אחת התלונות השחוקות ביותר של אמהות שנמצאות עם הילדים בבית היא שכשבן הזוג חוזר מהעבודה סוף כל סוף, והן מרוטות מיום שלם עם ילדים אנרגטיים, הוא עושה להם קצת קוצימוצי והולך לנוח מעמל יומו. "אתה חושב שלהיות עם ילדים זאת לא עבודה?", הן שואלות מתוך הררי כביסה, שיערן מרוח באבוקדו. ובכן, מחקר חדש ייתלה ודאי אחר כבוד על דלת המקרר המשפחתי. מסתבר ששהייה עם הילדים היא עבודה קשה יותר מבילוי במשרד. מצד שני, היא גם מתגמלת הרבה יותר.
"הזמן עם הילדים מתיש יותר"
המחקר, של מרכז המחקר פיו, ארגון המעבד נתוני ממשלה אמריקניים, מצא כי הורים מרגישים ש-62 אחוזים מהדברים שהם עושים עם ילדיהם הם משמעותיים מאוד מבחינה רגשית, זאת מול 36 אחוזים בלבד מהדברים שהם עושים בזמן שהם בעבודה. הילדים נתפסים על ידי ההורים כתובעניים בהרבה מהבוסים, ו-12 אחוזים מהזמן עם הילדים תוייג כ'מעייף ביותר', בניגוד ל-5 אחוז בלבד מהזמן בעבודה. "הורים חשים שהשעות בהן הם מבלים עם ילדיהם יותר מתגמלות מעבודה בתשלום", מסבירה וונדי וואנג, חוקרת ראשית ב'פיו', וכותבת המחקר. "מצד שני הם מרגישים שזמן זה הוא גם יותר מתיש בהרבה".
המחקר מתבסס על נתונים משנת 2010 שנאספו במסגרת מחקר בשם "סקר רווחת הציבור והשימוש בזמן", בו בדקה הממשלה כיצד האמריקנים מחלקים את זמנם. במחקר השתתפו אלפי גברים ונשים בגילאי 18-64, ובמסגרתו נבדקה גם התגובה הרגשית של הציבור לכל פעילות במהלך היום. במסגרת המחקר נמצא גם שהורים דיווחו על רמות אושר גבוהות יותר כאשר בילו עם הילדים, וב-35 אחוזים מהזמן עם ילדיהם תייגו עצמם כ"מאושרים מאוד", בניגוד לאותה רמת שביעות רצון ב-19 אחוזים מהזמן בעבודה.
"מעניין שהנתונים לא משתנים יותר מדי בין אבות לאמהות", אומרת וואנג. "אבות, בדיוק כמו אמהות, מרגישים שהזמן בעבודה אינו משמעותי כמו זה עם הילדים. ההבדל האמיתי הוא במי יותר מותש בסוף היום, ואלה הן האמהות. הן מותשות יותר כי הן עושות יותר דברים באותו פרק זמן עם הילדים. אמנם האבות מבלים הרבה יותר זמן עם הילדים היום מאשר בעבר, אבל האמהות עדיין עושות הרבה יותר".
המחקר מצא כי אמהות ואבות מבלים את אותה כמות זמן במשחקים עם הילד, אבל אמהות מחליפות הרבה יותר חיתולים, מביאות את הילדים ממקומות ואליהם, עוזרות בשיעורי הבית ועוד, דבר שגורם לשחיקה ויש סביבו פעמים רבות ויכוחים וצורך לחנך, שנתפס כמתיש עבור ההורים.
"אמהות תמיד מרגישות את חרב הפיפיות הזו", אומרת איריס ישראלי, מטפלת משפחתית וזוגית. "מצד אחד הן מסופקות ומאוהבות עד הגג, בעיקר בשנה הראשונה והשנייה, ומצד שני הן מותשות. מרבית האבות בימינו כבר מודעים יותר מאלה של פעם, ואף מודים בפניי לא פעם שכבר יצא להם להתעכב בעבודה כי זו האפשרות ה'קלה' יותר. יש גם לא מעט מצבים הפוכים כיום, בהם הבעל הוא זה שמבלה את מרבית הזמן עם הילדים, וגם משם שומעים את אותן טענות. אהבה עמוקה ותחושת מימוש, יד ביד עם תשישות קיצונית, ותחושה שבן הזוג לא שותף מלא. הפתרון הוא, כמובן, תקשורת טובה וכנה, ועזרה הדדית. בחינה של המצב, של מה ניתן לשנות ומה לא, מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות, ולפעמים אמפתיה וקשב גם הם יעזרו, בעיקר בסוף היום, שנוטה להיות החלק המאתגר בכל בית בישראל, אליו מתנקזים כל העצבים והעייפות".