הקונצנזוס בעולם הוא ש'ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה', וכשמגיע אדם אחד, פעם בכמה זמן, ומאתגר את מערכת האמונות הכל-כך מושרשת הזאת, החברה כולה פוערת פיה בתדהמה. גם אם חלקנו נהנהן בהסכמה ובהזדהות עם חלק מהדברים, נעשה זאת בשקט ובזהירות. האחרונה לחשוף את עצמה בגוב האריות היא ג'ולי קוק, עיתונאית בריטית, שפורסת בווידוי ארוך ומפורט עובדה פשוטה אחת: אני משוגעת על בני, אבל חיי היו טובים יותר לפניו.
"אני לא אוהבת ילדים"
"בשבוע שעבר עברתי על אלבומים ישנים ונתקלתי בתמונה בה נראיתי מאושרת, צעירה וחסרת דאגות", מספרת קוק. "לא היו לי קמטים של זעף, בלי שקיות מתחת לעיניים, ובעיקר עלתה מהתמונה מין תחושה חופשית שאומרת: הכל אפשרי. הבטתי בעצמי במראה והזדעזעתי. ההבדל בין שתי הנשים, היה אחד, ושמו אלכס. בני".
קוק ממהרת להבהיר שהיא מאוהבת בבנה בן השלוש עד כלות, ומסורה לו לחלוטין. "אלכס יפה, מקסים וחכם, אני גאה בו ולא רוצה לדמיין עולם בלעדיו, אבל הבנתי לאחרונה שקיימת בי תחושה שהחברה פשוט לא מקבלת: אני לא אוהבת ילדים. אלכס מצחיק ומענג אותי עם הדברים המצחיקים שהוא אומר, ואלחם עבורו כמו לביאה, אבל האמהות לא הפכה אותי לאמא-אדמה. דווקא להיפך.
"לא הכרתי את עולם האמהות עד שהפכתי לכזאת בעצמי, ונאלצתי להיות נוכחת בשעות סיפור, פעילויות וגני משחקים, ואז הבנתי כמה העולם הזה בלתי נסבל עבורי. אני פשוט לא אוהבת ילדים של אחרים, בכלל. יותר מזה, תינוק אחד הספיק לי לגמרי ואני לא מתכוונת לחזור על החוויה".
קוק יודעת שההתנפלויות עליה בדרך, אבל היא משוכנעת שאינה לבדה בסיפור הזה. "לפני אלכס היתה לי קריירה מאתגרת ומלאה בעיתון. ימיי היו ארוכים, סופי השבוע לפעמים עמוסים אפילו יותר, עם חברים, מסיבות וארוחות גדולות, הייתי יוצאת עד השעות הקטנות, כל כספי היה ברשותי, ואיש לא אמר לי מתי לקום. ואז הגיע אלכס והכל השתנה. לא הייתי עוד אני. חוסר השינה הפך אותי לזומבי במשך חודשים, וגיליתי מהר מאוד שזה די משעמם להיות רק אמא".
"שיחות על רפידות הנקה זה דבר מטומטם"
קוק נזכרת בימיה העמוסים, הבלתי נגמרים, במשרד, אז חלמה על עצמה יושבת רגל על רגל ומשעשעת תינוק. "הכניסה להריון נראתה ממש כשביל בריחה אל מחוץ לעבודה", היא מספרת. "אבל עכשיו, כשאני בת 31 וחיה את אותו חלום עם בעל אהוב בבית יפה, אני מבינה שיצאתי מכלא אחד לכלא אחר. הצטרפתי למועדון שמעולם לא רציתי להשתייך אליו. שיחות על רפידות הנקה זה דבר מטומטם, והתינוק שלי לא נתן לי שום אמפתיה כלפי תינוקות של אחרים. בהתחלה חשבתי שזו העייפות, או ההורמונים, אבל אלכס גדל והתחושה נשארה. לא היה לי שום רצון לדבר עם אמהות אחרות על צעדיו הראשונים של בני, ובכל פעם שהתקרבה אליי אם, התחלתי לברוח. לפעמים מתחשק לי ללחוץ על כפתור ה'הרץ קדימה' ולהיות כבר במחיצת הגרסה הבוגרת של אלכס, כשאנו יושבים במסעדה ומשוחחים על הספר האחרון שקראנו".
בעלה של קוק אינו מזדהה עם תחושותיה. "דווקא לבעלי אין בעיה לעמוד במגרש המשחקים עם האמהות ולפטפט איתן על מתכונים בריאים וחיתולים. זה כמעט כאילו התחלפנו בתכונות כשהוא נולד, והוא לקח את כל האינסטינקטים המטפחים. בעבר הרגשתי כמו יצור נכחד - האם היחידה בעולם שהולכת נגד הטבע, אבל עכשיו אני משוכנעת שאני לא לבד בזה כי גיל הילודה רק עולה, ונשות קריירה רבות מוצאות את עצמן פתאום כלואות בבית עם יצור נמוך שאי אפשר לשוחח איתו, בעוד הבעל ממשיך בחייו הקודמים".
נחושה להוכיח את צדקתה, פנתה קוק ל ד"ר ג'ני לאונרד, מדריכת הורים, ושאלה האם שעמום מאמהות היא תופעה מוכרת בעולם המודרני. "לנשים היום יש הרבה יותר אפשרויות מפעם, והן נחשפות, לפני הלידה, לחופש גדול שאז נלקח מהן", אומרת ד"ר לאונרד. "יכול בהחלט להיות שלאמהות שלא טעמו את טעם החופש הכלכלי והעצמאות קל יותר להמשיך למסלול האמהי הקלאסי, אך אלה לא רק נשות הקריירה שיתקשו להסתגל לתפקיד חדש, אלא כל מי שציפיותיה לא תואמות את המציאות. כך או כך, חשוב לתת במה לרגשות האלה, כך שניתן יהיה לעשות שינויים ולשפר את המצב לפני שידרדר".
"ילד אינו מוחק את העבר שלך", מסכמת קוק. "הוא לא מוחק את התקוות והעתיד שלך. החלטתי לעשות צעד ראשון: בזמני שאני עם אלכס, אני איתו, אני אתלהב מכל ציור שלו, אבל בשמונה, כשהוא במיטה, אני לא אביט בתמונות של ילדי חברותיי בפייסבוק, אלא אפתח בקבוק יין, אצפה בסרט למבוגרים או אקרא ספר בו אף דמות אינה מתחת לגיל 30, ואני אלחש, בשקט-בשקט: אמהות זה שעמום לא נורמלי".
>> מתגעגעים לחיים בלי ילדים? הרגעים שיזכירו לכם שזה שווה הכל