"אפשר מים? חלב שקדים? אפשר קש? קש אדום? אפשר לימונדה בעצם? למה? אבל בא לי! את יכולה לערבב לי, לקשור, לשרוך, להביא? אפשר לשיר לי עכשיו, אפשר עכשיו!? אפשר לפני רגע, לפני שביקשתי, לפני שבכלל רציתי? למה לא!? אבל למה? היי, מה זה? גרגר אבק? אפשר מים? אפשר שקט!!!!"
כך נפתחות 4 דקות של מונולוג מרתק שכל אמא תדע להזדהות אתו מבית פואטרי סלאם. תחרות שירה מדוברת שמתקיימת בכל רחבי העולם, ויובאה לארץ על ידי אריק אבר, אלן פותלס ופדרו גראס. מי שעומדת מאחורי הקטע האותנטי והמדוייק להפליא הזה היא ענת אלינב, בת 36, שחקנית בוגרת בית הספר לתיאטרון פיזי ז'אן לקוק בצרפת, במאית, כותבת, מלמדת, ליצנית רפואית אבל מעל הכול אמא לשני בנים. משם הכול הגיע. "כתבתי כל חיי אבל רק לאחרונה נחשפתי לעולם השירה המדוברת שהתלבש עלי יפה, אני מרגישה שדרך המדיום הזה יש לי סופסוף בשביל מי לכתוב".
לא שקשה להסיק לבד, ובכל זאת , מאיפה הגיע "אפשר"?
"מתוך אותה תחושת תסכול מוכרת ומשותפת למי שהוא הורה, במיוחד כשאת אמא. הקטע מדבר על הפער בין מי שהיינו רוצות להיות בשביל הילדים לבין מי שאנחנו. על העייפות, חוסר הסבלנות, הטביעה בתוך אלף דברים פחות חשובים מאשר לשחק שנייה עם הילדים. ותכלס הבנתי בעקבות הכתיבה שאני לא שונה בכלל מהילדים שלי, ברצון הבלתי נדלה שלי לקבל הכל ועכשיו וכמו שאני רוצה וזהו, וההבדל הוא שפשוט אני טובה בהסוואה. ובעקבות ההזדהות הגדולה של אנשים עם הקטע הבנתי שכולנו ביחד בעניין הזה, וטוב לדעת שאנחנו על אותה סירה בתקווה שנשיט אותה לכיוון הנכון".
בימים אלו, עובדת אלינב על מופע ספוקן וורד תיאטרלי, מופע יחיד שיכלול קטעי ספוקן שכתבה בשנה האחרונה. "יהיו בו גם שירים מולחנים והפתעות, שהופכים למין מסע של אשה בין החיים החיצוניים והפנימיים, פנטזיות וויתורים, על העולם שכולם רוצים לבנות אבל מתפרק לנו מול העיניים ובעיקר על הבדידות והכמיהה להיות יחד".