באחרונה פרסם מעל במה זו ד"ר יריב גדעוני טור כועס ומזועזע, תחת הכותרת – "ילדתן לבד מתרומת זרע? תפסיקו לחפש את התורמים". בטורו, הביע פליאה וכעס על אותה "שערורייה" לדבריו, ולפיה נשים, באמצעות קבוצות בפייסבוק ובדרכים שונות ויצירתיות, מאתרות אחאים (אחים למחצה) של ילדיהן. לאחר מכן, באמצעות בדיקות DNA משוכללות, מצליחות לחשוף את זהות התורם האנונימי שבעזרתו הפכו לאימהות. לבסוף, הוא מביע חשש מכך שתופעה זו תפגע בנכונותם של תורמים פוטנציאלים לתרום בעתיד.
כמי שפועלת להסדרת תחום תרומות הזרע בכנסת בשלוש השנים האחרונות – לא יכולתי להישאר אדישה לדברים שמגיעים דווקא מרופא בכיר ביחידה להפריה חוץ גופית באסף הרופא, אשר הופכים את היוצרות ומסיטים את האש מהגורם המרכזי לבעיה, לנפגעות העיקריות ממנה. נוכח המחסור האמיתי בתורמים בישראל, על פניו החשש שמעלה ד"ר גדעוני מוצדק, אלא שהוא מתעלם לחלוטין, במודע או שלא, מהעניין המרכזי שאמור להטריד את מנוחתו, והוא ההפקרות המאפיינת את שוק תרומות הזרע בישראל.
בישראל של שנת 2018, בשונה ממרבית המדינות המערביות, אין כל הסדרה חוקית של תחום תרומות הזרע. מדובר בשוק פרוץ לחלוטין, שלמרות השפעתו הרחבה וארוכת הטווח, נתון לפיקוח דל ביותר. אין מאגר נתונים מסודר לתרומות; אין הנחיות מחייבות לגבי בדיקות גנטיות לתורמים או חובה על ויתור סודיות רפואית; ואין הוראה לגבי מספר התרומות המותרות או מספר הצאצאים המקסימלי לתורם. המצב יוצר שורת בעיות, בהן חשש מגילויי עריות וסכנות בריאותיות הנגזרות מכך, בצד בעיות אתיות, הלכתיות, וחוסר ודאות לתוכה גדלים אלפי ילדים.
דו"ח מבקר המדינה הצביע כבר ב-2007 על הכאוס השורר בתחום. הדוח העלה כי אין כל הקפדה על תיעוד ההיסטוריה הרפואית של תורם הזרע, ושבדיקות גנטיות, שעשויות להיות קריטיות לבריאותו של התינוק לא נעשות. עוד הוא הצביע על כך שישנם בנקים שפועלים בניגוד לנהלים, שם קורה שנלקחות מאות (!) תרומות מתורם יחיד, לעתים נשוי ובעצמו הורה לילדים. אם לא די בכך, קבע המבקר שמשרד הבריאות כושל בפיקוח על אותם נהלים, שמראש מצומצמים לא מספיקים. בית המשפט העליון ביקר גם הוא את אי הסדרת התחום, כשפסל תקנות והעלה ספקות בנוגע לתוקפם המשפטי של חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות, משום שמקום העיגון של סוגיה כבדת משקל זו - בחקיקה ראשית.
על הרקע הזה, קמה הקבוצה למציאת אחאים. במסגרת עבודתי המתמשכת בנושא, הכרתי קבוצה אימהות מודאגות, שבהיעדר מענה מסודר מצד המדינה, קמה והחלטה לעשות מעשה. בעמל רב הן אוספות נתונים ומצליבות מידע, לא כדי לחשוף את זהותו של התורם – אלא כדי לאתר אחאים ולמנוע קטסטרופה. כדי לעשות את מה שמדינה מתוקנת הייתה אמורה לעשות בעצמה - להגן על ילדיהם.
