון. הדבר הזה יכול להתאפשר ברגע שאמא ואבא של אותו הילד סגורים על הדרך שלהם. לא משנה מהי הדרך, מה שחשוב הוא שההורים יתפסו את השרביט בשתי הידיים ויהיו מספיק בטוחים בדרך שלהם. תחנת הרדיו שנקראת אמא ואבא צריכה לשדר תדרים עקביים וברורים, כדי שהילד יקלוט ויבין איך להתנהל בעולם. בהנחה שאכן רוב ההורים הם הורים שפויים, אני נותן להם את הקרדיט ולא הופך אותם לאשמים מראש או לחסרי יכולת. הורות טובה היא משהו שמבשלים בבית וניתן "לעשות זאת בעצמכם".
כיצד מיישמים את המוטו? הזמן לקום מהשולחן: האם בבית שלכם הילד קם מהשולחן כשהוא גמר לאכול והוא שבע, או האם הוא קם אחרי שכולם גמרו לאכול? ההורים הם אלו שיקבעו את הדרך בה הדברים מתנהלים בבית, והילד צריך פשוט לדעת את החוקים. זה יתן לו שלווה קיומית.
גם בענייני לימודים, האם האג'נדה שלכם לגבי לימודים היא "עשה מה שאתה יכול" או, לחילופין, לעודד את הילד למקסם את הפוטנציאל שלו? גם זו דרך שתצטרכו להחליט לגביה. צריך שתהיה התאמה בסיסית בין המסר שהוא מקבל מההורים לבין מה שקורה בשטח.
גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית
גדי רוזן: "כדי להבין את הילדים היכנסו לנעליים שלהם"
הורה יקר: אם אתה רוצה להבין את הילד שלך תיכנס לנעליים שלו, לראש שלו, תתבונן ותקשיב לו. רק אז תבין אותו באמת. המוטו פונה בעיקר להורים לילדים בגילאי שנה עד 12, אך למעשה יכול להתאים להורים לילדים בכל גיל.
פעמים רבות הורים אינם מבינים נכון את ההתנהגות הילד שלהם והם מפרשים אותה בדרך שגויה. באופן טבעי, ההורה כועס על הילד וחושב: "הוא עושה את זה בכוונה נגדי, כדי להקשות ולהפריע לי. הוא לא מתחשב בי, הוא מתנהג כמו תינוק". ילדים לא פועלים בכוונה רעה נגד ההורים שלהם, הם אוהבים אותם, זקוקים להם ורוצים את אהבתם וקרבתם כמה שיותר. זהו צורך בסיסי קיומי שילד לא יותר עליו. הוא יילחם עליו ככל יכולתו כדי להשיג ולחזק אותו. התנהגות הילד היא שפה דרכה הוא מבטא את רגשותיו ואת תחושת השייכות שלו.
כשילדים מרגישים פחות אהובים ורצויים הם בוחרים בהתנהגויות שונות כדי לקבל יחס. הורים צריכים להימנע מדחיית הילד, מהעברת תחושה שהוא לא רצוי. עליהם ללמד אותו התנהגויות רצויות ותורמות ובכך לעזור לו להכחיד התנהגויות מפריעות ולחזק בו את תחושת השייכות.
כיצד מיישמים את המוטו? המקרה הקלאסי בעיניי הוא כאשר נולד אח. ההורים מצפים שהילד הבוגר (בן 3 או 4), יהיה האח הגדול והילד בתגובה מתנהג אחרת מהמצופה. פעמים רבות ילדים חושבים כיצד "להיפטר" מנטל האח הקטן, וההורים מאוכזבים וכועסים על הילד על חוסר הפרגון. אך עליהם להסתכל על המצב מנקודת מבטו של הילד: מדובר במשבר קיומי מבחינתו, הוא חושב שההורים שלו כבר לא רוצים בו. באותו רגע דווקא הילד ה"גדול" הזה זקוק למנה כפולה של אהבה. מה ההורים צריכים לעשות? קודם כל, לא לכעוס על הילד. הדרך הנכונה ביותר בעיניי היא לשתף את הילד הגדול בטיפול בתינוק, לתת לו תחושה שיש לו מקום משמעותי, שהוא שייך למשפחה. לומר משפטים כמו: "איזה מזל שאתה כאן, כמה אתה מועיל וחשוב עבורנו".
גדי רוזן הוא מאמן משפחתי
גילת מלכאן-סטיקלרו: "כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו" (הרב שלמה קרליבך)
מרגע הגיעו לעולם זקוק התינוק לקשר בין-אישי קרוב ומיטיב, וצורך זה באדם קרוב שאכפת לו אינו מפסיק לעולם. המבט האוהב של ההורה, העיניים הגאות והמאמינות, הן הנוטעות בתינוק תחושת ביטחון ואמונה בעצמו והן הדוחפות אותו, גם ללא מילים, לצמיחה, גדילה והתפתחות.
פעמים רבות בקליניקה אני פוגשת ילדים ומבוגרים שחשים בדידות עצומה, כיוון שהסובבים אותם ״ויתרו״ עליהם ואינם ״רואים״ אותם, את מי שהם באמת, אלא רק את מי שמצופה מהם להיות. לאור היותנו יצורים חברתיים, הצמיחה, ההתפתחות וההגשמה העצמית שלנו תלויים ברובם בתמיכה והביטחון שאנו שואבים מהקרובים לנו והסובבים אותנו. אדם החש שיש מי שמלווה אותו בעולם, מאמין בו וגאה בו על היותו הוא עצמו, זהו אדם הבוטח בעצמו ומעז לחלום לשאוף ולרדוף אחר חלומותיו.
כיצד מיישמים את המוטו? חשוב שהילד ירגיש כל הזמן שיש מי שמאמין בו. לא רק בעת שהוא מצליח ועונה על הציפיות, אלא גם ברגעים הקשים. גם כשכועסים ומתוסכלים לא לוותר על הילד, לא להגיד מילים פוגעניות שמשפילות אותו וגורמות לו לחוש חסר תקנה. זה לא יעודד אותו להצליח, להיפך, זה יחליש אותו. כשכועסים על הילד או כשמעירים לו על התנהגות לא רצויה חשוב גם אז לזכור את הצדדים החיוביים שלו. זה משפט שחשוב לזכור אותו תמיד, ולפעמים קשה ליישם אותו ברגעי קושי ואכזבה.
גילת מלכאן סטיקלרו היא פסיכולוגית קלינית לילדים, נוער ומבוגרים