סכנות ממשיות
החששות שמלווים אותן אינם תרחישים תיאורטיים, אלא סכנות ממשיות. רק באחרונה התבשרנו על תינוקות שנולדו עם פגמים גנטיים קשים בתעלת העצבים, או פגיעות קשות בעיניים. אם לא די בכך, חדשות לבקרים אנו מתבשרים על התאמות בין ילדים שמוצאות אותן אימהות, עליהן מלין ד"ר גדעוני, באמצעות הקבוצה לאיתור אחאים. לא אחת, התגלה שילדים לאותו תורם התגוררו באותה שכונה, הלכו לאותו גן ילדים ושיחקו באותו המתנ"ס השכונתי. במדינה קטנה כמו שלנו, החשש למפגשי אחים וגילויי עריות אינו תרחיש בדיוני, אלא מציאות מטרידה המלווה את האימהות יום-יום- ובהמשך, תלווה גם את אותם ילדים לכשיגיעו לגיל בגרות.
אם לא די בכך, ממש בשבוע האחרון נחשפנו לתחקיר מטריד לא פחות הנוגע לתורמות של ביציות. גם שם מסתבר, הרקע הרפואי של התורמות לא נבדק לעומק, הן אינן מחויבות לוותר על סודיות רפואית, וכי בין התורמות נשים עם עבר פסיכיאטרי, שימוש בסמים ואלכוהול. זאת ועוד, למרות שהחוק אוסר על תרומת ביציות ממניעים כלכליים, בחלק מבתי החולים משתמשים בכסף כתמריץ מנת לשכנע נשים מוחלשות לתרום.
כשמסתכלים על המצב בשני התחומים - תרומות הזרע והביציות יחד, מקבלים מציאות מופקרת בה המדינה מקלה ראש בסיכונים בריאותיים פוטנציאליים לתינוקות שנולדים מתרומות. הפתרון לא מאוד מסובך ודורש חובה של בדיקות גנטיות לתורמים ולתורמות, בצד בקרה ופיקוח על התנהלות הבנקים.
אז האם יש ממש בחשש שמעלה הכותב מחשיפת זהותו האנונימית של התורם? בהחלט. במציאות בה קיים מחסור אמיתי בתורמים, האנונימיות היא מרכיב הכרחי. אלא שבדיוק מהסיבה הזו – את החיצים היה צריך ד"ר גדעוני להפנות אל המדינה, בקריאה להסדרת התחום שתבטיח את אותה אנונימיות, ולא אל קבוצה קטנה של אימהות, שהיא הנפגעת העיקרית מהכאוס המאפיין את שוק תרומות הזרע בישראל. ככל שישנן אימהות שמחפשות לחשוף את זהותו של התורם, הן כמובן עושות מעשה פסול, אלא שהן אולי עשב שוטה בתוך ג'ונגל שלם, ומוטב שנתרכז בעיקר ונדבר על אותו הג'ונגל.
לפני כשנתיים וחצי, הנחתי הצעת חוק מקיפה בנושא שמבקשת לעשות סדר בבלגן. ההצעה מבקשת להקים מסד מסודר של נתונים, להגביל את מספר התרומות לתורם יחיד, לעגן את האיסור על מעבר בין הבנקים השונים, ולהבטיח לתורם את האנונימיות המדוברת, בחוק. למעלה משנתיים שהצעת החוק תקועה, בטענה הנצחית היא שהממשלה מקדמת הצעה משלה להסדרת הנושא. ההצעה הממשלתית לצערי לא נראית באופק.
בשנים האחרונות נרשמת עלייה חדה במספרי הילודים מתרומת זרע. למעלה מעשור חלף מאז אותו דוח מבקר המדינה, אינספור דיונים פנימיים ופומביים, מסמכים והבטחות, אך אחרי הכל אנו נמצאים באותה נקודה. אלא שהעולם ממשיך לצעוד. נשים בזוגיות ונשים יחידניות, זוגות גאים וסטרייטים, אלפי ישראלים עושים שימוש בתרומת זרע וביצית. את הצורך הבוער של אנשים רבים להביא לעולם ילדים ודאי לא נעצור, אולם להבטיח לילדים הללו עתיד טוב ובטוח יותר- זה כבר בידיים שלנו.
הכותבת היא חברת כנסת ממפלגת יש עתיד, המקדמת הצעת חוק להסדרת תחום תרומות הזרע בישראל.